מחנה ג'אדו, שהוקם תחת שלטון איטליה הפשיסטית בבסיס צבאי לשעבר ביישוב בעל אותו שם השוכן מדרום-מערב לטריפולי, שימש מחנה עבודה ואסיריו הועסקו בעבודות כפייה. מכיוון שמחנה זה אוכלס לא רק בכוח עבודה אלא במשפחות שלמות, כחלק מתוכנית טיהור אתני, הוא מוגדר כמחנה ריכוז.
על פי ויקיפדיה, אל המחנה הועברו כ-2,600 מיהודי קירנאיקה, חלקה המזרחי של לוב, ו-562 מהם מתו ברעב, במחלות ובעינויים. סבא שלי פנחס חדד היה מברי המזל שהצליחו להימלט מג'אדו. זה קרה לאחר שנתפס על ידי חיילי הצבא האיטלקי, שגילו שבעצם היה יהודי אחר בשם פנחס חדד, ששמו פורסם במודעה באחד העיתונים כמי שנהרג באחת ההפצצות של המטוסים האיטלקים.
סבי, שהיה אלמן צעיר עם שתי ילדות קטנות, נלקח למחנה ג'אדו והצליח לשרוד שם בתנאים קשים, שגרמו לו לחלות במחלת הטיפוס. הוא הצליח לברוח הודות לטוב ליבו של שוטר מוסלמי, ששיחרר אותו לביתו לאחר שהשוטר האיטלקי שלא הפסיק להרביץ לסבי פנחס השתכר ונרדם.
סבי חזר הביתה לאימו ולשתי בנותיו הקטנות,. מאז, במשך שנים רבות הייתה אימו רבקה ז"ל נוהגת לצום ביום שבו קיבלה במתנה את בנה ממחנה הריכוז. כילד קטן אני זוכר אותה כסבתא רבתא שחילקה לנו ממתקים וקראנו לה בחיבה: סבתא נונה.
בסוף שנות ה-80, כשעדיין לא הוזכרה בישראל שואת יהודי צפון אפריקה, קיבלנו כתלמידי תיכון אני ואחותי אורית, כיום ד"ר אורית גלילי יעקובוביץ', משימה מיוחדת מסבא פנחס: לקחת קלטת של טייפ, שבה הוא הקליט את עצמו מספר את סיפור חייו המרתק, ולתמללה. עשינו זאת בהצלחה ואת הטקסט של סיפור מרתק זה הנחנו בצד.
כמה שנים לאחר מכן, לאחר שהשתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד כעיתונאי ברשת המקומונים של "ידיעות תקשורת", החלטתי לתעד את סיפור חייו של סבי בספר. הקלדתי את סיפור החיים המרתק באמצעות מעבד תמלילים באחד המחשבים והדפסתי את הדפים במדפסת במערכת העיתון שבו עבדתי.
אז פניתי לבית דפוס קטן בראשון לציון, ונעזרתי בבעלים שלו לכריכת דפי הספר ולהדפסת כריכתו. הוא היה אדם מבוגר שהתנייע בכיסא גלגלים. מסתבר שהוא היה ניצול שואה מאירופה. בהמשך הוא כרך עבורי חמישה ספרונים עם שירים וטקסטים, שכתבתי לאשתי איריס בתקופה שבה יצאנו ביחד לפני שהתחתנו.
את ספר הביוגרפיה של סבי, "זיכרונותיי", שאותיותיו הודפסו בזהב על כריכה כחולה, זכיתי להביא בגאווה רבה לסבי פנחס ולסבתי כוכבא (שכל הנכדים והנכדות קראו לה: ג'מא) ולכל אחד ואחת מתשע הילדים במשפחה הנפלאה ששניהם הקימו. כיום שמור הספר במקום של כבוד על מדף הספרים במשרדי בראשון לציון, לצד כל הספרים שכתבתי, ערכתי והוצאתי לאור במשך השנים.
