"אני יובל הרז גשן. את דרכי כמאמנת ומרצה לחשיבה חיובית התחלתי לאחר שעברתי משבר, שטלטל אותי נפשית ופיזית. מצאתי את עצמי חסרת עמוד שידרה, כאובה ועם בטחון עצמי נמוך מאוד. למדתי והתמחיתי באימון מתקדם, פסיכולוגיה חיובית, כלים ב-CBT ופרקטיקות ב-NLP. רכשתי כלים רבים ובניתי דרך שבה אני מלמדת אנשים דרך חיים שבה הם רואים את הטוב והיש, ומעלים את שמחת החיים, מחזקים את הביטחון העצמי, מנקים את הדרמות והמחשבות השליליות שמקלקלות, מחליפים אותן במחשבות חיוביות ובוחרים להיות מאושרים".
הייתי ילדה שנגמרו לה הרצונות
גדלתי בבית ללא אלימות פיזית. אבא היה מסתכל עלי ואני הייתי משתתקת ובזה נגמר הסיפור. הוא היה קשה וחסר פשרות. אמא חיה את החיים לצד אבא והייתה בעצם הצל שלו. הייתה במקצועה מטפלת, תלותית מאוד בלי לעשות שום דבר בשביל עצמה ובעיקר עסקה בלרצות את אבא שלי ולשמור על איזה שקט תעשייתי בבית, שחס וחלילה לא יתעצבן כי זה היה גורר אחריו המון אלימות מילולית וזריקת חפצים. בעצם גם אני וגם יעל אחותי גדלנו תחת הפחד היומיומי הזה.
"הלכנו על ביצים", לא הייתה לי אפשרות בחירה, על כל דבר שרציתי קיבלתי סירוב עוד לפני ששמעו את הרצון שלי ולאט לאט פשוט נגמרו לי הרצונות. הייתי עסוקה בעיקר בלעשות את הכל כדי שאבא שלי לא יכעס, ממש פחדתי מהרגעים האלה. ולמרות זאת הייתי ילדה שמחה. עם שמחת חיים כזו שיצאה ממני באופן טבעי. אני זוכרת שהוא היה כועס עלי ולא מבין מה יש לי להיות כזו שמחה. זה הרגיז אותו, ואני נאלצתי לא פעם לכלוא את השמחה בתוכי. אבל בסופו של דבר שמחת החיים הזו תמיד שמרה עלי.
ככה זה נמשך שנים. כשהתבגרתי, הפכתי לאישה מרצה. כל הזמן דאגתי שיאהבו אותי, שהכל יהיה בסדר ושיהיה שקט. לאט לאט גם בזוגיות שלי הלכתי לאיבוד והרגשתי שקופה. ויתרתי על עצמי למען השקט ושילמתי מחיר כבד, למרות שעל פניו סיפרתי לעצמי שאני מאושרת וחייתי כך שנים.
נקודת המפנה הייתה הבוקר הזה כשקמתי אחרי עוד לילה של בכי ללא שינה עם עיניים אדומות הסתכלתי על עצמי במראה ושאלתי "על מי את עובדת?" הבנתי שאני מודל מדויק של אמא שלי, של כל מה שאמרתי כל החיים שאני לא אהיה. זה היה רגע שהשמיים נפלו עלי, הרגשתי שכל מפעל החיים שבניתי מתפרק, שאני חייה בשקר עם עצמי, שהלכתי לאיבוד ואין לי מושג איך מחזירים אותי הביתה, לאני שלי.
אני חושבת שהתעוזה והאומץ באו מתוך האופטימיות ושמחת החיים שלי, מתוך הכרת הטוב והידיעה הפנימית הזו שהכל יהיה בסדר. זה לא אומר שלא הציפו אותי מלא פחדים, מה יהיה? איך אסתדר עם שלושה ילדים קטנים? מאיפה מתחילים? איך עושים משהו אחר ממה שאני מכירה? מלא שאלות והמון פחד. הבנתי שהכל תלוי בי ובבחירות שלי, והחלטתי שיהיה בסדר.
המסע האישי הפך מקצוע ושליחות
את המסע שאני עברתי החלטתי להפוך למקצוע ולעסוק בו. אחרי שהבנתי איזה שינוי זה חולל בחיים שלי, הרגשתי שקיבלתי את עצמי במתנה, הרגשתי שהכוח בידיים שלי, שאני שולטת ויכולה לבחור. הביטחון העצמי שלי עלה, הדימוי העצמי, הרצון לחיות, לעשות, לחלום, התקווה שבה אלי ורציתי לצעוק לעולם שזה אפשרי.
