מהם וירוסים –והאם הם באמת גורמים למחלות? – חלק א'

המחשבה הראשונית של ד"ר האמר, מגלה ומפתח הרפואה הגרמנית החדשה, היתה שגם הוירוסים באים לעזור בתהליכי הריפוי, וזאת על סמך החוקים הביולוגיים שהוא גילה שהם הבסיס לרפואה החדשה.
זו היתה חשיבה מהפכנית ביותר מול כל מה שמקובל ברפואה, במדע ובדעת הקהל.

אך אז החלו להופיע מספר לא גדול של מחקרים ופרסומים אשר העלו סימני שאלה רציניים לגבי כל נושא הוירוסים.מאמר זה ארוך בהרבה מהרגיל כי האמונה בכך שוירוסים גורמים למחלות ולמגיפות מוטבעת כל-כך עמוק וחזק, גם באנשי הרפואה וגם בציבור הרחב, כך שכדי להציג תפיסות והבנות חדשות יש צורך להרחיב את היריעה יותר מהרגיל.

אני מודע לכך שזהו חומר נפיץ המערער חלק מיסודות הרפואה ובקריאה ראשונה עלול לגרום אצל מרבית הקוראים לאי-נחת, כולל אפשרות לתגובות קשות כגון התנגדות טוטאלית, זלזול בכותב, כעסים, התייחסות לכתוב כאן כאל רעיונות הזויים או קונספירטיביים וכו'. אך מי שיחליט לחקור קצת יותר לעומק ויקרא את הרפרנסים המובאים במאמר, עשוי לגלות שהדברים במציאות לא בהכרח תואמים את מה שניסו ללמד אותנו במשך עשרות שנים.

אינני מדען ואינני רופא, אך אני מתעניין ועוסק בנושאי בריאות ורפואה טבעית מזה כ-40 שנה ומתוך החומרים שקראתי, אנשי המקצוע שפגשתי במשך השנים והטיפולים השונים שהתנסיתי בהם גם כמטופל וגם כמטפל, יש לי בסיס מספיק מוצק להעריך שהמידע המוצג כאן הוא נכון ואמיתי.

למעשה, כל וירולוג שמעניינת אותו רק האמת המדעית, ללא אינטרסים ומניעים זרים, יכול די בקלות להוכיח או להפריך את הכתוב כאן ע"י ניסוי מדעי, כל עוד הניסוי עומד בקריטריונים המדעיים הנדרשים, המחייבים גם קבוצת ביקורת.

סימני שאלה לגבי וירוס ה-HIV

השאלות והספקות בנושא הוירוסים החלו להתפרסם בעיקר מספר שנים לאחר גילויו (כביכול) ב-1983 של וירוס ה-HIV שנחשב כמחולל מחלת האיידס.

אחד מנושאי הדגל במאבק המדעי לגילוי האמת בנושא הוירוסים הוא הביולוג-וירולוג הגרמני ד"ר סטפן לנקה שעשה את עבודת הדוקטורט שלו בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה שעברה, בה הוא התמקד בגילויו של וירוס שחי בסימביוזה עם אצת כלורלה, שהיא אצה ימית חד-תאית.

נחזור קצת אחורה בזמן:
בנושא וירוס ה-HIV התחולל מאבק בין קבוצת חוקרים מארה"ב שבראשה עמד ד"ר רוברט גאלו, לבין קבוצת חוקרים מצרפת שבראשה עמד לוק מונטנייה (כיום פרופ'). המאבק הפך גם לפוליטי ובסופו של דבר פרופ' מונטנייה הוא זה שזכה ב-2008 בפרס נובל לרפואה על גילוי הוירוס.
ב-1984 פרסם רוברט גאלו 4 מאמרים במגזין היוקרתי Science שם הוא טען שהצליח לבודד את הוירוס.
כשד"ר לנקה כבר היה מספיק מומחה בנושא הוירוסים הוא החליט לבדוק את המאמרים של גאלו והופתע לגלות שמבחינה מדעית טהורה אין במחקר ובניסויים שעשה גאלו הוכחה אמיתית לקיומו של הוירוס.

