מכירים את הילדים שמושכים להורים בשרוול או במכנס כדי לקבל תשומת לב ויחס?
זו דרך הסתכלות שאני לומדת על תחלואים כרוניים. וקצת יותר לעומק, נתחיל בהגדרה של מהי מחלה או תופעה כרונית, ואז נסתכל עליה מנקודות מבט אחרות.
מפתיע אולי אבל אם נסתכל בהגדרות שניתנות למחלה ומגדירות אותה ככרונית נראה שלא תמיד תהיה אחידות ותמימות דעים בעולם הרפואה מתי מחלה הופכת לכרונית..
עם זאת המסגרת להגדרה היא:
מחלה ממושכת אותה נושא החולה במשך זמן (יש המגדירים משנה ומעלה) לעיתים כל חייו. מהלך המחלה במצב קבוע למדי ברוב הזמן כאשר מידי פעם ייתכנו התפרצויות אקוטיות (חריפות). תקופת הרגיעה בין ההתפרצויות נקראת – הפוגה.
גם בתוך הגדרה של מחלה כרונית יש חלוקה נוספת ל: מחלה פרוגרסיבית (מתקדמת) או מחלה מתמידה (שאינה מתקדמת)
והנה כבר התחלנו עם הגדרות, תבניות, חלוקה, מסגרת … ומה אם מה שהאדם סובל ממנו לא נכנס להגדרה הזו.. האם הוא לא סובל או חולה?
אז הנה כמה נקודות מבט אולי קצת אחרות:
מה זו בעצם מחלה ? בדיוק כמו אותו ילד שרוצה תשומת לב, כאן הגוף שלנו הוא אותו הילד והוא מדבר אלינו בשפה היחידה שאנחנו , לצערי, מקשיבים לה והיא: כאב או מחלה. מה הוא בעצם מבקש? הקשבה. למה? לחוסר איזון, לקושי, לקונפליקט. הגוף מבקש תשומת לב ומודעות אל הדברים בחיינו שהם כבר לא תרומה עבורנו.
אז הנה הקשבנו לגוף, אנחנו מטפלים בתופעה הגופנית בה נתקלנו..- האמנם?
נקודה ראשונה להתבונן בה היא: האם בדקנו מה הקונפליקט שהוא המקור של התופעה או שכיבינו נקודתית את הסימפטום שכרגע מפריע לנו לנהל את חיי היום יום?
ואחרי שהקשבנו לגוף, ומצאנו את קונפליקט המקור, וטיפלנו, מהי הסיבה שהתופעה חוזרת שוב?
עוד נקודה להתבונן בה היא: האם מקור הבעיה הוא אכן מה שחשבנו שהוא?
האם הטריגרים שמעירים את הקונפליקט שיצר את התופעה לראשונה חוזרים שוב ושוב בחיינו?
האם אנחנו מעוניינים לשחרר את הסימפטומים או שמא נבדוק מה התועלת הסמויה שיש לנו מהתפרצות חוזרת של התופעה?
אני מזמינה אתכם.ן להתחיל לבדוק ולהיות בתשומת לב:
מתי התחילו הסימפטומים?
מתי קיבלנו אבחנה?
מתי אנחנו חווים את הסימפטומים (חזרתיות כל כמה זמן? עונתיות? זמן ביום?)
מהם הסימפטומים שאנחנו חווים?
איך מושפעת ההתנהלות היומיומית שלנו כשאנחנו חווים את הסימפטומים?
מה הדברים שאנחנו נמנעים לעשות על מנת שהסימפטומים לא יתפרצו?
ומה הגוף שלנו מבקש לספר לנו? מה תשומת הלב שהוא מבקש?
אגב זוכרים את השאלה בתחילה? לגבי האדם הסובל שאינו מוגדר כחולה כרוני? ומה אם האדם מוגדר כחולה כרוני אבל אינו סובל? עוד נקודה למחשבה.
בברכת בריאות איתנה נטולת קונפליקטים
חגית ולדמן – מודעות גוף נפש אימון, טיפול והנחייה רשת ג'ונו 360 
הוספת תגובה