כבר בתמונה הראשונה במחזה, ניתן להבין כי מדובר בסיפור ביקורתי, שמנסה להציג פלח אוכלוסיה מסויים בצורה נלעגת. לבושה של האמא היה קיטצ'י וצבעוני באופן חסר התאמה, המונולוג אשר דיברה היה מעט מייגע, אך זו הייתה מטרתו. והנושאים שנסקרו בתמונה זו היו נלעגים גם הם. למשל, קונפליקט בנוגע לדרגתו הנמוכה של צבע התפוז, לעומת הצבע הכתום ומעמדי הכוחות בין אמא'לה לאבא'לה.
ההתרחשויות היו ברובן לא נעימות, ויכולת לחוש אי נוחות כשאמא'לה למשל זילזלה בסבתא. סל הערכים של הדמויות הוצג כדל, כמאוד בורגני ורחוק מישראליות כלשהי.
ההפקה הייתה פשוטה, אך יצירתית בדומה להצגות נוספות בתיאטרון פרינג' זה.
אמנם התחברתי לסיפור, לעלילה ולהתרחשות, אך יחד עם זאת לא מצאתי קשר משמעותי בין הסיפור המקורי, לזה שהוצג על ידי השחקנים. ההרגשה של היוקרה ושל האמריקאיות התפספסו והועברו בצורה שגויה, למשל באמצעות סמלי USA, או באמצעות שיחות חוזרות על פריבילגיות כדוגמת ה"קלאב" האמריקאי.
בנוסף, הטקסט הלועזי התפספס כששינה צורתו לעברית. היה שימוש חוזר במונחים כמו "כן אדוני" שלא הייתשבו בצורה נכונה עם ההגה המקומית. נוצרה הרגשה של לעג כלפי ההצגה עצמה, במקום להיות שותף ללעג על המציאות עצמה שהבמאי והבמאית ניסו להעביר, ואני מניח שזו לא הייתה כוונת המשורר.
לסיכום, לטענתי יש דגשים רבים לשיפור על מנת להפוך את ההצגה לכדאית ושווה לצפייה, אך יחד עם זאת חווית הצפייה בתיאטרון תמונע תמיד מרגשת בפשטותה.
יום שישי 27.8.21 בשעה 20:00
תאטרון תמנע : פרטים באתר www.tmu-na.org.il
מאת: אסף רוזנפלד
הוספת תגובה