כמו אגרוף בבטן הרכה – המשורר אלכסנדר פן כפי שלא הכרנו

ההצגה "הייתי והנני – אלכסנדר פן"
תיאטרון ניקו ניתאי,
עיבוד ובימוי: דורית ניתאי נאמן,
מוזיקה: איציק ינקלביץ,
וידאו ארט: נעמי בן אסא.
בהשתתפות: ‏אייל שכטר, שירה פרבר, מורן אלון ,יפתח רווה, יואב סדובסקי, אביטל סרף, נטע עמנואל, אליהו פלאי. ‏
יוצרים:‏ דורית ניתאי נאמן, רונן בכר, לירון ספיר, צבי פלדמן, נעמי בן אסא, ליאור אלגזי, איציק ‏ינקלביץ. שרון שלומי, בסי זולנו. עלמא דלאל.

על אלכסנדר פן נטו לומר כי היו לו כמה ביוגרפיות והוא נהג לשלוף בכל עת ‏ביוגרפיה אחרת, אבל בהצגה העולה כמעט מדי ערב בתיאטרון ניקו ניתאי, ‏מתגלה דמות מורכבת ועמוקה של משורר בשנותיו האחרונות, החשופות, ‏הנוקבות ובביוגרפיה אחת, המבליטה את יחודו עומקו ומורכבותו כמשורר ‏וכאדם. משורר הנאמן לדרכו ואמונתו ונחישותו לפרסם את יצירתו ללא כחל ‏וסרק, ללא צנזורה והתערבות הממסד, ולא סמוך לשולחנם של מי שיכתיבו לו ‏את דרכו הספרותית, ונותר נאמן עד יומו האחרון לדרכו ודעותיו הפוליטיות, ‏גם כשכבר היה חולה מאוד, מכור לטיפה המרה, מותקף מכל עבר, אף על ידי ‏בתו המטיחה בו את נטישותה.‏

>>> הסופרת והמשוררת שהקדימה את זמנה 

כשעברו כמתאגרף נמרץ מאחוריו הוא ממשיך באופן מטפורי להניף ‏אגרופים לכל עבר, כי זאת דרכו, להלחם גם כשכבר תש כוחו והכישלון חרוט ‏על הקיר. מריר ובודד, אך עדיין גאה ועקשן הוא עומד מנגד ולא נכנע. ‏הבימאית דורית ניתאי נאמן, במלאכת מחשבת וברגישות רבה, יוצקת את ‏התרחשות המחזה לתוך זירת אגרוף, פורשת את נפש המשורר וחושפת את ‏חידת חייו באמצעות שיריו האלמותיים שיהפכו לימים נכסי צאן ברזל. כל זאת ‏גם הודות לצוות שחקנים נפלא, הנכנס ויוצא לבמה כל העת וללא לאות, ‏בתזזיתיות ובקצב מסחרר ומשחק משובח.‏

בלטו במיוחד במשחק משכנע ומהוקצע השחקנים הראשיים אייל שכטר ‏והשחקנית שירה פרבר. אייל שכטר המגלם את דמות המשורר שקמה וצומחת על ‏במה עם סיפור חיים, שהוא גם סיפורה של מדינה בשנותיה הקשות, בחוסר ‏היכולת להפריד עצמה מן הפרט ולהכיל דעות ופלגים. שירה פרבר בתפקיד ‏רחל אשתו השלישית של המשורר. כמו כן בלטו בתפקידי משנה ובדמויות ‏שגילמו במשחקם, השחקן יואב סדובסקי בתפקיד נציג המפלגה ‏הקומוניסטית, השחקן יפתח רווה בתפקיד המשורר יעקב אורלנד, השחקנית ‏מורן אלון בתפקיד זרובבלה. וכן שחקנים צעירים ומבטיחים שגילמו את צעירי ‏המפלגה: נטע עמנואל, אליהו פלאי ואבישג סרף ‏שגילמה את סינילגה פן, בתו הצעירה של המשורר.‏

ראוי לציין במיוחד את עבודתו איציק ינקלביץ המוזיקאי על המוזיקה הנפלאה ‏ועל העיבודים שליוו את ההצגה. ראויה לציון נעמי בן אסא על הווידאו ארט החשוב שהפיקה וליווה והמחיש ‏את הזמן והשתנותו בהצגה. הווידאו והמוזיקה הם נדבח חשוב בהתפתחות ‏עלילת המחזה, על רקע זה מצליחה הבימאית בווירטואוזיות מדהימה ‏ומשכנעת להניע את ההצגה בין מרחבים של תודעה ומציאות, בין הווה ‏לזיכרונות עבר ולעלות לבמה את נפש המשורר ולהופכו דרמה כבדת משקל ‏על בימת התיאטרון, ובעזרת דיאלוגים ומונולוגים עשירי מבע, נוקבים ‏ומדמיעים, ובעיקר כששירתו המופלאה של המשורר נדחקת לשוליים בשל ‏עמדותיו. והוא כאגרופן בזירה, נועץ אגרוף תרתי משמע בבטן הרכה של ‏המדינה, כשבמשך כל החמישים השנים הבאות, לאחר לכתו, לא נסלח הדבר. ‏

זאת ועוד, הודות לצוות שחקנים נפלא ולבימאית בעלת מעוף ודמיון שהמילה ‏הכתובה, ובעיקר השירה, בנפשה. וכך בתנועה, באלתורי אגרוף ושירה ‏אלמותית נרקמים חיים – חיים מיוסרים ופרועים של משורר מחונן ומתאגרף ‏מקצוען – אוקסימורון נדיר המתקיים בו ושובר סטריאוטיפ של משורר הדלות, ‏המדומה לצרצר בשירתו של ביאליק. ‏

להעלות מחזה על חייו של אלכסנדר פן הוא לפרוש על הבמה תקופה ושנות ‏מדינה על כל תהפוכותיה ואמונותיה, ובו המטען התרבותי והספרותי, פלגיה, ‏תככיה ומאבקיה. בימאית ההצגה יחד עם צוות מוכשר מאוד מצליחים יחדיו ‏להציב כס גבוה ולהעמיד מעליו את אחד המשוררים הטובים שקמו לה, אך ‏הממסד הספרותי לא השכיל להעניק לו חיים של כבוד ומקום בפנטיאון ‏השירה. אבל הזמן הוא אבן בוחן והוא זה שהעניק לו את המקום שם.

תיאטרון ‏ניקו ניתאי שב להזכיר לנו באהבה, ברגישות וענווה את האיש שכתב. "הייתי ‏והנני" היא הצגה מומלצת. לכו לראות!‏