תקופת הנדודים במדבר התאפיינה בנאמנות של בני ישראל כלפי הקב"ה, כפי שהיטיב לבטא זאת הנביא ירמיה: " כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ–לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. " (ירמיה ב,ב). בתקופה זה הקב"ה הוריד את המן מן השמיים והגן על בני ישראל בענני כבוד.
מנגד בחומש במדבר מתוארות טעויות ונפילות של בני ישראל שבגללן נדחתה הכניסה לארץ בשנים רבות.
בפרשת המרגלים, המרגלים, למעט שניים, הוציאו דיבתה של הארץ רעה, וזהו הדבר המרכזי שעיכב את כניסתם לארץ. הרי ברור לכל שניתן להגיע ממצרים לארץ ישראל בימים ספורים. אין צורך בארבעים שנה כדי לעבור את כל הדרך הזו. לעיכוב הזה יש סיבה. כמובן, שבני ישראל התחרטו על כך, ואפילו היו מוכנים להסתכן כדי להיכנס אליה. על כל פנים, הוצאת דיבה על הארץ נזקפה לחובתם לא פחות וייתכן שאף יותר מחטא עגל הזהב, הידועה לשמצה.
בנוסף לכך בני ישראל התלוננו ורטנו רבות בפני משה ויש כאן יסוד גדול מאוד לכל אחד ואחת מאיתנו: הקב"ה לא אוהב מתלוננים. כמו כן, מתוארים אירועי פגיעה אישית במשה: פרשת קורח ועדתו, וכן הביקורת של מרים, אחות משה, ואהרון, אחיו, על משה.
חומש במדבר הוא הספר היחיד שבו הקב"ה נותן את החותמת האישית שלו על משה כדמות המרוממת ביותר מכל בני האדם: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד–מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה." (במדבר יב, ג). זאת לאחר שמשה הפגין תכונות אופי יוצאות דופן במצבים קשים ביותר: ענווה מול עמידה נחרצת כנגד המערערים על האמת שבשליחותו, נדיבותו לחלוק את נבואתו עם כל בני ישראל, מוכנותו למסור את עצמו כדי להציל את כל בני ישראל ולבסוף מוכנותו להזיז את עצמו ואת יורשיו ולהעביר את השרביט למי שראוי ומסוגל להמשיך ולהנהיג את העם, יהושוע בן-נון. חומש דברים נקרא גם בשם: חומש הפקודים משום שמתוארים בו בפירוט מפקדים של עם ישראל ושל חלקים ממנו. לצד כל אלה מתוארים גם הניצחונות של עם ישראל את העמים שמסביב, שאיפשרו את המשך המסע עד לכיבוש הארץ בהנהגת יהושוע בן נון.
פרשת במדבר
מה בפרשה?
הפרשה נפתחת בפסוקים: " וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לֵאמֹר שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל–תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן."
הקב"ה, מתוך חיבתו לבניו, מבקש ממשה ואהרון למנות אותם. בפעם הראשונה הקב"ה ביקש למנותם לאחר שיצאו ממצרים. בפעם השנייה הקב"ה ביקש למנותם לאחר שחטאו בחטא העגל. כעת זו הפעם השלישית. משה ואהרון סופרים את מספרם המדויק מגיל עשרים שנה ומעלה של כל האנשים בכל שבט, מלבד שבט לוי, שאותו ספרו מאוחר יותר. לאחר מכן, כל אחד לקח את משפחתו והצטרף לבני שבטו. כולם חיכו לשמוע את מקומם במסע לקראת הארץ המובטחת.
סדר הדגלים
הקב"ה ציוה את משה לסדר את העם על פי השבטים, כאשר לכל שבט יהיה דגל משלו, שהוא למעשה סמל המאפיין אותו. הכוונה היא שבמסעם במדבר יהיה להם סדר מיוחד וקבוע.
על פי מה הסתדרו השבטים?
לפני שיעקב אבינו נפטר, הוא ברך את השבטים וקבע להם סדר שבו ייקחו את מיטתו: שלושה שבטים בכל צד, חוץ משבט לוי. באותו סדר הסתדרו שבטי ישראל. המשכן היה באמצע. מסביבו חנו שבט לוי, שנקרא: מחנה לויה. המחנה התחלק לשלושת המשפחות: גרשון, קהת ומררי. מחנה ישראל היה סביב מחנה לויה מארבעת צדדיו: צפון, מזרח, דרום ומערב. בכל צד היום שלושה שבטים שהיו מאוגדים למחנה אחד עם דגל אחד.
בצפון – דן, אשר ונפתלי (דגל מחנה דן).
במזרח – יהודה, יששכר וזבולון (דגל מחנה יהודה).
בדרום – ראובן, שמעון וגד (דגל מחנה ראובן).
במערב – אפרים, מנשה ובנימין (דגל מחנה אפרים).
