חתונה ממבט ראשון – הסוף של איתמר וקארין? ניתוח מצב

מרוב שקארין לא מוכנה להיחשף מול המצלמות, אנחנו שוב נחשפים לשיחה בניהם שמתחילה מהאמצע.אחת הטענות העיקריות שלה כלפי איתמר היתה שהוא שואל אותה על המשפחה והחברים שלה כשהוא יודע שהיא לא מדברת עליהם לפני המצלמות. נוסיף את עניין האיפור, העקבים, הטרנינג והאווטפיטים המתוכננים לכל יום, ולא קשה להבין שקארין לא משחררת.

מצד אחד זה אולי מובן כי בכל זאת, כמעט כל עם ישראל צופה, אבל מצד שני צריך להזכיר לה אולי שהיא נרשמה לתכנית ריאלטי. המצלמות שעוקבות אחריה הן לב ליבה של התכנית. על זה היא חתמה כשהצטרפה לפורמט. ולכן כשהיא מסתירה יותר ממה שהיא חושפת, לא מפליא שהזוגיות הזו נראית כמו פלסטיק.

אמנם נכון שהיא מתאמצת כדי שזה יצליח לה, והיא עושה הרבה לשם כך, אבל המאמץ שלה רב מידי ובמקום הלא נכון. בדיוק כפי שיעל אמרה לה: היא עושה פרוייקטים גרנדיוזים שאין בהם צורך. איתמר לא רוצה שהיא תתאמץ. הוא רוצה שהיא תהיה אמיתית, ואת זה הוא לא מצליח להוציא ממנה. התהליך והתוצאה הם כאלה: קארין מתאמצת, המאמץ שלה מושקע בכיוון הלא נכון, איתמר לא מעריך את המאמץ שלה, היא מתאכזבת ומרגישה מתוסכלת מכך שהוא לא רואה אותה ואת המאמצים שהיא משקיעה, והפיצוץ ביניהם הוא בלתי נמנע.

איתמר מסביר לעצמו שקארין עדיין מרגישה דחויה מהבידוד שלו וזה נכון. העלבון שלה מאוד מוצדק. הבידוד מבחינתו היה הזדמנות שהוא קפץ עליה. הוא רצה להיות לבד. הוא רצה חופש ממנה. הוא גם הסביר למצלמה שהגעגוע הוא חלק בלתי נפרד מכל זוגיות ושהוא צריך את הזמן הזה כדי להתגעגע. הוא אולי צודק, אבל זה לא הפורמט של התוכנית אליה הוא נרשם.

קארין פוסקת לעצמה: "אולי אנחנו מתאימים על הנייר, אבל הנייר לא מספיק", מה שמזכיר לי את עולם האפליקציות: כולם מאוד מתאימים באפליקציה, בפרופילים ובעולם בוירטואלי, אבל בעולם האמיתי הדברים נראים לחלוטין אחרת. בסוף איתמר מצליח להפוך את ההחלטה שלה ב-180 מעלות (בדיוק כפי שצפיתי שיקרה, עיינו בטור הקודם שכתבתי פה), פורט לה על המיתר של "בדיוק בשביל זה באנו לפה. לעבוד על הדברים האלה. לא חותכים בגלל ריב", והיא מתרצה.

היא כל כך מתרצה שאחרי שכמעט צעקה עליו שהיא שונאת להיות במטבח ולבשל, רואים אותה שוב עומדת במטבח ומבשלת שקשוקה… אם את לא מתייחסת ברצינות לדברים שאת אומרת, איך את רוצה שמישהו (איתמר במקרה הזה) יתייחס אלייך ברצינות? אם את שונאת לעמוד ולבשל במטבח, ופתחת את זה מולו רק לפני רגע בוויכוח ביניכם, למה את לא דורשת להזמין אוכל כמו שאת רגילה ורוצה? ושוב חריף למרות שאת לא אוהבת?? מה נסגר?

קארין מנסה לתת עוד צ'אנס, להסתכל על הטוב ולא על הרע, וזה באמת מבורך. היא באמת עושה את זה. אלה לא מילים ריקות מתוכן, אלא שאז מגיעה השיחה ביניהם על הסופ"ש זוגות שמבהירה חד משמעית למה איתמר וקארין לא מתאימים ולא יצליחו ליצור זוגיות ביניהם. איתמר הוא גבר ישיר ובוטה. הוא אומר בדיוק את מה שהוא חושב ואת מה שהוא מאמין בו. הוא הולך עם האמת שלו עד הסוף. הוא שם קצוץ על מה אחרים חושבים והוא גם מוכן להתווכח על זה. הוא מאמין שהטוב יכול לצמוח רק מהאותנטיות.

קארין מאמינה בדיוק בהיפך: היא שמה את עצמה בצד ומטאטאה הכל מתחת לשטיח, כי מה שהכי חשוב לה זה מה יגידו ומה יחשבו אחרים. היא עצמה, בעיניה, לא חשובה. הם מדברים על מה יהיה בסופ"ש זוגות קארין ממהרת להתגונן ולומר שהיא לא מתכוונת לפתח שיח עם אף אחד כי זה לא עניינו של אף אחד מה קורה ביניהם. כנראה שהיא שוב שוכחת באיזו תוכנית היא משתתפת ומה הפורמט שלה.

