כשאני ולילך נפגשות היא מספרת לי שהיא מחלקת את חייה לשניים. החיים עד הטרגדיה והחיים בעקבות הטרגדיה. אנחנו נפגשות לקראת קמפיין מימון המונים לספרה החדש ושלל כלים אימוניים המשרתים אנשים בעקבות משבר. "כתיבה בשבילי היא קודם כל כלי תרפויטי", היא אומרת. זהו הספר השלישי שהיא מוציאה לאור ושלל תוצרים בשפה אימונית שפיתחה עם השנים בעקבות כלים טיפוליים ואימוניים שפיתחה לאחר שרכשה הכשרות.
>>> חנוכה – להאיר את הנשמה ...
כשהיא מספרת לי את סיפורה היא אומרת לא פעם שהיום היא מאופיינת ב "חוכמת בדיעבד", מה שהיא מבינה כיום היא לא הבינה אז וכיום, לספר את סיפורה היא שליחות שבאמצעותה היא מסייעת לאחרים לזהות מערכות יחסים רעילות ולהימנע ממערכות יחסים לא בריאות שעלולות לגרום לסוף רע וטרגי.
הסיפור שלה עד לרצח הינו סיפור של אישה צעירה שגדלה בבית שאן כבת זקונים מפונקת למשפחתה ועם השנים הפכה לתלותית ופיתחה אישיות של מטפלת שרצתה להציל את העולם. סיפור ההכרות שלה עם בחור צעיר בשם איתי בן דרור התחיל כסיפור אהבה רגיל. עם הזמן, החלו להופיע סימני אזהרה שהיא לא ידעה לזהות. הוא היה אדם אובססיבי, בהמשך היא גילתה שהוא ילד מאומץ שעבר ילדות מורכבת והיה מאופיין בדימוי עצמי נמוך, העדר תחושת ערך עצמי ומאופיין בצורך אובססיבי להקטין את בת זוגו על מנת לחוש מוערך ומשמעותי.
כשהכירו היא הייתה בלימודי תואר ראשון והיום היא יודעת לומר שבדרכו המניפולטיבית גרם לה לעזוב את הלימודים משום שהתקשה לחיות לצד אישה מצליחה. לאחר שהילדים נולדו הקשר היה עמוס מריבות, היא לא ידעה לזהות שהקשר שלהם מאופיין באלימות סמויה ולאורך כל הקשר הוא העדיף אותה תלותית וחלשה ולא עצמאית ומצליחה. בהמשך הקשר הפך להיות בלתי אפשרי אך היא חשה שאין לה את כוחות הנפשיים לעזוב אותו. הם נפרדו בעקבות יוזמה שלו לאחר שניהל קשר רומנטי מאחורי גבה ולאחר הפרידה היא החלה להתאושש אט אט ופצחה בחיים חדשים. חייה החדשים גרמו לו לקנאה חולנית שהסתיימה בטרגדיה. ביום הולדתה ה־38, הגרוש שלה רצח באכזריות בדקירות סכין את שלושת ילדיהם: אור (5), רוני (8) ועומר (9) כנקמה על שנפרדה ממנו, כך קבע כתב האישום.
המשבר היה נורא מכל והיא איבדה את הרצון לחיות. הייתה לה תוכנית מגירה לשים קץ לחייה לאחר שהמשפט יסתיים. לאחר שהורשע היא כבר הייתה במקום אחר והבינה שהניצחון שלה הוא בחירה בחיים ולא במוות. כשאני ששואלת אותה מה סייע לה לבחור בחיים היא עונה: "רציתי להנציח את הילדים שלי וידעתי שאם אמות לא יהיה מי שינציח אותו והרוע שלו ינצח ולכן בחרתי להנציח אותם ולתת לטוב לנצח את הרע".
היא בחרה בחיים, יצאה ללמוד מקצועות טיפוליים והחליטה להיות אמא מחדש כשהיא אומרת לעצמה: " הוא לקח לי את הילדים אבל הוא לא יכול לקחת לי את הרחם". שש שנים לאחר הרצח הנורא ולאחר 13 טיפולי פוריות נולדה בתה שי – לי והפכה אותה שוב לאמא. "ההחלמה מהטראומה הנוראית היא מסע חיים שלם" היא מספרת. בתקופה מסוימת היא איבדה זיכרונות רבים מעוצמת הטראומה והיה עליה לשחזר תקופות שלמות שאט אט חזרו לתודעה שלה. היא נתמכה בתהליכי טיפול ולמדה שכתיבה ועשייה בלתי פוסקת הם הריפוי המשמעותי שלה.
כיום לילך היא אמא מסורה ואשת קריירה שעסוקה בלספר את הסיפור שלה בהרצאות לקהלים שונים. כאישה, כאם וכמאמנת אישית, היא חושפת את נושא ההטרדה הנפשית והאלימות הסמויה, אלימות שאינה מעוגנת בחוק, אך מחייבת אותנו לפעול למען חופש אישי ותקווה לעתיד. בהרצאות שלה היא מספרת את סיפורה ומספרת על הסימנים המקדימים, על היחסים הרעילים, על התובנות המאוחרות, על מחיר התלות – כיצד לזהות ולהשתחרר ממנה? היא מעניקה כלים לצמיחה מתוך עוצמה פנימית.
היא מספרת שמתכון אמיתי לחיים של בחירה מעבר לשגרת ההישרדות הוא הצטיידות באומץ, לראות את הטוב ולהישאר אופטימיים. היום, היא זוכה לחוות רגעי אהבה ושמחה גדולים עם בתי שי לי, ומתרגשת מחדש לשמוע מנשים שאומרות שנתנה להן את הכוח להתמודד באמת. לקראת סוף הראיון אני שואלת אותה על זוגיות והיא מספרת שהייתה בזוגיות בעבר אבל ברגע שנדלקת לה נורה אדומה היא ממהרת לעזוב ולא נשארת דקה מיותרת בקשר לא בריא. חושבת רק על עצמי ועל הבת שלי.
מוזמנים לתמוך בספר ובשלל מוצרי ההעצמה של לילך שם טוב – https://headstart.co.il/project/81256
מוזמנים לשמוע את הסיפור המלא הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי
מאת ורד גרנדיר, ייעוץ ארגוני והנחיית קבוצות.
הוספת תגובה