לנקה הרחיב את בדיקותיו בנושא והחל מ-1994 הוא טוען שקיומו של נגיף ה-HIV לא הוכח אף פעם בצורה מדעית טהורה ושלמעשה לא קיים וירוס כזה:

• אין שום מסמך מדעי המראה בצורה ברורה שהצליחו לבודד וירוס זה מתוך המאכסן שלו.
• מעולם לא הצליחו לזהות בצורה ברורה את ה-DNA של וירוס זה.
• תמונות שונות שהתיימרו להראות את הוירוס כהוכחה לקיומו, התגלו כתמונות של חלקיקים מתוך תאים נורמליים ולא תמונות של הוירוס עצמו.

בשלב מסויים הציע ד"ר לנקה לקהל מאזיניו לא להאמין לו, אלא לשלוח מכתבים לגורמים המוסמכים ולשאול היכן ניתן לראות את המסמכים המדעיים המוכיחים את קיומו של ה-HIV.

בעקבות הצעתו זו שלחו אלפי אזרחים בגרמניה מכתבים לגורמים שונים, בהם רשויות הבריאות במדינה, פוליטיקאים, קליניקות אוניברסיטאיות ומכוני מחקר בעלי שם, כולל מכון המחקר על שם קוך.

אף אחד מהמכותבים לא יכול היה לתת תשובה המוכיחה את קיומו של הוירוס, ואלה שענו לכותבים הפנו אותם לפרסומים הרגילים שהיו כבר ידועים לפני כן.

מצוייד במכתבים השונים שהתקבלו, פנה ד"ר לנקה בשנת 2001 לבית המשפט בגרמניה. אחד המסמכים שהוא הציג כלל את ההצהרה הזאת:

"ד"ר אולריך מרקוס, דובר העיתונות של מכון רוברט קוך, הודיע לי שלא ניתן לבודד את הוירוס HIV"

האירוניה היא שמכון רוברט קוך הוא אותו מכון שקבע במאה ה-19 את הקריטריונים המדעיים האומרים מהם התנאים לפיהם ניתן להצהיר על מיקרוב כלשהו כגורם למחלה.

להלן דברים שאמר ד"ר היינץ לודוויג סאנגר, פרופסור בדימוס לוירולוגיה וביולוגיה מולקולרית במכון מקס פלנק לביוכימיה במינכן, גרמניה:

"עד היום אין עדות מדעית משכנעת אחת לקיומו של HIV. אין אפילו רטרווירוס אחד כזה שבודד וטוהר בשיטות של הוירולוגיה הקלאסית".
(לא ידוע לי באיזו שנה זה נאמר או נכתב).

בשנת 2004 פרסמו מספר חוקרים מאמר תחת הכותרת:ביקורת על הראיות של מונטניה לגבי ההיפותזה של  HIV/AIDS

המשפט המסכם בתקציר של המאמר אומר כך:
"הגענו למסקנה שתופעות אלה אינן ספציפיות לרטרווירוס ולכן אינן יכולות להחשב כהוכחה לקיומו של רטרווירוס HIV ייחודי."

בשנת 2008 שלחו 37 רופאים וחוקרים מומחים מכתב למגזין Science בו הם מבקשים מהמגזין להתכחש למאמרים של גאלו. כותבי המכתב טענו שלא רק שהמחקרים של גאלו נעשו בצורה גרועה אלא גם שהתוצאות זויפו.הם כללו במכתבם גם מכתב של גאלו עצמו בו הוא מודה בפני חוקר אחר, שלא ניתן היה לבודד את וירוס ה-HIV מדגימות של בני אדם.

בנוסף, מכתב של מומחה למיקרוסקופים אלקטרוניים מגלה שבדגימות בהן השתמש גאלו ב-1984 לא היו וירוסים HIV.

באתר www.virusmyth.com  ניתן למצוא מסמכים ועדויות רבות המחזקות את הטענות לפיהן לא הוכח קיומו של וירוס ה-HIV וכן לא הוכח שוירוס זה הוא הגורם למחלת ה-AIDS.

לדוגמא, הנה ציטוט מדבריו של ד"ר קארי מוליס, ביוכימאי שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1993 על פיתוח שיטת הבדיקה PCR :
"אם יש הוכחה ש-HIV גורם לאיידס, אמורים להיות מסמכים מדעיים המראים עובדה זו, אם ביחידות או בצורה קולקטיבית. לא קיימים מסמכים כאלה". העובדה שלא נמצא עד היום חיסון כנגד וירוס ה-HIV מחזקת את הטענה שהמחלה לא נגרמת ע"י הוירוס ופשוט אין כנגד מה לחסן…

הקישור הזה "The Perth Group" הוא לאתר של חוקרים מאוסטרליה ובו יש מאמרים נוספים המראים שלמעשה לא הצליחו עד כה להוכיח בצורה מדעית את קיומו של הוירוס HIV.

הקישור שכאן הוא לאתר נוסף המעלה סימני שאלה רבים ביחס לגישה המקובלת לגבי וירוס ה-HIV ומחלת האיידס: Rethinking AIDS

התייחסות למחלת האיידס לפי הרפואה החדשה יש כאן: איידס

משפט החצבת

ב-24 לנובמבר 2011 פרסם ד"ר לנקה באתר האינטרנט שלו הצעה לפרס בסך 100,000 אירו למי שיוכל להוכיח את קיומו של וירוס החצבת. ההודעה נוסחה כך:
"הפרס ישולם, אם פרסום מדעי יוצג, אשר בו לא רק נטען בתוקף שוירוס החצבת אכן קיים, אלא קיומו גם יוכח, ובין שאר הדברים ייקבע קוטרו של וירוס החצבת."

בינואר 2012, הציג רופא מתמחה גרמני בשם ד"ר דיוויד ברדנס בפני ד"ר לנקה 6 מאמרים על הנושא וביקש מד"ר לנקה להעביר את 100,000 האירו לחשבון הבנק שלו. לנקה סירב בטענה שאין במאמרים אלה הוכחות שעומדות בכל הקריטריונים המדעיים. ד"ר ברדנס תבע את ד"ר לנקה למשפט וכך החלה סאגה משפטית שנמשכה מספר שנים.

ב-16 לפברואר 2016, בית משפט המחוזי של שטוטגרט (שהוא ערכאה גבוהה יותר) פסק לטובתו של ד"ר לנקה וב-16 לינואר 2017, אישר בית המשפט הפדרלי הגבוה לצדק בגרמניה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בשטוטגרט.

חשוב לקחת בחשבון שבית המשפט הזמין עדים מומחים משני הצדדים, כולל מומחית מטעם מכון קוך, והמומחים לא הצליחו לשכנע את השופטים שאכן יש הוכחה לקיומו של וירוס החצבת!

מידע נוסף על "משפט החצבת" יש במאמר הזה: "ד"ר לנקה – הישג משפטי בעל משמעות היסטורית", וגם במאמר הזה: "לך וירוס, לך".

טיעונים מדעיים

הטענה העיקרית של ד"ר לנקה בנושא בידוד ואבחון וירוס כלשהו (מלבד מה שנקרא וירוסי ענק או מקרופאג'ים) הוא, שמאז 1951 לא עשו את התהליכים לבידוד ואבחון וירוסים בצורה נכונה מול קבוצת ביקורת, כך שלא ניתן לדעת אם מה שמצאו הוא באמת וירוס שמחולל מחלה.

ולמה לא עשו את ניסויים מול קבוצות ביקורת כנדרש? כנראה משתי סיבות:

