ספרי לי איך התחלת עם הליצנות הרפואית?
"סיימתי בית ספר למשחק, לא הייתה עבודה והייתי די מתוסכלת… חיפשתי את עצמי, ויום אחד הגיע פלייר בדואר על לימודי ליצנות רפואית. חשבתי לעצמי שעד שאתאפס על עצמי יהיה נחמד להתנדב. לא הכרתי את המקצוע, הלכתי לפי הסטיגמה הנפוצה ופשוט נרשמתי. כשהתחלתי את הלימודים גיליתי עולם ומלואו, נדלקתי על זה ממש, והבנתי שזה אשכרה מקצוע לכל דבר".
מה בילדותך הוביל לבניה ותנופה של אישיות יזמית?
"אני חושבת שחלק מעצם היותי שחקנית זה גם היצירתיות. עוד בזמן הצבא הבנתי שאני לא טיפוס של מסגרת, למרות שאני נראית הכי כזו. ידעתי שאני הולכת לכיוון של עצמאות תעסוקתית. הייתי צריכה את החופש, לסדר לעצמי את לוח הזמנים, ואני די בלבוסטה אז זה די התאים".
מה משך אותך למקצוע?
"אז זהו, שיש לי כמה כובעים. האחד הוא השחקנית שאני, ששם אני פשוט אוהבת את זה כי אני נטו אוהבת לשחק. אני אוהבת לבטא את עצמי בצורה של דמויות או לפרוט על מיתרי הלב של הצופים. עוד יותר אני אוהבת להצחיק ופה משתלבת גם הליצנות הרפואית. שבה מה שמשך אותי זה היכולת להיות נקודת אור במקום מאוד חשוך. המקום החשוך הוא המצב שבו האדם מוצא את עצמו, ולכבוד הוא לי שאנשים מאפשרים לי ללוות אותם ברגעים האלה. מושך אותי שם הטיפול באמצעות הומור, העובדה שזו ליצנות טיפולית, והיכולת לשנות מצב באמצעות הכלים הרבים שעומדים לרשותי".
אך את יוצרת רלוונטיות ויצירתיות?
"תמיד פונה ללב של האנשים, זה תמיד רלוונטי, ותמיד מקשיבה לרגע, הוא מביא אתו המון יצירתיות".
נקודת המפנה שלך?
"כשהבנתי שלמקצוע המשחק יש המון שלוחות ולא חייבים להתקבע על ענף אחד אלא אפשר "לג'נגל" בין כמה ענפים. זה פתח לי עולם".
מהיכן התעוזה והאומץ?
"יש מצב שנולדים עם זה…"
הפחדים שבדרך?
"בהתחלה פחדתי שתמיד אצטרך להישען על משהו ושלא אצליח לבד. יש תמיד במקצוע שלי את החשש לא להיות רלוונטי, לא להצליח".
מה את עושה בימים אלה של הקורונה?
"הקורונה כבר פחות נוכחת אבל בימים שבהם כולם היו בסגר אני דווקא גדלתי מבחינת היקף העבודה. עבדתי במחלקות הקורונה ובכלל בבית החולים וזו הייתה תקופה מאוד מפתחת ומשמעותית עבורי".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"את לא צריכה להצליח בזה. יש בזה משהו משחרר באמירה הזו ובעיניי היא דווקא יותר מאפשרת לאדם להגיע למקסימום שלו ע"י כך שהיא מבטלת את אלמנט הפחד מהצלחה".
מה הדבר הגורם לך הנאה במקצוע?
"אנשים. היכולת לגעת להם בלב".
מה השיא שלך בקריירה מבחינתך?
"כשמשפחה מבקשת ממני להגיע ברגעים האחרונים של הילד".
מה הערך שאת מביאה לשוק?
"אני חושבת שאני מביאה חשיפות אם יש מילה כזו. בכל מקום בו אני נמצאת אני מראה את עצמי ככה כמו שאני. שקופה. עם הפחדים, עם הלבטים. מראה את כל מה שמתחולל בנפש שלי בכנות, זה משהו שאנשים מאוד מעריכים ומתחברים אליו".
מה מרגש אותך?
"זה משתנה. זה יכול להיות יום עבודה מספק. זה יכול להיות רגע של שקט. או סתם הידיעה שיש לי את הפינה שלי ובה יש את כל מה שאני צריכה".
סוד ההצלחה שלך?
"הכנות שלי וההומור".
טיפ למתחילים?
"אתם לא חייבם להצליח בזה…"
מה לא תסכימי לעשות במסגרת העבודה?
" לא אסכים לוותר על מי שאני".
מה החזון שלך לעשור הקרוב?
"הייתי רוצה לממש את עצמי יותר כשחקנית במדיות של טלוויזיה וקולנוע. להמשיך לתרום את חלקי בליצנות הרפואית. ובאופן עקרוני להיות מסופקת ומאושרת מעצם היותי".
מה הדבר הכי משמעותי שעשית לאחרונה?
"כתבתי, הפקתי ושיחקתי בסרט קצר משל עצמי. הבאתי אליו סיפורים אישיים שקרו לי במהלך עבודתי במחלקה האונקולוגית בספרא תל השומר, המון אנשים התגייסו לטובת הפרויקט העדין והיפה הזה והוכחתי לעצמי שאני יכולה לעשות כל מה שארצה. זה נתן לי המון כוח פנימי".
אני מסיים את הריאיון המקסים עם איריס בבדיחה ששמעתי פעם על ליצן שיושב על ספסל ברחוב וממרר בבכי. 'למה אתה בוכה?' שאלה אותו ילדה שעברה במקום. הוא חייך ואמר, 'אני לא בוכה. אני נח'.
איריס-ליה סופר מיוצגת בסוכנות נשים מרצות אונליין – www.womenspeakers.online
הוספת תגובה