מלחמת הטרור שפקד אותנו ב – 07 באוקטובר של מחבלי החמאס עלולים לגרום להשפעה עמוקה על הילדים ובני הנוער ובפרט לאותם ילדים שנחשפו מול האימה הנוראית ולאלה אשר נחשפו ברשתות החברתיות. שוחחנו עם נירית צוק בכדי להבין את החשיפה והאתגרים מולם אנו מתמודדים וכמה טיפים לווסת ולאזן את הפחד והחרדה.
קצת על נירית צוק
קוראים לי נירית צוק, אני חוקרת תרבות ילדים ונוער, ומנכ"לית פורטל "עשר פלוס" להורים למתבגרים. אני מרצה להורים וילדים בנושא רשתות חברתיות, ואמא לשלושה מתבגרים (24, 20,13). גדלתי בהרצליה, בת בכורה למשפחה שבה אבא שלי היה במשך שנים איש צבא. יש לי שני אחים: אח ואחות. וכשהייתי בת 10 גרנו כולנו, למשך שנתיים, בבסיס צבאי. זאת הייתה חוויה שאזכור אותה למשך כל חיי: הן ההגעה לבסיס, ההיכרות עם הילדים בישוב, והחזרה לאחר מכן להרצליה.
מה מושך אותך עם הממשק של בני הנוער?
אני באמת ובתמים מאמינה שבני הנוער הם דור העתיד, וכתוצאה מכך מביאים עימם חדשנות וייחודיות. אני חושבת שהייחודיות שלהם באה לידי ביטוי גם בכל הקשור למסכים, ולרשתות חברתיות.
איך את יוצרת רלוונטיות מולם?
אני לומדת את עולמם, וזה גם מה שאני מנסה להעביר להורים בהרצאות שלי: חשוב להכיר את האפליקציות שבהן הילדים והנוער נמצאים, לדעת באיזה משחקים הם משחקים, ולהבין מה הם עושים ברשת. זה חשוב גם כדי להיות חלק מעולמם, וגם על מנת להגן עליהם, וללמד אותם כיצד להגן על עצמם. למשל, פתחתי טיקטוק בפרופיל של ילדה בת 15, ובדקתי אלו תכנים עולים שם. חלק מהתכנים היו סרטונים נחמדים ומצחיקים, אבל היו גם סרטונים אלימים ומיניים שלא מתאימים לילדים בגיל כזה. בהרצאה אני מראה להורים דוגמאות מהסרטונים שקיבלתי, ומסבירה איך מתמודדים, מה אומרים, איך מגינים על הפרופיל שלנו ברשת, ועוד.
ב 7 באוקטובר פקד אותנו אסון. הרבה צעירים נרצחו ובני משפחות איך מספרים ועוטפים את הנערים שאחיהם נרצחו ?
זוהי שאלה קשה. אני חושבת שכולנו עדיין המומים ממה שקרה, ומלקקים את פצעינו. ואם לא די בכך, עדיין ישנו מספר מטורף של חטופים שנמצאים בעזה. לכן, ההתנהלות מול הילדים צריכה להיות בעדינות רבה, בהתאם לגיל הילד, לשאלות שהוא שואל וליכולת שלו להבין. אין ספק שבמצבים כאלו למשפחות אלו הן המדינה והן המערכת החינוכית חייבים להעניק ליווי טיפולי מקצועי, שבו הן יהיה טיפול בנוער והן במבוגרים, ולעטוף אותם עד כמה שאפשר.
איך מנטרלים פחד במצב של מלחמה?
אחת התחושות הקשות כיום היא הפחד, הן שלנו והן של הילדים. אני לא חושבת שאפשר לנטרל פחד במצב הנוכחי אלא עלינו להכיר בו, ולהתמודד עימו. לכן חשוב קודם כל שנבין מהם הפחדים שלנו, ההורים, וכיצד אנחנו משדרים אותם לילדים. אין ספק שההתנהגות שלנו משפיעה מאוד על הילדים עצמם.
כמו כן, חשוב להבין ממה הילדים עצמם מפחדים. לשם כך כדאי לשוחח עם הילדים, לנסות "לעשות סדר", ולראות אלו פחדים שלהם אמיתיים ואלו דמיוניים. כדאי לשוחח עימם על כל אחד מהפחדים, ולספק להם כלים להתמודדות. חלק מהכלים יכולים להיות שיחות, אפשר לאפשר לילדים לכתוב, לצייר, ואף להיעזר בדרכים אחרות, כגון: לימוד נשימות, תרגילי התעמלות, ועוד.
איך יוצרים שיח ופחות חשיפה בתקשורת בכל המדיות מול בני הנוער?
בחלק גדול מההפחדה מתקיים ע"י הרשתות החברתיות. לכן כדאי לשוחח עם הילדים על התכנים שהם נחשפים אליהם. כדאי לשאול מה הם אוהבים לראות ולעשות ברשת, אלו סרטונים הם רואים, האם היה סרטון שדיבר אליהם במיוחד? האם הם עצמם מעלים סרטונים, ואם כן איזה?
כדאי לעודד את הילדים להיות פחות זמן במסכים, ולקיים פעילויות שהינן מחוץ להם: לשחק בגינה, להתעמל, להפגש עם חברים, ללכת לחוגים, וכו. כמו כן, מומלץ לסגור את הפרופיל לפרטי, ולדאוג שהאינסטגראם, למשל, יהיה רק לחברים. חשוב ללמד אותם שלא לדבר עם זרים ברשת, וכן שלא להעלות פרטים אישיים (כמו: מספר טלפון, כתובת בית, וכו). בנוסף לכך, כדאי לעשות בווטסאפ אימות דו-שלבי, ולהשתמש בסיסמה חזקה בכל הפרופילים שלנו ושל הילדים ברשת ובווטסאפ.
טיפ למשפחות למצב?
אנחנו נמצאים מאז אותה שבת שחורה במצב מורכב, שבו הכאב, הפחד, הדאגה והעצב מטלטלים את עולמינו. לכן, מצד אחד חשוב לשוחח עם הילדים ולשים לב להתנהגות שלהם, לבדוק האם הם עצמם סובלים מפחדים, דאגות וחרדות. יחד עם זאת, כדאי לנסות לקיים עבור הילדים שגרה, עד כמה שניתן, למרות הפחדים והדאגה שלנו. חשוב בתקופה הזאת לערוך ארוחות משפחתיות, להשתדל שלא לצפות לידם בערוצי החדשות, לחבק את הילדים שלנו כמה שיותר, ולתת להם את התחושה שאנחנו פה, ואנחנו אוהבים אותם.
הוספת תגובה