במהלך הופעתו של הזמר בהיכל מנורה, ובאישורה של אלבג, בן ארי סיפר כיצד התצפיתנית כתבה מילים חדשות ללהיט שלו "החיים שלנו תותים" כדי להתעודד ולעודד את אלה שהוחזקו עימה בשבי ארגון הטרור. עוד שיתף: "לירי נאמבר וואן סיפרה לי כי בתחילת השבי הייתה ביחד עם זוג נשים מאחד הקיבוצים שהילדים שלהם לא היו איתם והם לא ידעו מה מצבם. כשהם לא הצליחו להירדם האימא ביקשה מלירי לשיר כל לילה לפני השינה וכל בוקר את 'אמן על הילדים', עם אפס מושג מה קורה עם הילדים שלה. הזוג הזה השתחרר בעסקה הראשונה, וגילה שהילדים שלהם בריאים ושלמים ברוך ה'".
קראתי את הסיפור הבוקר עוד כדפדפתי לי בפייסבוק והלב פשוט לקח נשימה עמוקה, כמה כוח יש למילים, כמה הן יכולות להציל אותנו אם רק נשים לב לעוצמתן ונהיה בהקשבה אמיתית ליכולת שלנו לקודד את התת מודע ולזמן את מה שאנחנו מבקשים עבורנו בזמנים מאתגרים שלעיתים הם אפילו בלתי נתפסים. זה לא הסיפור הראשון שאנו קוראים על כוחה של מילה ואיך זה מתחבר לסיפור החטופים והחטופות, אישה שנייה שהיא השראה עבורי זו מירב לשם גונן שכל הזמן כתבה, דמיינה ובנתה את התסריט של איך רומי תחזור הביתה, ובמשך מאות הימים שעברו היא לא וויתרה כתבה באותה אמונה, באותה חוסן נפשי בלתי נתפס כמה ברור לה שרומי חוזרת הביתה וממש תיארה איך זה יקרה, לא הייתה עין אחת יבשה שנותרה במדינה כזה באמת קרה, כמו שזה קרה וקורה עם כל אחד ואחת מהחטופים והחטופות שחוזרים הביתה ואמן שיחזרו עוד היום כולם שלמים ובריאים. בבקשה. כך אני כותבת ומבקשת בכל תפילה שלי.
היא ישבה מולי עם עיניים מוצפות דמעות ומשהו בפגיעות שלה נגע בי עמוק הזכיר לי את עצמי לפני שנים כשהמילים היו חסומות בתוכי כשהפחד שלט בכל מה שניסיתי לכתוב ואת כל האנשים שפגשתי בדרך שנשאו בתוכם סיפורים שביקשו להישמע."אני לא מצליחה" היא לחשה "המילים פשוט לא יוצאות" ואני חייכתי כי זכרתי את הרגע הזה את התחושה המשתקת הזו את הקיר הבלתי נראה שעומד בינינו לבין האמת שלנו. גם אני הייתי שם עם טראומה שקפאה בגוף עם סיפור שביקש להישמע אבל לא מצא את הדרך החוצה עד שיום אחד התיישבתי מול דף ריק ופשוט נתתי למילים לזרום בלי שיפוט בלי ביקורת בלי ציפיות והרגשתי איך משהו עמוק בתוכי מתחיל להשתחרר
זה התחיל בטיפות קטנות מילה ועוד מילה כמו גשם ראשון אחרי בצורת ארוכה ולאט לאט הפך לנהר שוטף של ריפוי הטראומה שהייתה קפואה בתוכי, אשר התחילה להפשיר, הכאב מצא את קולו והפחד שהיה שם כל כך הרבה שנים התחיל להתמוסס. ראיתי את אותו תהליך קורה עם כל אדם שהעז לקחת עט ולכתוב את האמת שלו, נשים וגברים מכל הגילאים עם סיפורים שונים אבל עם אותה כמיהה עמוקה לשחרר את מה שתקוע בפנים, ראיתי איך המילים הופכות ממשא כבד למתנה של ריפוי, ניקוי, שחרור והתפתחות מתוך מילים. זהו הוכח מחקרית, מדעית ופסיכולוגית.
