"אני מרגישה ממש טוב," סיפרה גאיה. "חגגנו יום נישואים והיה נפלא. בבוקר יצאנו להליכה משותפת על החוף. הלכתי יחפה על החול, והרגשתי מאושרת. משהו כל כך פשוט כמו הליכה יחפה על שפת הים העניק לי תחושה של חופש ובריאות. זה ממש חיזק אותי – התחושה של נורמליות וחזרה לחיים."
התחלתי לחשוב קדימה וליהנות, לעשות דברים לשם ההנאה ולא רק כדי לשרוד. לא עוד רק בדיקות, טיפולים, תרופות וסדר יום לחוץ של מטלות למען ההחלמה. זה משהו אחר לגמרי – פשוט ליהנות. המון זמן זה לא היה משהו שבכלל עלה במחשבותיי. עכשיו אני מתחילה להרגיש כמו אדם בריא. כאילו כל המחלה הזאת כבר לא שייכת אליי." בעוד כמה ימים יש לי שוב בדיקת סי.טי. אני לא יודעת מה יהיו התוצאות. מה שברור לי, שלסרט של הכימו, אני לא חוזרת. גם אם מה שאני עושה לא מספיק, והמחלה מתקדמת. אני רוצה להמשיך את חיי ככה. ליהנות, לחיות באיכות חיים טובה עד כמה שאפשר. ולא בסיוט של הכימו. מה הטעם בהארכת החיים, אם זה נהיה סיוט מתמשך.? אני מרגישה שיש לי יד בבחירה הזאת. יש לי השפעה. אם אני מרגישה שאני רוצה לחיות – זה משפיע על הבריאות שלי. אני מרגישה כל כך טוב. איך זה יכול להיות שאני אמות?
אני יותר ויותר מבינה, שיש לי דעה בכל מה שקשור להבראה שלי. אני כבר לא אומרת אמן, לכל מה שהרופאים מציעים. אני מרגישה שזה שינוי עצום שקרה בתוכי. שעשיתי קפיצה גדולה. מלהגיד אמן לכל מה שהרופאים אומרים, אני מחליטה מה כן מתאים לי ומה לא. מתי מתאים לי ומתי לא. מה אני מוכנה לסבול ומה לא. וזאת זכותי. זה הגוף שלי. וזה החיים שלי. אני זאת שמחליטה. ואם יציעו לי כימו, אני אחליט אם כן או לא. וואו, אמרתי לגאיה. באמת שינוי גדול את עוברת כאן. מלהיות מובלת, להיות מובילה, בוחרת, לוקחת אחריות על מה נכון לך ומה לא. כל הכבוד!!איך זה מרגיש להיות זאת שמחליטה, שמובילה?
פעם, חיפשתי את התשובה בחוץ. אצל הרופאים. חשבתי שהם יודעים מה נכון לי לעשות כדי להבריא. היום אני מבינה, שמה שיש להם להציע, זאת לא הבראה בשבילי. זה לעבור תקופה של סיוט, שבה ארגיש סמרטוט. ובמקרה הטוב, זה קצת יאריך לי את החיים, אבל עם סבל רב. ובסוף המחלה תחזור ותתגבר. הרי הם אמרו לי שזאת מחלה שלא ניתנת לריפוי. אז מה הטעם, לחיות בשביל לסבול. ובסוף למות בסבל? אני מעדיפה לחיות, להרגיש טוב. ולנסות למצוא את הדרך שלי להבראה אמיתית. אני רוצה להאמין שזה אפשרי. אני לא יודעת אם אצליח או לא. אבל איכות החיים שלי עכשיו, מיטיבה איתי כל כך. על זה אני לא רוצה לוותר. אמרה גאיה בהחלטיות ועם חיוך.
"אני מבינה אותך לגמרי", אמרתי. "את לוקחת את מושכות חייך בידיך. זאת הרגשה טובה. גם אם לא מובטח לך שום דבר. את רוצה לנסות למצוא את הדרך שלך לריפוי. שאפו על זה. את ממשיכה להיות בקשר עם הרופאים, הבדיקות וכו. אבל את מחליטה עם מה לשתף פעולה, או לא. תמיד את יכולה לשנות את דעתך. זה החיים שלך. זכותך לחיות אותם ולנהל אותם לפי מה שנכון לך באותו הרגע".
