מאז ילדותה, דגנית הייתה מחוברת לעולמות הרוח ולהדרכה הגבוהה, חיבור שדווקא התחזק בתקופת לימודיה באוניברסיטה. "כמה שנים לפני גיליתי את קיומו של העולם הרוחני 'הארצי'. קראתי את רוב ספרי התקשור החשובים שהתפרסמו עד אז והלכתי לסדנאות." נקודת המפנה הגיעה בסדנה לעבודה עם הקול אצל אסתר שמיר. "הסדנה הייתה ברובה הגדול תיאורטית, אבל היו בה גם 3 סשנים של שירה אינטואיטיבית. ההתנסות הזו הייתה מאוד עוצמתית עבורי, הרבה יותר מספרים שקראתי וסדנאות שעברתי. הרגשתי ששירה כזו מהווה מעין 'מסאז' לנשמה'."
>>>פרספקטיבה אוטיסטית – עידו עילם…
תהליך ההתפתחות הרוחני
בעקבות החוויה המשמעותית, דגנית החלה בתרגול יומי: "התחלתי לשבת עם עצמי כל יום ולשיר ככה במשך שעה ולפעמים יותר. עשיתי זאת במשך מספר שנים, שבמהלכן הגיעו הרבה מאוד תובנות, קולות, אנרגיות והדרכה לגבי מוזיקה והחשיבות שלה לאנשים בעולם." במהלך התהליך, הובהר לה כי "בכל התרבויות הקדומות הייתה קיימת מוזיקה כזאת שמביאה את אנרגית הריפוי הגבוהה שנמצאת באותו הרגע דרך הקול, וכמה חשוב שהיא תחזור להיות חלק מהתרבות שלנו כיום." היא מתארת את התהליך כולו כ"היזכרות במשהו שאני יודעת לעשות ועשיתי אותו, כנראה, הרבה פעמים בחיים קודמים."
להיות מרפאה בקול ב-2024
"המשמעות היא להיות מוכנה לסלול דרך למשהו חדש-ישן שלא קיים בעולמנו, לעורר את הזיכרון האנושי לזיכרונות קדומים שטמונים בו," מסבירה דגנית. חזונה הוא להנגיש את המוזיקה המרפאה להמונים: "שהרבה אנשים יבואו למסע-הופעה של שירה כזו שנוצרת באותו הרגע ומביאה לשומעים ריפוי שהם לא אמורים להבין אותו אבל מוכנים ורוצים לחוות אותו." לדבריה, "המוזיקה יכולה לאפשר הכלה רגשית של הפצעים העמוקים והטראומות הקשות שאנו אוצרים בתוכנו (מרביתם לא מהחיים האלה) ולאפשר לרגשות הקשים לזרום דרכנו הלאה."
השילוב בין העתיק למודרני
דגנית רואה את הרוח כנוכחת בכל היבט של החיים: "מבחינתי הרוח קיימת בכל דבר בחיינו, החל מזה ששום דבר לא קורה סתם וכלה בכמה חשוב להיות קשובים לקול הפנימי שלנו ולהיות מדויקים לעצמנו." היא מודעת לאתגר: "לכאורה, אין לזה מקום בחיים הסואנים וחסרי השקט של ימינו, וכמובן שקיימים כוחות שפועלים להגברת המרוץ החומרני, לטשטש את קיומה של הרוח/הנשמה/הבריאה/הקיום שמעבר. אבל דווקא בגלל זה החיבור הזה כ"כ חסר לנו כי דרכו אנחנו יכולים להתחיל להבין את המשמעות של חיינו."
תהליך היצירה
כשנשאלת על אופן יצירת המנגינות בזמן אמת, דגנית מסבירה: "בגדול השירה היא ספונטנית ומביאה את מה שמגיע באותו הרגע. זה מעין שיתוף פעולה ביני לבין האנרגיות שנמצאות ופועלות באותו הזמן והמקום. בחלקו זה ממש זורם דרכי ללא מעורבות שלי." היא מדברת על קיומו של "ערוץ מוזיקה קוסמי": "כשהשירה הגיעה הייתי שומעת את המנגינות שלו באופן תדיר, והדרך שבה יכולתי להביא את המנגינות הייתה באמצעות הקול. היום אני מספיק מיומנת ויודעת שיש בכוחי להביא את מה שמגיע."
הקשר בין גוף ונפש
"צליל הוא תדר והוא 'פוגע' בגוף הפיזי ובגופים האנרגטיים שלנו," מסבירה דגנית. "אנחנו לא מבינים מה הצלילים 'אומרים' ואיך הם פועלים עלינו, וזה הכוח שלהם לטוב ולרע (יש צלילים/מנגינות שלא טובים לנשמה)." היא מדגישה את הייחודיות של הצליל: "הצליל עוקף את ה-mind, ולכן בניגוד לדברים מילוליים שעוברים דרך המיינד, מאוחסנים ומקוטלגים במוח, שניתן לנקות אותם מאיתנו גם אחרי זמן רב אם אינם מתאימים לנו יותר, הצליל פועל את פעולתו והדרך היחידה שלא יפעל עלינו היא לברוח ממנו, פשוטו כמשמעו."
