הקשר בין חירות מינית לחג החירות אולי נראה במבט ראשון רחוק, אולי עירבוב של מין באינו מינו, בעיקר לדתיים שביננו, אך דווקא ההעמקה בו יכולה להעשיר את הבנתנו על מהות החג ואת חשיבות השחרור מכל כבלי הדיכוי, כולל אלו המופעלים על מיניותנו. המסע מעבדות לחירות הוא מסע של שחרור מכבלים חיצוניים ופנימיים. במצרים, בני ישראל היו משועבדים פיזית, אך גם נפשית ורוחנית. החירות האמיתית טמונה ביכולת לבחור, להביע את עצמנו באופן מלא ולחיות בהתאם לערכינו ולתשוקותינו, כל עוד אלו אינן פוגעות באחר, וכל עוד יש לנו גם את היכולת להגיד לא. בהקשר זה, מיניות בריאה ומיטיבה היא חלק בלתי נפרד מחירות האדם.
התרבות שלנו, לאורך דורות, הטילה לא מעט מגבלות וטאבו סביב מיניות. לעיתים קרובות, שיח פתוח וכנה על תשוקה, אינטימיות וגוף נתפס כטאבו או כנושא שיש להתבייש בו. מגבלות אלו, בדומה לכבלי העבדות, יכולות לדכא את הביטוי העצמי, ליצור תחושות אשמה ובושה ולמנוע מאיתנו לחוות אינטימיות מלאה ובריאה. חג הפסח מזמין אותנו לשאול: מאילו “עבדות” אישיות עלינו להשתחרר? האם אנו משועבדים לתכתיבים חברתיים נוקשים בנוגע למיניות? האם אנו משועבדים לכללים שאנחנו בעצמנו קבענו, אותם חקקנו בהיותנו בני חורין? האם אנו מאפשרים לעצמנו לחוות הנאה ואינטימיות ללא רגשות אשמה מיותרים? האם אנו חופשיים לבטא את זהותנו המינית ואת העדפותינו באופן אותנטי ובטוח?
ההגדה של פסח, הטקסט המרכזי של ליל הסדר, מדגישה את החשיבות של סיפור היציאה ממצרים, את משמעות חירות האדם על גופו נפשו ודעותיו והמסר הזה עובר מדור לדור. סיפור זה הוא תזכורת מתמדת לערך החירות ולמחיר העבדות. באופן דומה, שיח פתוח וחינוך מיני בריא הם הכרחיים כדי לשחרר דורות חדשים מכבלי בורות, פחד ודעות קדומות בנוגע למיניות.
אחד המאפיינים הבולטים של ליל הסדר הוא השאלות שנשאלות על ידי “ארבעת הבנים”. כל בן מייצג גישה שונה לסיפור היציאה מהעבדות ולמסורת. בהקשר של מיניות וחירות, אנו יכולים לראות בשאלות אלו הזמנה לבחון את גישותינו השונות לנושא. האם אנו “חכמים” ומבקשים להבין לעומק את המשמעויות המורכבות של הסקס? האם אנו “רשעים” ומתעלמים או מזלזלים בחשיבותה של מיניות בריאה? האם אנו “תמים” וזקוקים להדרכה ולידע בסיסי? או שמא אנו “שאינו יודע לשאול” וזקוקים לאחרים כדי לעורר את סקרנותנו ולעודד אותנו לחקור את הנושא?
המסע לחירות מינית אינו מסע פשוט. הוא דורש מאיתנו להתמודד עם נורמות חברתיות מושרשות, עם פחדים אישיים ולעיתים גם עם טראומות עבר. זהו מסע של גילוי עצמי, של קבלה עצמית ושל בניית מערכות יחסים אינטימיות המבוססות על כבוד הדדי, הסכמה ותקשורת פתוחה. לכאורה היה קל יותר אם היינו מקיימים בעצמנו גם בנושאים הללו את עניין: “והגדת לבנך”, (או לביתך), אבל גם היום, קיים מין טאבו אצל רבים מההורים, שיש נושאים שלא מדברים עליהם ושהילדים ישברו את הראש לבד.
בדומה ליציאת מצרים, שהייתה תהליך ארוך ומאתגר, גם השחרור מכבלי הדיכוי המיני הוא תהליך מתמשך. עלינו להיות סבלניים כלפי עצמנו וכלפי אחרים, ולזכור ששינוי אמיתי דורש זמן ומאמץ. חג הפסח מזכיר לנו את כוחה של הקהילה ואת החשיבות של תמיכה הדדית. בדיוק כפי שבני ישראל צעדו יחד אל החירות, כך גם במסע לשחרור מיני, תמיכה מחברים, מבני משפחה ומאנשי מקצוע יכולה להיות משמעותית. יצירת מרחבים בטוחים לשיח פתוח וכנה על מיניות היא חיונית לבניית חברה בריאה ומשוחררת יותר. החירות שאנו חוגגים בפסח היא לא רק חירות פיזית, אלא גם חירות מחשבתית ורגשית. היא החירות לבחור מי להיות, איך לחיות ועם מי לחלוק את חיינו האינטימיים. היא החירות לאהוב ולהיות נאהבים באופן מלא וללא פחד.
כשאנו יושבים סביב שולחן הסדר, מספרים את סיפור יציאת מצרים ואוכלים את המצות, נזכור גם את החשיבות של שחרור הגוף והנפש מכבלי דיכוי. נשאף לחברה שבה מיניות היא נושא לשיחה פתוחה ובריאה, שבה כל אדם חופשי לבטא את עצמו באופן מלא ובטוח, ושבה אינטימיות מבוססת על כבוד, הסכמה ואהבה. ובדגש על הסכמה! אונס איננו חירות, הוא ההיפך הגמור, הוא שיעבוד בכוח, ממש כמו פרעה והמצרים שהעבידו אחרים בפרך בכוח הזרוע.
חג הפסח הוא זמן להתחדשות ולצמיחה. הבה נשתמש בהזדמנות זו כדי לבחון את תפיסותינו בנוגע למיניות, לשחרר את עצמנו מדעות קדומות ולצעוד יחד לעבר חברה חופשית ושוויונית יותר, שבה חירות הגוף והתשוקה הם חלק בלתי נפרד מהחירות הכללית .לא מדובר כאן דווקא על מתירנות ושחרור של פריקת עול, לפעמים זה עצמו יוצר שיעבוד נוסף ליצרים. אלא בעיקר לצעוד עוד כמה צעדים קדימה לממש את המתנה הנפלאה שקיבלנו בתור בני אדם, ליהנות מאינטימיות פיזית שתורמת לגוף ולנפש.
בברכת חג חירות שמח ובריא!
הוספת תגובה