המכניקה של מרבית המחלות הכרוניות והאלרגיות
ברגע שאנחנו חווים קונפליקט ביולוגי כלשהו (אשר מפעיל אצלנו תוכנית ביולוגית שמתבטאת בהמשך כמחלה), תת המודע שלנו קולט בכל החושים הרבה מהרשמים שיש בסביבה.
רשמים אלה יכולים להיות דברים כגון קולות ספציפיים, מילים או משפטים מסויימים שנאמרו, מוזיקה שנשמעה, אנשים ספציפיים, צבעים, צורות, ריחות, רהיטים ספציפיים, מגע כלשהו, עצים מסויימים, מזג-אויר, מקום ספציפי, נוף, אוירה, מאכל או משקה מסויים וכו' וכו'.
כל אחד מהרשמים האלה, במצב חדש אשר מזכיר לתת המודע את המצב בו הופיע הקונפליקט המקורי, עלול להוות טריגר אשר יעורר בנו השפעה חוזרת של הקונפליקט המקורי.
זה אומר, שגם אם הקונפליקט כבר נפתר והיינו בתוך שלב הריפוי, ההשפעה שעורר הטריגר לקחה אותנו שוב לשלב האקטיבי של הקונפליקט שבו יש השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית (סטרס). אך מכיוון שכבר פתרנו את הקונפליקט הזה בעבר (במודע או שלא במודע) יש סיכוי גבוה שהקונפליקט ייפתר שוב ואפילו תוך זמן קצר. כלומר שנחזור שוב לשלב הריפוי עם הסימפטומים שלו.
אם לא נעשה שום שינוי בחיים, צפוי להופיע שוב טריגר ושוב חוזר כל התהליך מחדש, וכך הטריגרים לא מאפשרים לגוף להשלים את תהליך הריפוי הטבעי.
מצב כזה, בו אדם חולה במחלה כרונית או סובל מאלרגיות, נקרא ברפואה החדשה מצב של "ריפוי תלוי". כלומר, מחלה כרונית היא למעשה ביטוי למצבים חוזרים ונשנים של תהליכי ריפוי אשר לא מצליחים להשלים את עצמם בגלל טריגרים שמעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט ומאלצים את הגוף בכל פעם כזאת להתחיל את תהליך הריפוי מחדש, עם הסימפטומים הכרוכים בכך.
זוהי למעשה המכניקה (וגם ההסבר) לכל המחלות הכרוניות והאלרגיות שנגרמות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים.
דוגמאות כלליות:
- אם חווינו קונפליקט כלשהו בתקופת האביב, כשהיו בסביבה הרבה אבקנים, בכל פעם שנהיה באביב בסביבה עם הרבה אבקנים באויר, זה עלול להיות עבורנו טריגר שיעורר מחדש את השפעת הקונפליקט המקורי.
- אם חווינו כילדים קונפליקט כלשהו בזמן קבלת שבת כשאכלנו משהו שלא הרשו לנו לאכול, אותו מאכל עלול להוות טריגר ואז עלולה להתפתח לנו רגישות (אלרגיה) לאותו מזון.
אם המאכל היה חלה או לחם, עלולה להתפתח רגישות לחיטה או גלוטן ואותו ילד עלול להיות מאובחן כחולה צליאק.
אם את אותו קונפליקט חווינו ככעסים שלא יכולנו לעכל, כל קבלת שבת או ארוחה דומה שאנחנו חווים בה כעסים עלולה להוות עבורנו טריגר ויכולה להתפתח מחלה כלשהי במערכת העיכול, בעיקר במעי הדק. - אם חווינו אובדן קשה של מישהו אהוב (למשל אבא, אמא, בן/בת זוג, ילד), כל ביקור בבית הקברות, תמונה של הנפטר, אזכרה, חפצים שלו/ה וכד' עלולים להוות טריגרים.