חוויות מרפאות
דגנית משתפת בחוויה משמעותית מעבודתה: "למרות שאני מגיעה מבית דתי והתפללתי בילדותי, תפילות ממוסדות אף פעם לא עשו לי את זה. באמצעות טיפול שעשיתי בעבר למטופלת, הבנתי שיש אנשים שבשבילם להגיד 'ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם …' זה ממש תהליך מרפא – מנטרה יהודית." חוויה מרגשת נוספת הייתה עם נפגעי אסון הנובה: "לא מזמן יצא לי לשיר לקבוצה של נפגעי הנובה, שרתי להם כשהם שוכבים על מזרנים קרוב לשעה, והם נשארו לשכב עוד כרבע שעה לאחר שסיימתי, זה הזכיר לי עד כמה השירה הזו היא גבוהה ועמוקה."
המסורת היהודית והתרבות הישראלית
דגנית רואה קשר עמוק בין עבודתה למסורת היהודית: "קודם כל אני חושבת ששירה שמביאה את האנרגיה הגבוהה שנמצאת באותו הרגע, שאפשר לכנות אותה גם כשירה שמאנית אינטואיטיבית/שירה קדושה, הייתה קיימת בכל התרבויות העתיקות, והתקיימה הרבה פעמים במקדשים, כולל בבית המקדש שלנו." היא מפרשת את הפסוק "שירו לה' שיר חדש" מתהילים וישעיהו כהתייחסות לשיר שמביא את הניגון של הרגע. "גם רבי נחמן ורבנים אחרים במסורת החסידית מדברים על הניגון," היא מוסיפה.
ריפוי בהקשר הישראלי
"אני חושבת שהמציאות הלא פשוטה של השנה האחרונה כאן בארץ מגבירה את הצורך במוזיקה שהיא לא מהווה רק בידור אלא ריפוי לנשמות הפצועות," אומרת דגנית. "אומנות ברמה הגבוהה שלה נועדה ככלי לריפוי ולא ככלי לבידור והסחת דעת. אני חושבת שאנו מבינים היום שלא נכון ואי אפשר לברוח דרך מסיחים מסוגים שונים, הגיע העת לריפוי פנימי וחיצוני." היא מדגישה את חשיבות ההכלה הרגשית: "הדרך לרפא את הפצעים העמוקים של כולנו היא דווקא דרך הנכונות וההסכמה להכיל את הרגשות הקשים שאנו נושאים. הסוד הוא שאם נהיה מוכנים להכיל את הרגש באופן מלא הוא יוכל לזרום דרכנו ולהמשיך הלאה ואז הכאב של ההכלה שלו ישתחרר מאיתנו."
חזון לעתיד
כשדגנית מדברת על העתיד, היא משתפת באתגר שעמד בפניה: "כשהמוזיקה הזו הגיעה אלי לפני כמעט שלושה עשורים ביחד עם החזון שנשתל בי – שאנשים יבואו לשמוע את השירה הזו ולצאת באמצעותה למסע של ריפוי, הרגשתי שקיבלתי משימה בלתי אפשרית." היא מספרת על הבחירה הלא שגרתית: "לרוב אנשים שהיעוד שלהם הוא מוזיקה, בוחרים להגיע למשפחה של מוזיקאים ומכשירים את עצמם לכך מגיל צעיר. זה לא היה הסיפור אצלי והבחירה בדרך הזו שהקדשתי לה עשור מחיי (בו לא עבדתי בעבודה 'רגילה') הייתה לא הגיונית בשום צורה. מצד שני ידעתי שאם לא אבחר בזה לא אסלח לעצמי בעוד 30-40 שנה."
היום, אחרי ניסיונות רבים, דגנית יוצאת לדרך חדשה: "אני יוצאת לדרך מדויקת לנסות להגשים את החזון ואני תקווה ואמונה שאצליח והתחום של ריפוי באמצעות הקול יפרח, כי יש לו יכולות, שאין לכלים אחרים, להביא לריפוי חיבור והתעלות." היא מסכמת בתקווה: "אני חושבת שבאמצעות הקול והמוזיקה, יותר מכל כלי אחר, אנחנו יכולים לחוות את המהות הנשמתית שלנו.
הקול שלנו הוא הכלי המוזיקלי הראשוני והעוצמתי ביותר שניתן לנו. עבור דגנית דניאל, מרפאה בקול ומוזיקאית שמאנית, הקול הוא הרבה יותר מכלי ביטוי – הוא שער לריפוי ולהתעלות רוחנית.
הוספת תגובה