- בתקופת הפליאוליתית עמדה התוחלת על 18 שנה, ואילו הניאנדרתלים שנכחדו לפני 40 אלף שנה זכו להגיע לגיל 20. חנן יובל, חוגג השנה שבעים ושש שנים, ולאחר שעלו בזה אחר זה צעירים וצעירים פחות לגרסאות כיסוי שונות ונפלאות לשיריו, בביצועים מושקעים ונהדרים, עלה הילד בן השבעים ושבע. התוצאה הייתה פצצה של אנרגיה, כזו שהותירה מאחור את בני התשחורת ששרו לפניו.
יובל, הוא לא רק איש במה כריזמטי, הוא נדבך תרבות. כזה שמאפשר לך לרגע להתרווח בכיסא באולם של התיאטרון הקאמרי, להניח לדלתות הברזל הכבדות להיסגר, לאור להחשיך, ולהיוותר בתחושה שהמדינה שכלואה עתה באולם הממוזג, עדיין, כמו חנן יובל – פשוטה, נאיבית, בטוחה בצדקתה. משום שכשנצא בחזרה לרחוב, יובל, תוותר נוסטלגיה עמומה, קונטרסט חד למה שמתרחש בה כיום.
אין הרבה אמנים שיצירתם היא אבני דרך בתרבותה של המדינה. יובל שנולד מעט לפני קום המדינה, אוחז בזכות לעצב במשהו ולבטא במשהו את התרבות שהייתה כאן, פעם, ועדיין ממשיכה לפעום בלבו של ההומו-אורבניקוס-תל-אביבוס – כלומר את אנשי מדינת תל-אביב העירונית, אלה שהוריהם היו בעלי החזון והלהט, ומרגישים היום שהמדינה היא כבר משהו אחר, קודר, מתלהם, אפילו חשוך. ויובל, כמו שיריו, וכמו המדינה, הם שמורת טבע שלא מותירה עין אחת יבשה באולם כששיריו נשמעים.
השירים, ניצבים לצד הטקסטים האלמותיים של אלתרמן [ליל חניה], אהוד מנור [דור], תרצה אתר [הלילה הוא שירים], זלדה [לכל איש יש שם], יורם טהרלב [שהשמש תעבור עלי], ומזכירים לנו שוב כי כל אלה, הם ישראל של פעם, שהיום נלחמת על קיומה. וחנן יובל, הוא אחד מסמליה של ישראל הזו ואולי משהו מן הרוח שבו, תשמש כרוח גבית למאבק הזהות המתחולל כיום, בתקווה שיהא זה מאבק של תרבות בכלים של תרבות, ולא בכלים של קלגסים רומים, או בכלי אבן של ניאנדרתלים.
מאת: אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה