חתונה ממבט ראשון – מתאימים את הקצב

כשמנור ובן יושבים על ספת הפסיכולוג, ודני מבקש מהם לתאר את הרגעים שהם לקחו מהחתונה, מנור מתארת בהתלהבות את רגעי האושר שלה בחתונה הקסומה, אולם כשמגיע תורו של בן לדבר, הוא אומר דברים אחרים לגמרי: "פרארי על 200 דוהרת לכיוון שלי. עוד לא הספקתי ללחוץ ידיים – כבר חיבוק. שנייה. תני לי רגע לנשום…"

וזה כמובן מערער אותה. על הספה של דני היא שומעת לראשונה בבירור שהקסם של החתונה פעל רק עליה, ושבן היה (נפשית) במקום אחר לגמרי.

למה היא כל כך מופתעת?

כי עד עכשיו היא היתה עסוקה רק בעצמה. בחוויה שלה. היא לא הסתכלה לרגע על בן ועל הניואנסים שהוא שלח אליה. והיו לא מעט כאלה. את חלקם היא ראתה. כמו בארוחת הדייט שלהם הזכורה לשמצה כארוחת ה-"לא שכבנו", כששאל אותה בהומור אם היא יודעת מה הם יעשו כשיגיעו הביתה והיא מיד ענתה: "סקס?". כשהוא התקשה לבלוע את הביס והביט בה המום, היא מיד הגיבה" "מה? דברתי יותר מידי על סקס?" והוא הינהן. אז כן, היא כן ראתה.

אבל היא שמה את זה בצד כי היא לא רצתה לראות. היא רצתה לראות רק את מה שהיא אוהבת. ומיד אחר כך גם אמרה למצלמה שהכל הולך בקצב המהיר שלה וזה נהדר לה. אבל מה עם בן? זוגיות זה לא רק אני ואני ואני. יש עוד מישהו שם שהוא 50% מהחבילה הזו. מה איתו? מנור לא רואה אותו. היא לא מתייחסת לסימנים ממנו כי היא בונה מציאות משלה (הזוגיות שתמיד חלמה עליה) ולא מוכנה שמשהו יהרוס לה אותה. אבל המציאות הזו שהיא בעצם פנטזיה, תיהרס. וככל שהיא מונעת מעצמה לראות את הפרטים הקטנים והמסרים שבן שולח אליה (אם במודע ואם בתת מודע), כך האכזבה שלה גדולה יותר.

דני לוקח אותה לשיחה אישית ומסביר לה שהקצב שלה מהיר מידי לבן ושהיא עוצמתית מידי עבורו. הוא מייעץ לה להאט את הקצב מצד אחד, אבל לא לאבד את עצמה. היא צריכה למצוא את האיזון. אלא שמנור לא יודעת למצוא את האיזון הזה.

היא רגילה לחיות עם עצמה ועם העוצמות שלה, ולצפות שמי שיגיע יקבל אותה כמו שהיא. אבל זה לא עובד ככה במציאות, בטח לא במציאות הריאלטי. את יכולה למצוא מישהו שיאהב את רוב התכונות שלך, ואת אלה שלא – הוא ילמד לקבל ולחיות איתן. במציאות הריאלטי זה עוד יותר קשוח, כי הצד השני לא בהכרח מוכן לקבל. זה שאמרו שיש ביניכם התאמה, זה לא בהכרח נכון. ההתאמה היא על הנייר ואתם הכי חיים שיש.

היא יוצאת מהפגישה עם דני כשהיא מבינה את המסר, ואכן מנסה ליישם ומורידה את הקצב. בן מיד מרגיש את השינוי ומביע את שביעות הרצון שלו מכך בפני המצלמה. אבל הקצב החדש הזה, הוא איטי למנור. ואם נוסיף לכך את הדברים שהיא שמעה לראשונה אצל דני על הספה, חוסר שביעות הרצון שלה נמצא בעלייה חדה.

בביקורי הבתים ובטיול שלהם בנמל יפו הם שומרים על ריחוק. אין נגיעות, אין לטיפות, אין נשיקות. בן מרגיש עם זה טוב מאוד. הבטחון של מנור מתערער קשות.

בן אומר בחיוך: "משהו נרגע". מנור אומרת באכזבה: "משהו כבה כזה". הרוגע והשלווה של בן מבחינתה הם כמעט מוות.

