המחשבות נעו מהבעל שעזב, ועד הילדים שהיו בחדר הסמוך. המחשבות לא הרפו, גם ריחו הנעים של הסבון שקיבלה גיאה ליום הולדתה, לא הקל, על כאב המחשבות. בחלוף כרבע שעה, שמעה גאיה אמא אמא הכול בסדר? "כן הכול בסדר". גיאה סגרה את הזרם ולקחה את המגבת. לפתע צדו עיניה, נקודה שחורה, שנדמה כאילו הייתה לה עדשה. הדבר עורר פליאה, אולם מחשבותיה הנוגות של גאיה המשיכו.
חודשים קודם לכן, הרצל חזר מעבודתו כירקן בשוק ההומה והמתויר, מחנה יהודה. הוא הגיע בסמוך לשעה שבע ופרץ בחמת זעם לחדרה של גיאה. גיאה, שעייפות היום כמעט הכריעה אותה, וממצב של כמעט שינה, עברה לדריכות מלווה בבהלה. "את בגדת בי, עם איציק החשמלאי החתיך". "את חושבת שאני מטומטם, אהבל". "עלי לא עובדים". גיאה לא ידעה האם זה עוד התקף זעם, או הפעם מדובר במשהו אחר. שתי דקות, משהחל לקלל אותה ואת כל משפחתיה, תוך שהוא חובט בקיר, הבינה שהפעם משהו השתנה.
>>>"ברנשטיין בניו יורק" – מופע של אייל שרף
ביום שלמחרת, הרצל כבר היה בדירה אחרת. ארבעת הילדים, שרק אחד מהם היה קטין, הביטו בכעס על אמם, אבל לא דיברו. שבוע לאחר מכן, נסעה גיאה עם אמא ואחותה, לצימר בכדי לנוח. לימים טיול זה, ייזכר כאירוע מכונן, בבית המשפט. בשבועת הבאים, הרצל פתח בהליכים, עם האשמות חמורות, בבית הדין הרבני בירושלים. גיאה, נלחצה, אולם הבת של אחותה, אמרה לה תקשיבי, יהיה בסדר. הן נסעו לתל אביב, לאחד הפרקליטים המוכרים בארץ, הידוע כאיש מקצוע, וגם בן אדם עמו אתה רוצה להיות בשעת צרה.
כבר בישיבה הראשונה, הפרקליט זיהה כי להרצל יש מידע רב, כמי שאינו גר עוד בבית המשפחה. גיאה, בתמימותה דאז, לא ידעה להסביר, ולא חשבה שהדבר יכול להגיע להאזנה ברכבה, במצלמות בביתה כולל במקלחת, ואף בטכנולוגיה המעבירה כל וואטסאפ "החוצה". בדרכה למשטרה, נזכרה גאיה בילדותה המאושרת, ותוך כדי שהיא מנגבת את דמעותיה, צעדה לתוככי תחנת המשטרה בירושלים.
מאת עו"ד אריאל דרור משרד לדיני משפחה וירושה
הוספת תגובה