1. בניסוי שנעשה ב-1951 מצאו שלא היה הבדל בתוצאות בין דגימות שלקחו מאדם חולה לבין דגימות שלקחו מאדם בריא, כאשר שני סוגי הדגימות עברו את אותם תהליכים.
   תוצאת הניסוי שמטה את הבסיס עליו עמדה כל הוירולוגיה של אז והיו צריכים למצוא תיאוריה או הסברים חליפיים.
2. במקום התיאוריה של הוירולוגיה עד 1951 שטענה שהוירוסים הם רעלנים, התפתחה התיאוריה כאילו הוירוסים הם אוסף של גנים מסוכנים אשר מסוגלים להשתכפל בכמויות בתאי הגוף ולהרוס אותם.
   אז קרה משהו מעניין שהשפיע (לרעה) על הוירולוגיה עד 2021: הביולוג ג'ון אנדרס זכה ב-1954 (יחד עם עמיתיו) בפרס נובל לרפואה או פיזיולוגיה על בידודו של וירוס החצבת ופיתוח חיסון כנגדו.
   מכיוון שתהליכי בידוד ואבחון הוירוס שהוא עשה היו ללא השוואה כנדרש לקבוצת ביקורת, עצם העובדה שאנדרס קיבל פרס נובל נתנה מעין אישור לוירולוגים בכל העולם להמשיך לעשות את תהליכי בידוד ואבחון הוירוסים בלי השוואה כנדרש לקבוצות ביקורת.
   מתן פרס הנובל גם לא ביטל את התיאוריה הישנה של וירוסים רעלנים וגם נתן מקום של כבוד לתיאוריה הגנטית של הוירוס.
   רק באפריל 2021 עשה ד"ר לנקה ניסוי כזה לאבחון וירוס מול קבוצת ביקורת והגיע לאותן מסקנות שהגיעו החוקרים ב-1951 – לא ניתן להוכיח את קיומם של וירוסים מחוללי מחלות ולכן גם לא ניתן להוכיח שאותן מחלות שנחשבות ויראליות אכן נגרמות בגלל הוירוסים המיוחסים להן !!!

בפברואר 2021 פרסמו ד”ר אנדרו קאופמן, ד”ר תומאס קוון וסאלי פאלון מורל MA מארה”ב הצהרה המפרטת כיצד צריך ונכון מבחינה מדעית טהורה לבודד וירוס:
"הצהרה על בידוד וירוס"
בהצהרה זו הם גם כותבים בסוף את המשפט הבא:
"כל השלבים הללו לא בוצעו בהצלחה עבור כל מה שמכונה נגיף פתוגני. מחקרינו מצביעים על כך שלא קיים בספרות הרפואית אפילו מחקר אחד המראה צעדים אלה.".

במאמר שכאן (בתרגום לעברית) מסביר הוירולוג הגרמני ד”ר סטפן לנקה מדוע כל תיאוריית הוירוסים כגורמי מחלות היא שגוייה מיסודה ומדוע היא הצליחה לשרוד עד כה:
פירוק תיאוריית הוירוסים

כאן יש תרגום לעברית למאמר של ד”ר לנקה שפורסם בסוף 2020 בו הוא מסביר בצורה מפורטת מדוע אין בסיס מדעי אמיתי לכל מדע הוירולוגיה כפי שהוא מוכר לציבור ומדוע לא הצליחו להוכיח עד כה את קיומו של אף אחד מאותם וירוסים אשר נחשבים כגורמי מחלות: וירולוגיה: מדע, או מדע בכאילו ?

הסיפור על מאשה ודאשה

זהו מקרה של תאומות סיאמיות שנולדו ב-1950 בבריה"מ ומייד לאחר לידתן נלקחו מאימן למכון מחקר במוסקבה ונחקרו ביסודיות לאורך שנים רבות, כולל ניסויים אכזריים.

הדבר הרלוונטי לנושא הוירוסים במקרה זה הוא, שלמאשה ולדאשה היתה מערכת דם משותפת ולמרות זאת היו מקרים בהם אחת חלתה במחלה שנחשבת ויראלית (כגון חצבת) והשניה נשארה בריאה.

לפי התיאוריה הרפואית המקובלת, חצבת נגרמת כתוצאה מוירוס, ובמקרה הזה, אם היה וירוס כזה ברמה פתולוגית בדמה של האחת, הוא חייב היה להיות ברמה פתולוגית גם בדמה של השניה, אך בפועל השניה לא "נדבקה".

לרפואה המקובלת אין שום הסבר מניח את הדעת למקרה זה.

מידע נוסף יש כאן: הסיפור על מאשה ודאשה

המשך חלק ב' של המאמר וירוסים 

מאת: עידן סער

הערה: 
כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.