גאיה הגיעה היום עם חיוך ונראתה טוב. סיפרה שלפי תוצאות הסי.טי. הגידולים לא גדלו, והם במצב סטטי. וזה ממש מעולה אמרה בגאווה, כנראה שבכל זאת אני עושה משהו טוב שעצר את הגידולים מלהמשיך לגדול. אולי זאת העבודה שלי אתך בילי כך אומרת, משהו נרגע קצת אצלי. אולי זה בעזרת תוספי התזונה והצמחים המרפאים שהתחלתי לקחת לפני כמה חודשים.
חייכתי בהקלה, אמרתי לה ואולי זה גם וגם. מי יודע? ואולי זה גם לא כל כך חשוב. העיקר, שהגידולים כרגע במצב סטטי. את מרגישה טוב. וזה מה שהכי חשוב הוספתי. כן, וגם הכליה כבר לא חסומה, בזכות השקית ששמו לי, הוסיפה גאיה. כך נראה שהמצב בשליטה. אמרה גאיה בהקלה גדולה.כן, ואת אוהבת שליטה כידוע, הוספתי בחיוך. כן, קונטרול פריק זה לגמרי אני. אני לא יודעת לחיות בלי להיות בשליטה. כשהדברים לא בשליטה שלי, אני מתחרפנת. אמרה גאיה ונראה היה שהמלים האלו הזיזו משהו בתוכה. היה רגע של שקט…אהבתי את זה שגאיה אמרה את הדברים. רציתי שהיא תרגיש את את מה שזה באמת אומר.
לשחרר את השליטה
לאחר כמה רגעים שקטים אמרתי, מעניין את רוצה לשלוט על הכל. סרטן, זה תאים שגדלים ללא שליטה, הם מתרבים בלי לעצור. אולי עודף שליטה, הוא זה שמוציא אותנו מאיזון ?רגע של שקט נוסף השתרר בחדר. נראה היה שגאיה מתחילה להתחבר למשהו מאוד פנימי בתודעה שלה עצמה. כן, זאת כנראה דרישה בלתי אפשרית שאני דורשת מעצמי, הוסיפה גאיה. הרי זה לא מציאותי להיות בשליטה על הכל. בשכל אני מבינה את זה. אבל זה משהו כל כך טבוע בי, זה אוטומטי, בלי שליטה. הוסיפה בדאגה. מממ…, זה בלי שליטה, האוטומט שלך להיות בשליטה…מעניין אמרתי והסתכלתי על גאיה. נראה היה שהאסימונים מתחילים ליפול אצל גאיה.
וואו, עד עכשיו לא שמתי לב, כמה זאת תכונה הרסנית אצלי, השליטה. תמיד התגאיתי בעובדה, שאצלי הכל בשליטה. לא נתתי לעצמי לנוח לרגע, עד שהכל היה מטוקטק, עד הפרט האחרון. בכלל לא שמתי לב, איזה מחיר זה גובה ממני. נתתי לגאיה להפנים את ההבנות האלה, שעלו מתוכה. לתת להם לחלחל קצת פנימה. אולי להרגיע ולו במעט, את האוטומט.
אחרי כמה רגעים, גאיה סיפרה נכנסתי לאשפוז של יום, כדי לקבל טיפול כימי פעם ראשונה. הייתי בסטרס ודיכאון. הדופק ולחץ הדם היו גבוהים. והחום עלה קצת. לאט לאט, נרגעתי בבית החולים, והמדדים התאזנו. בגלל הסטרואידים והתרופות שקיבלתי, היו לי תופעות לוואי לא קלות, כגון עצירות והפרעות בשינה. וזה היה ממש לא קל הוסיפה בתחושת כאב. שאלתי את גאיה, למה היא זקוקה עכשיו, מה היא מבקשת שנעשה במדיטציה.
הרפייה
מה שאני ממש צריכה כרגע, אמרה גאיה שנעשה הרפייה כללית במדיטציה. שנרגיע את אזור הבטן, האגן. בגדול, אני רוצה פשוט להירגע. אלו היו ימים לגמרי לא קלים עבורי.מעולה, אמרתי ברוך. נראה שזה בדיוק מה שאת זקוקה לו כרגע.
הנחתי אותה לאט לאט, להרפות, להתבונן לאזור הבטן, שם ראתה, גוש מכווץ במרכז הבטן. הבאנו לשם בדמיון, אור של ריפוי ואהבה. שעטף את הגוש ומילא אותו. לאט לאט, משהו התחיל להתרכך שם, ולהתמלא באור.
ביקשתי מגאיה לחייך אל הגידול. לאט לאט, חיוך קטן הופיע בזוויות פיה. איתו הגיעה גם תחושת רווחה. משהו התחיל להשתחרר באופן כללי.
כן, לחייך אל הגידול. זה נשמע מוזר, אני יודעת. החיוך, עוזר לריפוי, להרפייה. כשאנחנו מחייכים, (חיוך אמיתי – עדיף. אבל גם חיוך מזויף זה בסדר) הגוף משחרר אנדורפינים וחומרים מבריאים אחרים, שעוזרים ומעודדים תהליכי ריפוי פנימיים. לכן, גם אם לא קל, וגם אם לא הכל מושלם. מותר, ואפילו רצוי, לחייך. כשאנחנו מחייכים, משהו פנימי משתחרר, השחרור מאפשר זרימה טובה יותר של הרבה תהליכים פנימיים של הגוף. כך, אנחנו מעודדים את הגוף שלנו לרפא את עצמו. התהליך הזה, גורם לנו להרגיש טוב יותר. נותן לנו תיקווה להבראה. מחזיר לנו את היכולות שלנו לעזור לעצמנו.
בסוף הפגישה, גאיה הייתה רגועה, שלווה ומעודדת יותר. השלווה המבורכת הזאת, מעודדת את הגוף לרפא את עצמו. כן, בהתחלה זה היה מוזר לחייך אל הגידול, אמרה גאיה. אבל בעצם הוא חלק ממני. אז אני מתחילה להבין, שכדאי לי לקבל את זה, שהוא אצלי, שהוא שלי.
כשתהליך כזה קורה, אני הכותבת מאוד שמחה. אני יודעת שאלו רגעי חסד של ריפוי עמוק, שגאיה הצליחה להתחבר לכוחות הריפוי העמוקים הטמונים בתוכה. כל חיבור כזה, אפילו אם הוא לכמה דקות בודדות, מזכיר לגוף את יכולות הריפוי העצומים המצויים בתוכו. כך, שכל פעם שזה קורה, זאת עוד תזכורת ועידוד לריפוי. וזאת המטרה האמיתית, לעורר ולעודד את הגוף לרפא את עצמו.
בתוך כל אחד מאיתנו, מצוייות יכולות הריפוי האלה. רק שהן מכוסות בערמות של דאגות, פחדים, וחרדות. כשנצליח להרפות, ריפוי פנימי ספונטני יתעורר מתוך גופנו.
קל להגיד, לא תמיד זה פשוט לבצע. החדשות הטובות הן, שזה ממש אפשרי. במצבים האלה, רצוי לקבל הדרכה וליווי. כך נאפשר לשינויים ולריפוי לקרות לנו. כי ביחד זה יותר קל בדרך כלל.
הוספת תגובה