מה שגורם לי הנאה במקצוע שלי זה השינוי שהמתאמנים שלי עוברים בזמן קצר יחסית. לראות את האור בעיניים שלהם אחרי שהם עוברים דרך, לראות את זקיפות הקומה, את הרצון לעשייה, התקווה והאמונה בעצמם, ההכרה בחוזקות וביכולות שלהם, ההבנה שיש להם אפשרות בחירה. כל זה חוזר להיות חלק מהחיים שלהם ומאפשר להם לסלול דרך חדשה. אני חושבת שסוד ההצלחה שלי מעבר למקצועיות שלי והניסיון האישי שלי הוא ההסתכלות החיובית והאותנטיות שאיתה אני באה לצד התשוקה האין סופית שלי להיות מורת דרך לחיים, להיטיב עם כל אותם אנשים שהלכו לאיבוד בדרך ומסכימים לצעוד איתי יד ביד.
בתחילת כל מסע אני יודעת כמה המתנה הזו יקרה מפז ומתרגשת כמו ילדה וזה אומר הרבה.
הבחירה שלי להיות מאמנת הפכה אותי למי שאני היום. צורת החיים שלי, הדרך שבה אני מתמודדת, הגישה לחיים והבחירות שלי. שלא תתבלבל, אני חווה את כל קשת הרגשות הקשים: כועסת, מתעצבנת, נעלבת, בוכה, אבל זה לא מנהל אותי. אני נופלת וקמה, עוצרת, נושמת ובוחרת. בסוף הכל מתנקז לדרך חיים שאני מאמינה בה וחיה אותה וזה משפיע על כל מערכות היחסים שלי בעבודה ,בזוגיות, עם הילדים שלי, וחברים. 'בתכל'ס' כולם מרוויחים מזה.
אני לגמרי נמצאת ביעוד שלי להשפיע ולהראות לאנשים את הדרך. אני מרגישה שליחה ומודה על הזכות כל יום מחדש. יש לי עוד כמה חלומות עד שאגיע לשיא הקרירה שלי ואני בדרך אליהם. לצד קליניקה מלאה ותהליכים אישיים משמעותיים שאני מלווה, החלום שלי זה להפיץ את "דרך יובלים" בכל הארץ ולהרחיב את מעגלי הנשים שאני מנחה. לאפשר להן מרחב בטוח של ביטוי, צמיחה ושקט לצד העצמה ועוצמה, שיפגיש לבבות, תשוקות, כאבים ותעצומות נפש. המסר שאני רוצה להעביר הוא שיש בידי את הכוח לבחור.
קייטי ביירון אומרת "הסבל שלנו לא נגרם בגלל מה שקורה לנו אלא בגלל מה שאנחנו אומרים לעצמנו על מה שקורה". האם אני בוחרת לקום או לצלול. לפול לתהום או לקחת את העבר שלי ולהפוך אותו למקפצה של חיי.
אני בחרתי לקום על הרגלים ולחזור הביתה אל 'האני' שלי: אהובה, נוכחת, יכולה!
יובל הרז גשן מיוצגת כמרצה ומנהלת סדנאות בסוכנות 'נשים מרצות אונליין':www.womenspeakers.online
הייתי אצל יובל בסדנא – מפגשים . היה מיוחד ומעצים. אני ממש ממליצה על יובל בחום. יובל היא אישיות מיוחדת. אמא אדמה.
אין עליך יובל
מרגשת אלופה ומעבר לכל
אישה מעצימה.
בהצלחה בדרך היובלים
אוהבת
יובל יקרה, נפגשנו לפני כמה שנים… כל כך שמחה לשמוע שאת פעילה ומובילה. בטוחה שכל מי שמגיע אליך, אוחז בידך מגיע למקום מבטחים בדרכו/ה שלו/ה. דרך צלחה!
היי יובל יקרה (לעולם בשבילי תהיי טלי),נערה מקסימה שהיינו מפליגות בשיחות בתיכון ואת תמיד היית זו שהקשבת לי,וכל כך הערצתי אותך עם הניגון המרגש שלך בכינור .הסיפור שלך מרגש מטלטל אך יחד עם זאת מעצים..ונותן כח.מאחלת לך אושר תמידי ושתמיד תהיי שמחה .. מיתגעגעת חנה