מה שכולנו כבר יודעים, הוא השלישי מבין שלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות. פסח - חג האביב, שבועות - חג הקציר, סוכות - חג האסיף. בשלושת הרגלים בזמן בית המקדש היו עולים לרגל לירושלים ומביאים את הביכורים לבית המקדש, מאחר והביכורים הם רק לאלוהים. מי שלא היו יכולים להגיע עקב מרחק, היו מייבשים את הפירות הבכורים ומביאים פירות מיובשים. צימוקים, דבלים ועוד.
היו מנהגי קורבנות – 70 פרים כל החג. לאחר חורבן בית המקדש התחלפו הקורבנות בתפילות. מנהג נוסף היה ניסוך מים על המזבח. היו נוהגים לרדת לשאוב מים בטקסי שמחה כל הלילה, יורדים לפנות בוקר לנחל גיחון, שואבים מים לניסוך המזבח. זה נקרא "שמחת בית השואבה". כמו שנאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". לכן המצווה היא "ושמחת בחגיך והיית אך שמח".
סוכות הוא חג כמו כל חגי ישראל שחוגגים נס שהתרחש לעם ישראל, שהוא לא כדרך הטבע אלא בכוח הקשר המיוחד עם הקדוש ברוך הוא. כל הנוודים, בכל המדבריות כמעט בעולם, חיו בעבר באוהלים. בני ישראל חיו בסוכות. זה אומר שהם תמיד היו קרובים לנאות מדבר עם מספיק מים ועצי תמר לסכך.
סיפור פחות ידוע ורוחני הרבה יותר מספר ש"ענן הכבוד" או "ענן השכינה", סוכך על בני ישראל מפני שמש המדבר, לכן נקרא סוכות. לפיכך חשוב שהסוכה תהיה תחת כיפת השמים לאפשר לענני הקדושה לסוכך עלינו שוב.
מה קרה לנו בשנה האחרונה?
ברגע אחד השמחה והשלווה הופרו ועד עכשיו הם שנה של אבל, יגון, אובדן, משבר, גלות מהבית בצפון ובדרום ונדודים בלתי פוסקים. רבים שכחו את כור מחצבתנו. הייאוש, חוסר הוודאות וחוסר האונים, גם למי שעדיין בביתו, התחושה ששום מקום אינו בטוח יותר, בבית, בכבישים, ברחובות, במרכזי קניות, האמון שנפגע אנושות ביכולת של החיים להיות מיטיבים, הכל נראה כמו אפלה חסרת ערך או משמעות שמקיפה אותנו מכל עבר ולא רואים את הסוף.
כוחו של הרגע הזה:
אחת האסטרטגיות להתמודד בעיתות מצוקה כאלה, היא לחיות מרגע לרגע, בו כל רגע שלם ומקפל בחובו עולם מלא. אפילו שמחה קטנה, היא תמיד שמחה. להעניק משמעות וחשיבות לכל רגע בזכות עצמו.
לצעוד ביחד בפרוזדורי הפחד:
האסטרטגיה השניה היא להיות ביחד. כאשר יש ימים כמו אלה בהם אנחנו צועדים בגיהינום עצמו, אם אנחנו מחזיקים ידיים, שורקים נעימה מעודדת או שרים ביחד, הדרך נראית קצת פחות חשוכה, מעט פחות מייסרת, ויש יותר עוגנים פנימיים של חוסן, אחווה וחמימות ונדלק אור קטן בלב, שכל החשיכה שבעולם לא יכולה לכבות.
קוד החיסון של חג סוכות:
עם שצעד יחד 40 שנה, במדבר, יצר החתמה עמוקה ובלתי ניתנת למחיקה, בד.נ.א. שלנו, כיחידים וכעם, שלא משנה כמה נדודים וסבל נצטרך לשאת, זה כבר קטן עלינו. הקוד של העבדים במצרים: "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ", גם הוא קוד של חוסן שהצליח לסייע לשבט העבריים במצרים, לשאת 420 שנות עבדות!. בין אם נרצה או לא נרצה, העם הזה הוא שדה היהלומים שלנו, כור מחצבתנו, וכל אחד מאיתנו, בין אם הוא אתרוג, לולב, הדס או ערבה, כוחנו באחדותנו. שיהיו לנו ימי סוכות אלה מזכרת נצח לקוד העוצמה הטבוע בנו.
חג שקט ובטוח
ועד כמה שאפשר
שינה רצופה ומחלימה
ועד כמה שאפשר
שינה רצופה ומחלימה
הוספת תגובה