למה יום הטבעונות הבינלאומי קשור גם אליך?

הראשון בנובמבר הוא היום בו מציינים בעולם את יום הטבעונות הבינלאומי. טבעונים הם אוכלוסייה הנמנעת מצריכה של מזון מהחי או מוצרים המופקים מהחי. בישראל, צריכת הבשר לנפש גבוהה בהשוואה לעולם, וכשזה נוגע לצריכה של עוף ישראל היא שיאנית בעולם בצריכה לנפש. טענות רבות מועלות כנגד השפעותיה של תעשיית בעלי החיים בכמה מישורים:

מבחינה סביבתית: תעשיית בעלי החיים היא מהגורמים המרכזיים לפליטת גזי חממה, כריתת יערות, זיהום מקורות מים ושימוש רב בקרקע ובמשאבים טבעיים. כל אלו מובילים לפגיעה במערכות אקולוגיות ולהאצת שינויי האקלים.

מבחינה בריאותית: צריכת מזון מהחי נקשרת למגוון בעיות בריאות, כולל סיכון מוגבר למחלות לב, סרטן, השמנת יתר וסוכרת. בנוסף, השימוש באנטיביוטיקה בתעשיית בעלי החיים מעלה את הסיכון לעמידות חיידקים, מה שמאתגר את הרפואה המודרנית.

ואף מבחינה חברתית: התעשייה מעודדת אי-שוויון כלכלי, שכן משאבים רבים שמוקצים לתעשייה זו יכולים היו לתמוך בביטחון תזונתי ולסייע ברעב עולמי.

אבל האדם צרך בשר מאז ומעולם – אז מה הבעיה ולמה היא התעוררה דווקא עכשיו?

ובכן, העידן המודרני מחזיק בחובו שינויים רבים. בעבר, בעלי החיים גדלו בחוות קטנות, שם התקיימו יחסי קרבה ותלות בין האדם ובעלי החיים. החקלאים התייחסו לבעלי החיים כחלק בלתי נפרד מחיי המשק, וטיפלו בהם ובצרכיהם הטבעיים בהתאם, מתוך הבנה והיכרות אישית עם כל חיה וחיה. מערכת היחסים בין בעלי החיים לבני האדם התבססה על הדדיות – בני האדם צרכו תוצרת שלקחו מבעלי החיים, והחקלאים סיפקו לבעלי החיים טיפול מסור וביטחון. אל מול המראה הפסטורלי הזה, שעולה לכולנו בראש כשאנו חושבים על חוות גידול של בעלי החיים, כיום, המצב נוראי ועגום.

בתעשיית המזון המודרנית, בעלי החיים נולדים ונכלאים במתקנים סגורים ותעשייתיים, כשהם חלק מפס ייצור שנועד אך ורק למטרות רווח. הם מוחזקים בתנאים צפופים ולא אנושיים, במנותק מסביבתם הטבעית, ולרוב אינם זוכים לראות אור יום או לחוות מרחב תנועה חופשי. מה שהיה בעבר יחס של כבוד ומודעות לצרכים טבעיים הפך בעידן התעשייתי ליחס קר ואנונימי, בו בעל החיים נתפס כחפץ או סחורה שיש למקסם את תוצרתה, תוך התעלמות מוחלטת מרווחתה ומצרכיה האמיתיים של החיה. תהליכים כלכליים וטכנולוגיים מתקדמים יצרו ניכור הולך וגובר בין האדם לבין הטבע שסובב אותו. בעלי החיים הפכו לסחורה, חומר גלם שניתן לעצב, לשנות, ולנצל לצרכים כלכליים, תוך עיוות המהות שלהם כיצורים חיים ומרגישים.

ההתמקדות של התעשייה היא ברווחת האדם בלבד – תהליך שמוביל לכך שבעלי החיים סובלים ממצוקות פיזיות ונפשיות קשות. כך הפכה תעשיית המזון מהחי, בעידן המודרני, לסמל של ניתוק מוסרי והצדקה של סבל – המבטא את חולי החברה המודרנית, בה מאבד האדם את תחושת האכפתיות והאחווה כלפי בעלי חיים ומתרחק מעקרונות של חמלה ויושרה פנימית. אנו צורכים מזון מהחי מתוך הרגל, מבלי לשאול – האם הבחירה הזו היא שלנו? האם אנו לוקחים אחריות על ההשלכות שלה? הבחירה הזו, בסופו של דבר, היא מראה לערכים שלנו.