היום כשאני מלמדת כתיבה במכללות ברחבי הארץ, אני עדה לתהליכי הריפוי העמוקים שקורים דרך המילים. אני מודה בכל יום על הכוח הזה על היכולת המופלאה הזו להפוך כאב למילים מילים לריפוי וריפוי לייעוד שמאיר את הדרך גם לאחרים, אני מאמינה ביכולת שלה לדייק את האנרגיות שהולכות איתנו מדי יום."בואי" אמרתי לה והושטתי דף ועט "בואי נתחיל יחד את המסע הזה כי מה שאת לא יודעת עדיין הוא שככל שתכתבי יותר כל יום משהו עמוק ויסודי ישתנה בתוכך". ראיתי את הנס הקטן הזה קורה שוב ושוב איך בהתחלה המילים מגיעות בקושי כמו טיפות בודדות ואז לאט לאט הופכות לזרם ואז לנהר של ריפוי איך כל אדם מוצא את הקול הייחודי שלו את הדרך שלו לספר את הסיפור שלו.
כי כשאנחנו כותבים משהו עמוק מתרחש שלושה דברים קורים בו זמנית המילים התקועות בתת המודע משתחררות ומפנות מקום לאנרגיות חדשות, המחשבות מתחילות להתבהר ולדייק עצמן, והסיפור שלנו מקבל משמעות מצמיחה ומפתחת, עומק חדש של הבנה על המסע שלנו, ותובנות לעתיד שילוו אותנו בדרך.
וכשנחזור לקרוא את המילים האלה בעוד חודש בעוד שנה נראה את המפה המדהימה הזו של המסע שלנו נראה איך כל מילה הייתה צעד קטן בדרך איך כל דף היה תחנה בדרך לריפוי איך מה שהתחיל כזרם קטן של מילים הפך לים של תובנות, זה מתחיל בצעד, זה מתחיל בחלום, זה מתחיל ממך וממשיך הלאה גם, זה מתחיל מדמיון והופך למציאות, זה מתחיל בפחד לנצח מה שאנו מבקשים, זה אומץ להפוך קשיים להזדמנות, לעשות צעד לעבר מה שנראה לא אפשרי, לפסוע צעדים דרך המילים לעבר מה שחשבנו שלא יקרה אך אפשרי.
טיפ מעשי להתחלה:
קחו מחברת קטנה שתהיה רק שלכם בחרו זמן קבוע ביום חמש דקות של כתיבה חופשית בלי לחשוב בלי לתקן בלי לשפוט פשוט תנו למילים לזרום אל תקראו מה שכתבתם לפחות שבוע זה המפתח לשחרור אמיתי
"האמונה תיתן לך אמון בדרך, והכוונה תיתן לך כיוון" מילותיה של עדי אברהמי.
ואני?
אני מסתכלת במחברות הישנות שלי ורואה את המסע המדהים שעברתי איך מאישה שפחדה מהמילים שלה הפכתי למי שמלמדת אחרים את הכוח המרפא שלהן איך כל מילה שכתבתי הייתה צעד קטן בדרך להיות מי שאני היום מורה לכתיבה מרפאה מנחה למסע של גילוי עצמי דרך מילים, ממשיכה להתפלל כל יום לשובם של כולם הביתה של החטופים, של החטופות, ושל כוחות הביטחון שעושים הכול למען מדינת ישראל.
רוצים לגלות את הכוח המרפא של המילים שלכם?
בואו למסע של כתיבה אינטואיטיבית המקום שבו הסיפור שלכם מקבל קול וכוח, לפרטים והרשמה בהודעה אישית נירית ארטין תופרת המילים.
הוספת תגובה