החשש להיפרד ולחזור שוב לעולם הפנויים פנויות הינו חזק מכל. איך אמר לי בועז? "אני מכיר אותה, על כל שיגעונותיה, אני לא מאוהב אבל היא אישה טובה ונבונה. בחוץ קשה. קשה למצוא נשים טובות. היא אוהבת אותי בדרכה ונוח לי". כן, נוחות היא דבר מפתה. הרגל הוא אישו חזק, הפחד לעזוב את המקום הנוח המוכר לטובת הלא נודע- לא עניין של מה בכך.
מיכל נשואה שנים רבות למוטי. לשניהם ילדים ונכדים משותפים. היא מלאת תשוקה ואהבה לחיים. הרפתקנית וניזונה מסקרנות וריגושים. חוותה לא מעט רומנים שהסתיימו במשבר הלב. בכל שיחה שלנו עלתה האפשרות להתגרש. ובכל פעם הרעיון נפל מאחר ומיכל חששה שלא תצליח להסתדר כלכלית. בשיחתנו האחרונה שיתפה אותי מיכל שהיא בחרה להישאר בקן המשפחתי ולתת את מלוא זמנה והאנרגיה שלה לגידול נכדיה וחיזוק התא המשפחתי הרחב. "הגיל עושה את שלו, המיניות לא מה שהייתה. אני בוחרת לחיות בביטחון כלכלי ורגשי מאשר בהרפתקנות ששוברת לי את הלב כל פעם".
אביבה וחיים, נשואים 24 שנים ובחרו לפתוח את הזוגיות שלהם ל"זוגיות מאפשרת". הם מרשים ומאפשרים זה לזו להתנסות ולחוות יחסי מין עם אחרים. משתפים זה את זו בחוויות המיניות שעברו, לדבריהם זה מה שמצית בשניהם את התשוקה זה לזו מחדש. "אנחנו החברים הכי טובים, אוהבים זה את זו, אבל התשוקה נגמרה. בצורה כזו של זוגיות מאפשרת, אנו שומרים על הנישואין שלנו ובאמת מאושרים יחד" אמרה אביבה.
מירה, אישה מטופחת, הייתה נשואה לגבר מצליח ועמיד, הייתה מוקפת מחזרים שהעניקו לה את תשומת הלב שהייתה זקוקה לה, מה שבעלה לא ידע לתת. הוא אהב אותה אבל הם דיברו בשפת אהבה שונה. הוא היה עסוק בקריירה ובפרנסת הבית, ולה היה חופש מלא לפתח את עצמה. הייתה זקוקה לתשוקת נעורים, לחיזורים, מה שסיפקו לה מחזרים צעירים. אחרי לא מעט רומנים עם גברים שהבטיחו לה עולם ומלואו החליטה להתגרש למענם. חשבה שאחרי הגירושין מחזריה יעמדו בשורה. אבל אחרי הגירושין, לא הצליחה להגיע לדייט שני עם גבר. היא חשה בודדה ומתוסכלת. ביקשה לחזור לבעלה שכבר התאהב ונכנס לזוגיות אחרת.
דניאל ואביב, אחרי שש שנים של זוגיות פרק ב', איבדו עניין זו בזו והחלו להשתעמם בקשר. המובן מאליו נכנס לשגרת חייהם… נתתי להם משימות. ביקשתי מהם שפעם בשבוע יעשו משהו חדש יחד, שיחוו הרפתקה משותפת, שיכניסו משחקים לחייהם גם במיטה. עם הזמן גם התשוקה חזרה לחייהם. הם גילו זה את זו מחדש.
בשיחות עם אנשים ומטופלים, מקפידה לומר שאין פתרון אחד וחד-משמעי. שהדבר החשוב ביותר הוא להיות נאמנים לעצמנו. ככל שאהיה נאמנה לעצמי- כך הבחירות שלי יהיו מדויקות יותר. אין פרידה קלה, בדרך כלל צד אחד זקוק יותר לפרידה, והצד השני שנלחם להישאר. לא תמיד פרידה היא הפתרון המתאים. אם בנינו בזוגיות חברות טובה, יצרנו אמון, יש לנו גם נושאים שיחה ובילוי משותפים, את הריגושים אנו יכולים לקבל בתחביבים חדשים, טיולים, בהרפתקנות שלא קשורה בהכרח בפרטנרים שמחוץ למסגרת נישואין.
לפעמים הפערים כל כך גדולים בין בני זוג- ועמם הבדידות והתסכול שאין מנוס מלהיפרד. אנו לא נולדנו בכדי להיות אומללים. פערים בנושא רוחני, כלכלי, בצורות חשיבה, באופני בילוי ועוד…
ואם להיפרד- אז מהסיבות הנכונות- כשהפרידה נובעת מהמקום שלא טוב לי יותר בזוגיות הקיימת ושעשיתי הכול כדי שתצליח. להיפרד בעקבות בן-בת זוג אחרת- לא משהו שבהכרח ישרוד את המציאות.
שבוע טוב לכם ובברכה
רונית נוביק, אמנית רב-תחומית ומנטורית ליחסים
הוספת תגובה