מחקרים הוכיחו שפחד קהל למשל, הוא פחד גדול יותר מאשר פחד מוות. מי מאיתנו לא מצא את עצמו, לפחות פעם בחיים, עומד מול אנשים שאיננו מכיר, בקושי מוציא קול, הידיים רועדות והלב פועם בחוזקה? אין לי ספק שזה קרה לכולם ויותר מפעם אחת. למעשה, נדמה כי העולם נחלק לשניים: לאלו שאומרים:" אין סיכוי שאדבר מול קהל ..זה לא בשבילי", ויש את אלו שיגידו: " מה הבעיה? עולים בביטחון, אומרים מה שרוצים וזהו".
הבעיה היא, שכולנו נדרשים לעמוד מול קהל כל הזמן: אנחנו עומדים מול קהל בעבודה, בישיבות צוות, מול הילדים שלנו, מול בני הזוג שלנו ואפילו מול המוכרת בחנות הבגדים שמנסה לשכנע אותנו "שהבגד מתאים לנו בול!". היום יותר ויותר אנשים מבינים שהיכולת להתבטא בבהירות, להעביר מסר ואפילו לשכנע, אינה מנת חלקם של בודדים. מדובר במיומנות משנה חיים.
אם בעבר בעלי עסקים היו תולים מודעות, מפרסמים את העסק שלהם בעיתון או אפילו בגוגל, היום הצרכן רוצה לדעת מי עומד מאחורי עסק ולשמוע אותו משכנע עד כמה המוצר שלו חיוני עבורם. אנשים קונים לרוב מתוך החלטה רגשית ולא מתוך צורך. בעלי עסקים שידעו לסחוף אחריהם קהל לקוחות, להלהיב אותם, יצליחו למנף את העסק שלהם טוב יותר. אבל לא רק בעלי עסקים צריכים לדעת איך לסחוף קהל. יושב ראש ועד בניין שרוצה לקדם רעיון, ראש הנהגת הורים בבית ספר, מורה העומדת מול כיתה, מדריכי טיולים, עורכי דין הנואמים בבית משפט ואפילו פקיד העומד מול הבוס שלו ומציג לו את לוח הזמנים היומי.
המכנה המשותף בין כל אלו הוא אנשים שמרגישים בטוחים בעצמם לקום, לעמוד מול אנשים אחרים ולהעביר מסר. חשבו כמה יכול להיות מתסכל כשרוצים להעביר מסר חשוב אך אין לנו מושג איך לעשות זאת, כמה מתסכל לרצות להעביר מסר אך אין לנו בטחון לעמוד ולדבר מול אנשים, כמה מתסכל לראות אחרים, אולי פחות מוכשרים מאתנו, מעבירים מסר פחות מדויק מהמסר שלנו, אך הם עושים זאת בביטחון….הבשורה הטובה היא שניתן לטפל בזה. אפשר וצריך ללמוד לדבר מול קהל.
מדובר במיומנות נרכשת. נכון, ישנם אנשים כריזמטיים טבעיים היודעים את המלאכה ולא זקוקים לסיוע, אך רוב האנשים יכולים ללמוד טכניקות פשוטות המשנות חיים. שימוש נכון בקול, יציבה נכונה, שימוש מועיל בידיים, שפת גוף מדויקת וכמובן דיוק המסר עצמו. כלומר מצד אחד יש לדייק את המסר שאנחנו רוצים להעביר ומצד שני חייבים גם ללמוד איך להגיש את המסר.
ישנם חוקרים הטוענים שלמעלה מתשעים אחוז מהמסר שאנו מעבירים הוא בכלל בלתי מילולי ומועבר על ידי שפת הגוף, ורק אחוזים ספורים קשורים לתוכן. כלומר, מה שחשוב הוא איך אנחנו מדברים ולא מה אנחנו אומרים. אם למשל, נרצה לרגש, נשתמש במיתרי הקול , נגביר או נאט את הקצב, אם נרצה לסחוף אחרינו אנשים עם רעיון חדש נשתמש בהמון תנועה ותנועות ידיים גדולות. קחו בחשבון כי מהרגע שפתחנו את הפה , דמיינו שמעל ראשנו יש שעון עצר של שישים שניות. אם תוך דקה לא לכדנו את הקשב של השומעים, אנחנו בבעיה. היום לאנשים אין הרבה סבלנות והם מוסחי דעת. לכם חשוב ללכוד את תשומת הלב כבר מהדקה הראשונה.
באשר לתוכן, בכל פעם שאנחנו רוצים לשתף ברעיון שלנו , חשוב מאוד להתייחס לארבעה שלבים.
ראשית עלינו לתת מידע בכל פעם שאנחנו מדברים ושווה לחשוב על המידע הזה. מצד אחד לא להתיש את השומעים אותנו בהמון פרטי מידע ומצד שני חשוב שהמידע יהיה מדויק. שנית, עלינו לחשוב מה אנו רוצים שהקהל שלנו יחשוב היחס למסר שלנו, לאיזו מחשבה נרצה להוביל אותו . שלישית, חשוב להבין מה נרצה שהקהל שלנו ירגיש בעקבות המידע שמסרנו , ולבסוף, עלינו לחשוב היטב מה אנו רוצים שהשומעים שלנו יעשו, כיצד הם יפעלו לאחר שישמעו אותנו. האם נרצה שיקנו מאתנו מוצר? האם נרצה שהילד יכין שיעורי בית? האם נרצה לשכנע את הבוס לפעול למען מיזם חדש? המידע, המחשבות והרגשות- כולם נועדו להוביל את השומעים שלנו בסופו של דבר לפעולה. אחד הדרכים הכי טובות ומוצלחות לעשות זאת היא לספר סיפור קטן, לתת דוגמאות. בדרך זו קל יותר לשכנע ועורר הזדהות.
דבר נוסף חשוב מאוד הוא עיקרון "אי ההצפה". רוצים לומר משהו? לשכנע? רוצים להיות מובנים ולתקשר עם הסביבה בקלות וביעילות? אז תציפו את הקהל שלכם בריבוי מסרים. בכל פעם מסר אחד. ריבוי מסרים גורם לשומעים אתכם ללכת לאיבוד והם מימלא לא יזכרו הכל. לדוגמא, המורה טוענת שהילד לא מכין שיעורי בית ומאחר לבית הספר. מלבד זאת, הוא גם מרבה להתקוטט עם האחים שלו ולא מסדר את החדר. אם נרצה לנהל שיחה עם הילד ונציף אותו בו זמנית בכל הנושאים הללו, קרוב לודאי שנאבד את הקשב שלו וברור שלא נגייס אותו לפעולה. סבתי עליה השלום הייתה אומרת על זה: "שוואיה שוואיה", לאט לאט… מי שישכיל לעשות זאת נכון, יאזור אומץ ולא יחסום את עצמו מלהתבטא מול קהל, יגלה מהר מאוד כמה מחסומים הוא יכול להסיר וכמה יעדים הוא יכול לכבוש.
מאת: ענת אביעד, קומיקאית, סטנדאפיסטית ומרצה: www.anataviad.com
הוספת תגובה