באמצע ישנו הרקדן שלפעמים עונה ולפעמים לא אבל נדמה שהשאלות שמתחילות בצורת הקפה וממשיכות אל תחנות שונות, תחביבים וגם אמונות פשוט אינן נגמרות אלא רק מנסרות בחלל והרקדן ממשיך.
לאט לאט שאר הרקדנים מצטרפים אליו. במהלך המופע יש סוגי מוזיקה שונים וגם סוגי תנועות וריקוד שפשוט גורמים לשעה להתמלא במרחבים מעולמות מגוונים וכל זאת בלי לדבר כמעט חוץ מכמה מילים. פרופ' אמיר קולבן, מייסד להקת קולבן דאנס והמנהל האמנותי והכוריאוגרף שלה וסבא לארבעה נכדים, עבר תהליך רפואי ראשון מסוגו בישראל להסרת גידול סרטני במוח באמצעות לייזר כשהוא בהכרה מלאה וחזר לרקוד שבוע בלבד לאחר מכן.
המופע "ככה" נותן תשובה ניצחת ומתסכלת לשאלה למה. הוא מבוסס ברובו על שאלות שהכוריאוגרף, אמיר קולבן, לא נשאל במהלך מפגשיו עם קהל ומראיינים בסוגי מדיה שונים. למה? ככה. אולי מפני שזה לא מנומס. אולי מפני שלכאורה זה פשוט לא מענין את הציבור. ואולי סתם ככה.
אבל בהרבה מקרים השאלות הפשוטות, אלה שלא נשאלות, כשאנחנו מסכימים לחקור אותן, מחביאות תשובות שמלמדות אותנו על עצמנו ועל האחרים סביבנו יותר מהשאלות החשובות והנחשבות. חלק מהשאלות האישיות ביותר שקולבן מציג לעצמו ביצירה ככה נענות על ידי הרקדנים, ועל חלק גם הוא עצמו מעז לענות. אבל גם השאלות שלא נענות כלל ונשארות תלויות באוויר מלמדות אותנו רבות על עולמם של היוצרים.
בשנת 1996 הקים פרופ' אמיר קולבן, המנהל האמנותי והכוריאוגרף שלה מהקמתה ועד היום, את להקת "קומבינע" שלאחר עשר שנים הפכה לקולבן דאנס. יצירותיו של קולבן, פרופסור באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים שבה כיהן כדיקן הפקולטה למחול בין השנים 2020-2015, הוזמנו על ידי תיאטראות ופסטיבלים רבים בכל רחבי העולם וזכו להצלחה רבה. הוא רקד במשך שנים רבות בלהקת בת שבע, בלהקת הבלט הישראלי, בתיאטרון המחול של האופרה בפרייבורג בגרמניה וגם בארצות הברית.
מאת משה ניסנבוים
הוספת תגובה