קונפליקטים של אובדן גורמים אצל גברים בד"כ לתהליכי מחלה באשכים ואצל נשים בשחלות. - אם פעוט חווה קונפליקט חזק של פרידה בפעם הראשונה שהשאירו אותו לבד בפעוטון או בגן או עם בייביסיטר, זה עלול לגרום לכך שכל פעם שאמו או אביו נפרדים ממנו בצורה שמזכירה לתת-המודע שלו את אותה פרידה ראשונה, זה עלול להיות טריגר שמעורר מחדש את קונפליקט הפרידה.
קונפליקט של פרידה משפיע על שכבת האפידרמיס של העור (השכבה החיצונית של העור). ברגע שהפעוט מתגבר על הקונפליקט, מתחיל תהליך ריפוי שיכול להתבטא בפריחות בעור, חום וסימפטומים נוספים.
עדויות לדוגמא:
בקישור שכאן יש עדות יפה של אדם שהיה אלרגי לאבק במשך 40 שנה:
“סבלתי מאלרגיה נוראית לאבק במשך 40 שנה”
ילדה שסבלה מיבלות בישבן והתרפאה:
"מאותו יום והלאה, היא לא קיבלה יבלת אחת חדשה"
קשקשים – עדות:
“החורף הראשון מזה 25 שנה ללא קשקשים!”
התפתחות אישית
כמעט כל מחלה כרונית היא למעשה מצב של ריפוי תלוי. גם חלק גדול מהאלרגיות הן ביטוי למצבים של ריפוי תלוי.המפתח לריפוי ממחלה כרונית הוא בכך שלא נושפע מהשפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי.
אחת הדרכים להגיע לכך היא ע"י הימנעות מהטריגרים. אך במציאות זה אפשרי רק בחלק קטן מאד מהמקרים.במרבית המקרים אין לנו אפשרות להימנע מהטריגרים ואז צריך ללמוד כיצד לנטרל את השפעתם או לפחות למזער את השפעתם.
איך עושים זאת? זוהי שאלת מיליון הדולר!
ישנן הרבה שיטות טיפול שיכולות לעזור, חלקן יעילות יותר למחלות ספציפיות מסוג אחד ואחרות יעילות יותר למחלות ספציפיות מסוגים אחרים. הגישה הטיפולית של הרפואה החדשה אומרת בצורה מאד ברורה שהיחידי שיכול לרפא את החולה הוא החולה עצמו.
משמעות הדבר היא, שעיקר העבודה לפתרון קונפליקטים ומניעת השפעות חוזרות שלהם היא למעשה עבודה של התפתחות אישית. זוהי עבודה של פיתוח המודעות, איזון פנימי ופיתוח האיכויות השונות כמו הבנה, סבלנות, סובלנות, שקט פנימי, הומור, אחריות, סליחה, חמלה, פשטות, ענוה, צניעות, יושר, כנות, אהבה, חום אנושי ועוד ועוד.
ככל שאדם מתקדם יותר בהתפתחותו האישית, כך גדלה יכולתו להכיל מצבים שונים ולהתעלות מעל מצבים שבעבר גרמו לו קונפליקטים, ובכך הולכת ונחלשת השפעתם של הקונפליקטים ושל הטריגרים.
ככל שנדע יותר במדוייק מה היה הקונפליקט המקורי שגרם לנו למחלה כלשהי ומהם הטריגרים שמונעים מגופנו להשלים את תהליך הריפוי הטבעי, כך נוכל למקד בצורה טובה יותר את העבודה הפנימית שלנו שלנו לפתרון הקונפליקטים וניטרול הטריגרים.לשם כך, צריך בד"כ עזרה של מטפלים אשר מתמצאים בתחומים אלה.
דרך התגליות של הרפואה החדשה ניתן לראות שהגוף למעשה מאותת לנו בעזרת הסימפטומים השונים ומראה לנו במה חשוב שנמקד באותו זמן את עבודת ההתפתחות האישית שלנו. ומי שעולה על דרך כלשהי של התפתחות אישית מגלה במקרים רבים שאמנם זו לא עבודה קלה אך היא הופכת את החיים להרבה יותר עשירים ובעלי משמעות ובמקרים רבים גם ליותר בריאים.
מאת: עידן סער
הערה:
כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.
הוספת תגובה