היא לא אוהבת את המחשבה שהיא לא תגור ביפו. היא מדברת על מרחק של דקות ספורות לעבודה, כשלמעשה אנחנו מגלים שבחלק מהימים היא גם עובדת מהבית. מכאן שהמרחק מהעבודה הוא לא באמת הסיבה.
גם בן לא ממש אוהב את הרעיון שלא יגורו בבית שלו, אבל הוא יותר קשוב, וגם אומר שהוא חושב עליה. ואז נפער הפער הכי גדול ביניהם עד כה: היא מסבירה שבעיניה המטרה היא לייצר בית אחד, ולכן זה לא באמת הגיוני שהיא תברח לבית שלה מידי כמה ימים כדי להרגיש בית. והוא לא ממש מסביר אבל נוצר הרושם, שהמטרה שלו היא לא לייצר בית ולא זוגיות, אלא להעביר את החודש הקרוב בצורה הכי סבירה שניתן. לכן הרעיון שמידי פעם מנור תיסע לבית שלה כדי "להרגיש בית" נראית כאופציה לגמרי לא רעה בעיניו. כזו שתאפשר לו להתאוורר קצת מידי פעם, ולהטעין את המצברים לקראת הימים הבאים.

בשלב הזה נראה שהם במבוי סתום לגבי המגורים המשותפים. הפתרון היחיד שיכול להתאים במקרה הזה הוא לעבור לדירה חדשה לחלוטין. מעבר לאזורי המגורים שלהם, הדירות של שניהם הן דירות קטנות מאוד. דירות של יחידים. קשה מאוד לגור כזוג בדירה צפופה. כל רעש יכול להטריד את הצד השני. אין באמת פרטיות, גם לא לרגע קטן. נוסיף לכל אלה גם את העובדה שהם זוג שהכיר רק לפני ימים בודדים, את הלחץ מההשתתפות בתוכנית ואת הצילומים, ואין סיכוי שמסיר לחץ כזה קטן ודחוס יצא משהו טוב.

דני ושני –

כשהציגו לנו את דני, הציגו לנו אותו בתור "החתן הרגיש". היום, אחרי שקצת הכרנו אותו, אנחנו מבינים שטעו לגביו וההגדרה הנכונה לו היא יותר "החתן הלחוץ".

הכל מלחיץ אותו. הרומנטיקה הנדרשת באוויר, החתונה, הכלה, המשפחה, הרגשות של שני כלפיו, הציפיות שלה ממנו והאפשרות שתתאכזב ממנו… לדעתי גם הציפור הלחיצה אותו. הוא כל כולו קפיץ.

וכשאתה לחוץ, אין מצב שתפתח רגשות. אין מצב שתיפתח לסיטואציה ואין מצב שתיתן צ'אנס אמיתי. כמו שזה נראה עכשיו, ככל ששני תראה לו שהיא יותר בעניין שלו, תנסה יותר להתקרב אליו ותפתח רגשות, כך הוא עוד יותר ילחץ ויתרחק.

כשהם הגיעו לאי והוא כל כך התלהב מכל הירוק מסביב, היה נראה לרגע שאם הוא היה יכול להיפטר משני באותו השלב, זה היה מושלם עבורו…

שני מקסימה בעיניי. היא רגועה, מבינה, מכילה, מקשיבה, קולטת את הסימנים שיוצאים ממנו ושואלת אותו לפשר העניין. כשהוא מסביר את הלחץ הגדול בו הוא שרוי, היא מעניקה לו בטחון ואומרת לו שהכל בסדר, שהיא מאוד סבלנית ושיש לה את הזמן עבורו. וזה בדיוק מה שהוא היה צריך לשמוע. ממש רואים בשפת הגוף שלו שאחרי השיחה הזו משהו בו קצת נרגע.

למצלמה היא אומרת שהלב רוצה רגע ליהנות מהחוויה. היא מבינה שהוא עדיין לא שם. אז כדי לתת ללב באמת ליהנות מהחוויה היא תאלץ להמתין לו. היא תצטרך להתאים את הקצב והצעדים שלה לשלו, בדיוק כמו בריקוד.

הכותבת הינה דפנה טלר, מחברת המדריך המעשי ליצירת זוגיות: "מכל מחזריי השכלתי" – כל הסודות שמעולם לא סיפרו לך ליצירת זוגיות.

למעקב: בפייסבוק – דפנה טלר – מכל מחזריי השכלתי באינסטגרם – @dafnatel