יום הטבעונות הבינלאומי הוא הזדמנות לבחון היבט נוסף, ומשמעותי – והוא ההיבט המוסרי. האם בעידן של שפע אפשר להצדיק צריכת מזון מהחי בשל הטעם בלבד? השפע הקיים מזמין אותנו לשאול – האם האכילה שלנו מעוגנת בערכים של צדק, חמלה ואחריות? בשונה מטענות המפנות את הקורא להתייחסות לאתיקה סביבתית או לטענה המוסרית בה יש פגיעה בזולת אחר בהיותו בעל חיים, אני מבקשת להזמין אתכם לדיון מרתק על כיצד צריכה של מזון מהחי פוגעת בנו ובשלמות המוסרית שלנו.

בחירות המזון כמראה להתפתחות אישית

אכילה משלבת פעולה טבעית ואינסטינקטיבית יחד עם בחירה. לאור היבטיה הקשים של תעשיית בעלי החיים – נשאלת השאלה האם אנחנו יכולים לקרוא לבחירת המזון שלנו בחירה מודעת? על מנת שבחירה תהיה מודעת צריכים להתקיים שני מצבים, הראשון שיהיו לי מגוון חלופות מהן אוכל לבחור, והשני עלי להיות מודעת להשלכות בחירתי. רק אז ניתן לקרוא לבחירתי בחירה "חופשית" ומודעת במובן העמוק של המילה. בהתייחס להיבטים הקשים של תעשיית בעלי החיים בעידן המודרני – האם כשאנחנו צורכים מזון מהחי אנחנו באמת יודעים, ולוקחים אחריות על השלכות הבחירה שלנו? האם כל עוולות התעשייה הן באמת הרצון הפנימי שלנו שזה מה שיקרה לבעלי החיים? האם הייתי גורסת אפרוח בעצמי? האם הייתי מעזה לחטוף עגל מאימו, לשלוח אותו לפיטום ושחיטה ובה להשתמש כשפחת חלב משועבדת? האם הייתי מרגישה נוח לגדל חזירה בכלוב ללא יכולת תזוזה במשך כל חייה רק כדי שהבשר שלה יהיה רך לאכילה? האם הייתי מעוותת עופות גנטית רק כי אני רוצה שיהיה להם חזה גדול יותר – כי אני אוהבת חזה עוף?

השאלות הללו לא נוחות לרובנו. והסיבה היא – כי רובנו לא היו רוצים לקחת חלק בפעולות הללו, ומעדיפים לשים את האחריות להשלכות בחירות המזון שלנו על התעשיין  – מתוך אמונה עיוורת ש "הם בטח דואגים לבעל החיים שלא יסבול". ואם נלך צעד אחד נוסף קדימה – ומה אם בעל החיים אינו סובל? האם בעידן השפע, בו יש מגוון רחב של מזון מהצומח טעים ובריא, עדין יש סיבה לשחוט בעל חיים בגלל ש"טעים לי?". האם מתקבל על הדעת שאקח חלק בעוולה כנגד זולת אחר, למשל אבעט בחתולים, רק כי "נעים לי" ומה ההבדל בין השניים? ואם אני בוחרת להתעלם מהשלכות בחירותי, לעצום עיניים ולהמשיך לצרוך – כיצד זה פוגע בשלמות המוסרית שלי?

כל בחירה היא קריאת כיוון מוסרית

למזון שאנו בוחרים לצלחתנו יש השלכות מוסריות משמעותיות. גם אם אבחר להתעלם מההשלכות הללו עדיין הסיבה העיקרית שבעלי החיים עוברים את ההתעללות הזו היא עצם הצריכה שלי, כרטיס האשראי שלי בסופר מממן את התעשייה הזו. העידן המודרני הוא העידן של "האדם המרוכז בעצמו" – ריטריטים וסדנאות התפתחות נפתחים כפטריות אחרי הגשם, כל זה מתוך רצון להתפתחות אישית, לחיים מלאי משמעות. טענתי אליכם היא כי כחלק מהרצון לחיות קיום אנושי מספק – התפתחות אישית חייבת לעבור גם דרך בחינת המזון שאנו אוכלים.