לכהן הגדול היה אפוד ועליו 12 אבנים טובות שנקראו: אבני החושן. על כל אחת מאבני החושן היה חקוק שם שבט מתוך 12 השבטים. לכל שבט היה דגל הצבוע בצבע של האבן הטובה שהייתה בחושן. על כל דגל היה מצויר סמל מיוחד שאפיין את השבט:
דגל ראובן – דודאים
דגל שמעון – העיר שכם
דגל לוי – החושן
דגל יהודה – אריה
דגל יששכר – שמש וירח
דגל זבולון – ספינה
דגל דן – נחש
דגל גד – מחנה
דגל אשר – עץ זית
דגל אפרים – שור
דגל מנשה – ראם
דגל בנימין – זאב
כאמור, במרכז עמד המשכן ומסביבו חצר. בחצר עמדה בארה של מרים. המים היו נשפכים מן הבאר והקיפו את מחנה השכינה. המים נשפכו מארבע הפינות והקיפו גם את מחנה לויה. משם הם נעשו כמו נהרות שהפרידו בין השבטים עד שהקיפו את כל מחנה ישראל. הנהרות הצמיחו פירות וגם שימשו כמקור שתייה לחיות שהיו רועות סביב מחנה בני ישראל. כך היו הדברים בכל תקופת נדודי בני ישראל במדבר.
בזמן החניה, עמוד הענן היה פרוש מעל המשכן. כשהגיע הזמן להתקדם, עמוד הענן התקפל והיה מעל שבט יהודה. זה היה הסימן להתקפל ולנוע. הכוהנים היו תוקעים בחצוצרות, מכסים את הכלים הקדושים בעורות ובדים, ובני משפחת קהת היו נושאים אותם. שבט יהודה החל לנוע ראשון עם שבט יששכר וזבולון. אחריהם בני משפחת גרשון ומררי, אחריהם שבטי ראובן, גד ושמעון, אחריהם משפחת קהת, אחריהם שבטי אפרים, בנימין ומנשה וסוגרים מאחור שבטי נפתלי, אשר ודן.
מהם המסרים בפרשה?
חידוש נפלא על פרשת השבוע: פרשת במדבר פותחת במִפקד (ספירה) של בני ישראל. משה רבנו מונה את עם ישראל לפי שבטים, לפי דגלים, ולפי מחנות. מובא בשולחן ערוך:
״לעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת״. מה הכוונה?
אומר השולחן ערוך: ישנו קשר ישיר בין פרשת במדבר וחג השבועות, ולכן הם סמוכים זה לזה. המקובלים מסבירים שכפי שיש 600,000 אותיות בתורה (כל אות בנויה מכמה אותיות גם יחד) וספר התורה פסול אפילו אם חסרה בו אות אחת ויחידה – אומרים חז"ל במדרש בפרשת ויצא, שאילו היה חסר במדבר ולו יהודי אחד לא היה מתקיים מעמד הר סיני! מדהים! אם יהודי אחד היה חסר במעמד הר סיני הכל היה בטל ומבוטל וכל העולם כולו היה חוזר לתוהו ובוהו.
האם אי פעם תיארתם לעצמכם עד כמה אתם חשובים ואהובים בעיני הקב"ה?
כל יהודי הוא כור אטומי מהלך בעל עוצמות אדירות. בכולנו חלק אלוקה ממעל שנאמר "קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא" כלומר, הקב"ה, התורה ועם ישראל הם אחד. העולם כולו נברא על ידי בורא עולם בעבורנו. מיליארדי מיליארדים של כוכבים וגלקסיות אדירות הנעות בדומיה בחלל, אינם עושים זאת אלא בעבורם של כמה בני אדם על פני האדמה, שימלאו את חובתם בעולמם. כל אותם מיליארדי מיליארדים של גלקסיות אינם יותר מרקע ותפאורה לשחקן האמיתי, האדם. נזר הבריאה. התורה מייחסת חשיבות עליונה לכל מעשה ומעשה של האדם. יש ערך ומשמעות עצומה לכל תנועה שעושה האדם. לא רק למעשה בעצמו, אלא גם לחלק קטן מהמעשה.
אפילו למחשבה קלה שעוברת בלבו של האדם בשעת עשיית המעשה, ישנה משמעות. לעיתים מדובר במשמעות חיובית, לעיתים במשמעות שלילית חלילה, ופעמים רבות משמעות מורכבת, חיובית במידה מסוימת ושלילית מבחינה אחרת, אך לעולם אין מעשה אנושי חסר משמעות. כל כך ענק הוא האדם, שאי אפשר לעבור בשתיקה על כל חלקיק של מעשה הנעשה על ידו. וכך אבינו שבשמים אוהב אותנו ומצפה מאתנו שנהיה הטובים ביותר.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה,
ותומכיה מאושר
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi
הוספת תגובה