"צריך הרבה אומץ בשביל להחליט החלטה כזאת. את משלבת בין הרפואה הקונבנציונלית לבין הרפואה הטבעית. את הולכת עם מה שמרגיש לך נכון ומקדם אותך. זאת דרך שמקדמת את ההבראה שלך. את עושה את מה שאת מרגישה שלמה איתו, לפחות לאותו רגע. ובכל רגע, את יכולה לשנות את הבחירות שלך. התחושה הזאת, שאת זאת שמחליטה, עושה לך סדר ושלום פנימי. וזה מקדם את ההבראה שלך". "כן", השיבה גאיה ברוגע. "זאת תחושה כל כך טובה. גם אם אני טועה, לפחות אני שלמה עם הבחירות שלי. התחושה שמישהו אחר מחליט בשבילי, כבר לא נותנת לי תחושת רוגע. זה מלחיץ אותי ולהרגשתי הלחץ הזה בטוח לא תורם להבראה שלי".
"לילה אחד, שישנתי אצל אמא שלי חלמתי חלום מוזר. בחלום היו לי בבית כל מיני חיות: חמור, בת יענה, חתול בר גדול. זה היה מפחיד. לא רציתי אותם שם. ולא יכולתי להיפטר מהם. בחלום גם ניסיתי איזה טכניקה, כדי לנקות את הבטן, ולא הצלחתי. היה בחלום משפט חוזר:זה לא מה שאת חושבת. או זה לא איך שאת חושבת. הבנתי, שהחיות בחלום הם הגידולים שיש לי בבטן. אני רוצה להוציא אותם ולא מצליחה. החלום בא להגיד, את מחפשת במקומות הלא נכונים. במקום לנסות לגרש/להוציא את החיות הגידולים. תנסי לחבק אותם. תראי, אולי יש שם משהו ללמוד, אולי הם באו להראות לך משהו".
את כבר לא בת יענה, שאומרת אמן לכל דבר. לכן, בת היענה התפוצצה בחלום. הדרך שלך עכשיו שונה. זה לא מה שאת חושבת, או איך שאת חושבת – הריפוי / גרוש החיות, יבוא בדרך אחרת. בשינוי התודעה. לפעמים, משהו צריך להתפוצץ לנו, הדרכים שאנחנו רגילים להיות בהם. צורת המחשבה. האמונות שלנו. ההרגלים. כדאי שמשהו יתבהר. כדי שנשנה. שנשתנה.
יש פתגם ידוע: אם תעשה את מה שעשית עד עכשיו, תגיע לאותן התוצאות שהגעת אליהם עד עכשיו. כשמגיעה מחלה כמו סרטן. והיא מגיעה הרבה פעמים לאנשים טובי לב ונפלאים. משהו צריך להשתנות מבפנים. לפעמים אולי הם טובי לב מאוד לאחרים, אבל לא כל כך לעצמם. נשמע לך מוכר קצת? נשמע לי מוכר מאוד, אמרה גאיה. באמת הגיע הזמן, שאהיה טובת לב לעצמי. שאקשיב למה נכון לי. חבל, שזה קורה רק עכשיו. אבל כנראה, רק בדרך הקשה אני לומדת. טוב מה הפלא, תמיד הייתי קשה עם עצמי.
אולי השינוי האמתי מתחיל בלהיות רכה עם עצמך? אמרתי ברוך. להקשיב לעצמך? לראות מה נכון לך?כן…להיות רכה עם עצמי…וואו, זה שינוי גדול. אבל נשמע לי מאוד נכון השיבה גאיה בחיוך. ואתם, קוראים יקרים. האם אתם מקשיבים לעצמכם? האם אתם רכים עם עצמיכם? כדאי להתבונן קצת בזה.
באהבה וברכות.
בילי שקד, ליווי ותמיכה בתהליכי ריפוי וצמיחה. טל : 0528373577.
הוספת תגובה