לימים חגגנו כל הילדים, הילדות, הנכדים והנכדות מסיבת חתונת זהב משמחת ומפוארת לסבא ולסבתא באולם אירועים, כחוויה מתקנת עד כמה שניתן לחתונתם המקורית שנערכה בבית חולים בטריפולי. שניהם היו לבושים בשנות ה-40 בפיג'מות בית חולים, עם ראשים מגולחים בגלל מחלת הטיפוס שבה חלו, עומדים על מיטות החולים כשהרב מברך על היין ומקדש אותם כבעל ואשה.
סיפורם המרתק של סבי וסבתי מתועד גם בשני שירים שכתבתי לזכרם, ומופיעים ב"פוטו מלחמה", ספר השירים הראשון שלי שבימים הקרובים יודפס וייצא לאור בהוצאת "חדרים". כמה הייתי רוצה לתת עותק ממנו לשניהם!
תהי מורשתם האמיצה של פנחס וכוכבא חדד ז"ל חקוקה לעד בליבם של הצאצאים הרבים של משפחת חדד – שהם ניצחונם האמיתי על הנאצים, האיטלקים הפשיסטים וכל מי שסייע להם בהשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה. יהי זכרם ברוך.
לְסַבָּא פִּנְחָס * / יהורם גלילי
לִפְנֵי יוֹתֵר מִשִּבְעִים שָׁנָה
חָס עַל חַיֶּיךָ שׁוֹטֵר עֲרָבִי
בְּמַחֲנֵה הָעֲבוֹדָה בְּלוּב.
אִמְּךָ, רִבְקָה, וּבְנוֹתֶיךָ
הַקְּטַנּוֹת, רוּתִי וְאֶסְתֵּר,
קִבְּלוּ אֶת פָּנֶיךָ בְּחִבּוּקִים.
חָפְשִׁי מֵהַקַּלְגַּס הָאִיטַלְקִי,
גּוּפְךָ מְצֻלָּק מֵאֶגְרוֹפָיו,
רֹאשְׁךָ מְגֻלָּח מִמַּחֲלַת הַטִּיפוּס
וְנַפְשְךָ סוֹעֶרֶת מִמּוֹת רַעְיָתְךָ.
בָּאֳנִיַּת מַשָּׂא מִנְּמַל מַרְסֵי
טִלְטְלוּ גַּלֵּי הַיָּם כְּמוֹ בָּעֲרִיסָה
אוֺתְךָ וְאֶת מִשְפַּחְתְךָ
אֶל מַעְבֶּרֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.
*מוקדש לזכרו של סבי פנחס חדד.
לְסַבְתָּא גֶּ'מָא * / יהורם גלילי
גּוּפֵךְ מַדִּיף נִיחוֹחַ שֶל
בָּצָל, שׁוּם וּפִלְפֵּל צ'וּמָה,
בְּשִׂמְלָתֵךְ הַחוּמָה אוֹ הַכְּחֻלָּה
כִּתְמֵי שֶׁמֶן וּרְסִיסֵי קֶמַח
מִקְּצִיצוֹת הַמַּפְרוּם שֶׁטִּגַּנְתְּ.
בֵּין אֶצְבְּעוֺתַיִיך פֵּרוּרֵי
קוּסְקוּס שֶמּוֹלַלְתְּ וְאִדִּית
בְּסִיר רוֹתֵחַ עַל הַכִּירַיִם
עֲבוּר צֶאֱצָאַיִיךְ.
עַל שִׂפְתוֹתֵינוּ נוֹתַר טַעַם
מָתוֹק שֶׁל סֻפְגָּנִיּוֹת הַיּוֹ-יוֹ,
וּבַלֵּב נִשְׁאַר חוֺר עֲנָקִי
כְּמוֹ בְּעוּגִיּוֺת הַקַּעַק שֶׁאָפִיתְ.
*מוקדש לזכרה של סבתי ג'מא חדד.
מאת: יהורם גלילי
הוספת תגובה