איתמר מעיר לה בבדיחות שבעוד חצי שנה כל עם ישראל ידבר על הריב שלהם. הוא מנסה להבהיר לה כמה המחשבה שלה לא ריאלית. אפשר לנסות לתמצת את הפערים ביניהם בכך שאיתמר מתעניין ב"מה" וקארין מתעניינת ב"איך". איתמר מנסה להסביר לה ולצמצם את ההשלכות של המחשבות שלה כשהוא אומר: "מה כבר יכול לקרות?" ולא מבין שהמוח של קארין מריץ עכשיו כמה וריאציות של סרטי אימה במקביל.

הוא מנסה להרגיע אותה ולהבטיח שהוא יהיה שם בשבילה, אבל אני לא השתכנעתי. ברגע האמת, בטח כשהוא יהיה בשיחת גברים והיא לא תהיה על ידו, הוא יראה רק את עצמו ואת האמת שלו.

מעיין ועמרי –

ברוב הפרק נראה שמעיין ועמרי עלו על הגל. הדירה נהדרת, האווירה נפלאה, הכלבים מסתדרים, החברים באים, הכל חיוכים ואושר.עמרי מבין שהוא צריך ליזום כדי לקדם את הקשר שלהם למקום הרומנטי, ואכן עושה פעולות לשם כך (שף, נסיעה לים המלח לראות את הזריחה). מעיין מרגישה את זה מעיין הולכת לישון אופטימית, וכשהיא מתעוררת היא מגלה מציאות חדשה: עמרי חזר מאוחר מהחבר שלו, לא הספיק לישון ומרגיש רע מבחינה פיזית.

ולמרות זאת הם יוצאים.וכאן שאלתי את עצמי: למה? למה הם יוצאים? למה לא לבטל? למה לא לדחות ליום אחר? זה לא שהם הזמינו טיסה/בית מלון/קבעו עם חברים. כולו נסיעה באוטו באופן עצמאי שעתיים לים המלח.

אבל אף אחד מהם לא מעלה את האופציה לבטל או לדחות והם יוצאים בכל זאת. למרות האווירה העכורה.וזה בדיוק ההבדל בין להיות רווק/ה (או פנוי/ה) לבין להיות בזוגיות. כשאתה לבד אתה לא צריך להתחשב באף אחד. לעומת זאת, כשאתה בזוגיות, בהרבה מקרים המצב בפועל לא יוצא בדיוק כמו שתכננת כי מה לעשות? אתה לא היחיד בקשר הזה, אתה רק 50% ויד עוד 50% שצריך להתחשב בו. את.ה לא לבד.

עמרי, אם הצעת מחווה רומנטית להתעורר לפנות בוקר כדי לראות את הזריחה בים המלח, מה פתאום אתה הולך לחבר ערב קודם לכן וחוזר שעה לפני שאתה צריך לקום? או שאתה עושה את המחווה כמו שצריך, או שאתה לא עושה.

מעיין, אם הוא לא מרגיש טוב, למה לא הצעת לדחות? עדיף בכוח? איזו צורה יש לזה כשנוסעים ועמרי לא מרגיש טוב? האין מטרת הטיול היא ליהנות? איך אפשר ליהנות כשלא מרגישים טוב? ואם הוא עייף ובכל זאת החלטתם לנסוע, למה לא הצעת לנהוג במקומו כדי שישן קצת בדרך?

אז מה יצא? יצאו באיחור, האווירה היתה מבאסת, ואת הזריחה הם פספסו.

לא הבנתי את הרעיון של לקום מוקדם ולראות את הזריחה בים המלח. אם רצו להיות כל כך רומנטיים למה לא להגיע ערב קודם ולישון באוהל ולקום מוקדם? לא יותר רומנטי? מה שכן הבנתי, זה שאף אחד מהם לא יודע להיות בזוגיות. גם נכנסו למצב ביש הזה וגם לא יודעים עכשיו איך לצאת ממנו. והתסכול הזה מעייף.

"כשזוג רוצה – אז הוא שם" מסכמת מעיין, והיא צודקת, רק שהיא לא רואה את חלקה בעניין."כל דבר קטן יוצא מפרופורציות. אין לי כוח להכנס לזה" מסכם עמרי, ובכך תם ונשלם הפרק, ואולי גם הפרק של מעין ועמרי יחד.

מנו וניצן –

אני מאוד אוהבת את מנו וניצן. הם באמת זוג מקסים, אבל צרם לי כשראיתי אותם על הספה של יעל. אין ספק שהם חשובים אחד לשני, יש בניהם הערכה וכבוד, אבל הם נראים כמו זוג "בסטיז". הם לא נראים כמו זוג רומנטי. אין ביניהם מגע, אין חיבוקים ונשיקות. פשוט אין.

דני ושני –

להבדיל מהם, דני ושני נראים כמו זוג מאוהב. אני מסתכלת על דני ונהנית ממנו ומהגבר שיצא ממנו. פשוט תענוג לראות אותם ככה. הלוואי שימשיכו וישארו ביחד. הלוואי.

הכותבת הינה דפנה טלר, מחברת המדריך המעשי ליצירת זוגיות: "מכל מחזריי השכלתי" – כל הסודות שמעולם לא סיפרו לך ליצירת זוגיות.

למעקב: בפייסבוק – דפנה טלר – מכל מחזריי השכלתי באינסטגרם – @dafnatel