בראייה הפילוסופית, ניתן לומר שצריכת מזון מהחי היא הרבה יותר מאשר שאלה תזונתית. אריסטו הגדיר את המידה הטובה כתכלית שיש לחתור אליה – דרך ביניים המובילה לשלמות מוסרית. אם אנו כפרטים שואפים להיות אנשים מוסריים יותר, אנשים שמחפשים לפעול ברוח של צדק וחמלה, עלינו לשאול את עצמנו איך כל פעולה שלנו משפיעה על עולמנו. כאשר אנו בוחנים את מעשינו מול העוולות המבוצעות כלפי בעלי החיים ומול האוכל המוגש לנו בצלחת, עלינו לשאול את עצמנו האם אנו מתקרבים לתכלית המוסרית, ל"מידה הטובה" או שמא מתרחקים ממנה.

כיצד התפתחות רוחנית קשורה למזון שאנו אוכלים?

מעבר לניכור הכללי המרחיק אותנו ממקור האוכל שלנו כאשר אנו בוחרים לא לדעת או לא להסתכל על השלכות בחירות המזון שלנו, מחלחל גם ניכור מהעצמי המוסרי, ממהות פנימית של אמת וצדק. למעשה, כאשר אנו פועלים בניגוד לאמונות המוסריות שלנו או מתעלמים מהן, אנו פוגעים בעקרונות המוסר של עצמנו.

הדחף לחיות חיים בעלי משמעות ולעסוק בהתפתחות אישית הוא חלק מהשאיפה האנושית להגשמה עצמית ולרוחניות. כל אחד מאיתנו מחפש, במודע או שלא, כיצד לחיות חיים בהם הפעולות והאמונות שלנו עולות בקנה אחד. כאשר אנו בוחרים במזון שהוא פרי של סבל, אנו עשויים להתעורר לתחושת דיסהרמוניה פנימית – בין מה שאנחנו אוכלים למה שאנחנו רוצים לייצג כאנשים מוסריים. אל מול דיס-ההרמוניה הזו קיימת בחירה אחרת, בחירה בטבעונות. בחירה הנמנעת מצריכה של מזון מהחי אינה מהווה רק ויתור על אוכל מסוים, אלא זו בחירה פנימית כנה לפעול בהתאם לערכים בהן אנו מחזיקים – ערכים של של חמלה, ואהבה. בחירה כזו יכולה להוביל אותי לחיים של התאמה בין הערכים בהן אני מחזיקה ובין השלכות הבחירה שלי.

ההתפתחות האישית שלנו נבנית על פי הערכים והעקרונות לפיהם אנו בוחרים לחיות. ביהדות, לדוגמה, עקרון "צער בעלי חיים" אינו רק חוק, אלא מעלה מוסרית שאמורה ללמד אותנו רחמים והתחשבות. כאשר אנו בוחרים באורח חיים המתחשב ביצורים אחרים, אנו מתחילים לחוות תהליך של זיכוך אישי ונפשי. אנו לא רק חוסכים סבל מבעלי חיים, אלא גם משתחררים מכבלי ההתעלמות וההכחשה, ומגיעים אל מקום עמוק יותר של מודעות ושלווה פנימית עם בחירותינו.

אז למה יום הטבעונות הבינלאומי קשור גם אליך?

יום זה הוא הזדמנות עבור כולנו לשאול את עצמנו כיצד בחירות המזון שלנו משקפות את האנשים שאנחנו רוצים להיות? והשאלה האמיתית שצריכה להישאל היא לא "האם זה טעים לי?" אלא האם בחירת המזון הזו מקרבת אותי להיות אדם מוסרי וטוב יותר, או מרחיקה אותי מעקרונות של חמלה, צדק ואמת? בחירות המזון שלנו אינן בחירות תזונתיות גרידא, הן בעיקר מוסריות, ויש להן השפעה משמעותית על האדם שאנחנו רוצים להיות ועל החברה בה נרצה לגדל את ילדינו. יום הטבעונות הבינלאומי אינו רק עבור טבעונים – הוא עבור כל מי שמבקש לחיות בעולם עם חמלה, צדק ושלום פנימי. בכל ביס אנחנו מתקרבים לאידאה הזו או מתרחקים ממנה.

הכותבת: יפית סרנגה, מחברת ספר העיון בפילוסופיה "וחך, אוכל יטעם לו" – שיח פילוסופי על מוסר ותעשיית בעלי החיים בעידן המודרני. www.yafitsaranga.com