גאיה הגיעה לפגישה ונראתה מוטרדת ובאי שקט כללי. הרופא התקשר אלי, לפי תוצאות הבדיקות, הסתבר שהגידולים היו במצב כזה, שהיה צריך לכרות חלקים גדולים מהשלפוחית. שזה כמעט כמו לכרות את השלפוחית. לא הסכמתי להיכנס לניתוח כזה. החלטתי לא לעשות אותו בכלל. אבל, אני מרגישה שאני לבד ובלחץ. כיוון שלרפואה הרגילה אין תשובות בשבילי כרגע.
התחזקה אצלי התחושה, שאני לא עושה מספיק כדי להבריא. אני מתרגלת הרבה תרגילי נשימה יוגיים. אני מייחסת להם חשיבות רבה לתהליכי הריפוי. אני מקפידה לעשות אותם כל יום מוקדם בבוקר. יחד עם זה, אני מרגישה שאין לי זכות להנות. אני מרגישה שאני צריכה לעבוד חזק מאוד, בשביל להוכיח לעצמי, שאני יכולה לרפא את עצמי. אני מרגישה טוב בסך הכל. הגוף מתחזק. עושה הליכות כל יום. אפילו התחלתי קצת לרוץ. אני מתרגלת יוגה כל יום, ומרגישה שיפור בתרגול. ובנוסף, אני לוקחת המון תוספי בריאות, וחליטות לחיזוק וניקוי.
>>> לחבק את הפחד שמהווה כשער לצדדים היפים של החיים
אולי בגלל שביטלתי את הניתוח, זה יעזור לגוף לרפא את עצמו. כיוון שניתוח יכול גם לגרום לסוג של טראומה שתגרום למחלה להתפשט יותר. מי יודע? ברור לי שאני לא מוכנה לכרות את השלפוחית. התחילו לי גם מחשבות על מוות. שהסוף שלי קרוב. את יודעת, אמרתי אני הכותבת לגאיה. אני מבינה.
ברגעים האלה, כדאי שתקראי או תתחברי לדברים שעושים לך טוב. תעשי משהו כייפי, משהו שנעים לך. משהו שיחבר אותך ברגעים האלה לעצמך. לכוחות שלך. ויש לך המון כוחות. המחשבות על הסוף, מחלישות אותך. המחשבות האלה הן לגמרי נורמאליות למצב, אבל, לא מועילות לך. אז תני להן קצת להיות, ואז במודע תתחברי למשהו אחר. לאנרגיה של חיים, של שמחה. למשל, תתבונני בתעלולים של החתולים שלך. תהני מהרגעים הקטנים שמביאים אותך לחייך ולהנות. כי מגיע לך להנות מהדברים הטובים שיש לך. ויש הרבה דברים טובים בחיים שלך. תתחילי להודות על הדברים הטובים האלה שיש לך. הכרת התודה, ורצוי עם חיוך, משנה את האנרגיה שלך. משנה את התודעה, ומזמנת עוד דברים טובים ואנרגיות של ריפוי.
הבקשה של גאיה למדיטציה הייתה לחזק את האמונה שלה בכוחות שלה לרפא את עצמה, כשהאמונה הזאת מתערערת. במדיטציה עלה, שכשהאמונה מתערערת, זה מורגש בראש, בבטן. יש מאבק בין הראש לבטן. ביקשתי מגאיה, להתבונן במאבק הזה. גאיה אמרה: כשאני מתחברת לאמונה בריפוי, התחושה היא שהגוש בבטן נמס. ויש זרימה. וכשאני לא מתחברת לאמונה הזאת, יש פחדים בראש וכיווץ בבטן. נזכרתי, סיפרה גאיה, כשהייתי קטנה וכאבה לי הבטן. אבא היה שם לי יד על הבטן. ואמר שזה יעזור. ובאמת זה עזר. ביקשתי מגאיה לדמיין שהיד של אבא, או יד אנרגטית של מלאך או פיה – שמה יד על הבטן שלה ואומרת לה : תנשמי, תירגעי, יש לך את הדרך שלך לריפוי. תאמיני. אני יודעת, שכח האמונה הוא דבר מאוד חזק ומאוד משמעותי לריפוי. אמרה גאיה בשקט.
ביקשתי מגאיה לחבק בדמיון את גאיה הילדה. לתת לתמימות ולאמונה של גאיה הקטנה, להיספג בתוך גאיה של היום. התמימות והאמונה הזאת, הם כוח החיים, כוח הריפוי. ככה מבריאים, אמרתי לגאיה. קצת תמימות, אמונה, חיוך, והנאות קטנות של החיים, מעודדים את יכולת ההבראה העצמית. לפעמים, תוך כדי הנחיית המדיטציה, פתאום מתנגן אצלי הכותבת שיר. עלה לי השיר: "זאת ילדותי השניה" של מתי כספי.
אמרתי לגאיה:
זה הזמן שלך לנוח.
זה הזמן שלך להנות.
לשחק כמו ילדה.
להתחבר לתמימות, לאמונה.
להנות ממה שיש,
להגיד תודה, ולחייך.
לפני שאת הולכת לישון,
חבקי את גאיה הקטנה.
תתחברי לתמימות, לאמונה,
לכוחות החיים של גאיה הקטנה,
שהיא את.
בסוף המדיטציה גאיה אמרה: כילדה – ידעתי שיש אלוהים. ידעתי. נכון, חייכתי אל גאיה. תתחברי לידיעה הזאת. גאיה יצאה מהפגישה מחויכת.
הוספת תגובה