עמוד הבית » פרשת צו

פרשת צו

צילום:pexels
במגילת אסתר מסופר כיצד שכנע המן את המלך אחשורוש לגזור גזרת השמדה על כל היהודים: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". המן הדגיש את העובדה שעם ישראל הינו עם "מפוזר ומפורד".

המן ידע שהאחדות היא סוד כושר ההישרדות של עם ישראל, וביקש לרמוז לאחשורוש, שכעת האחדות היהודית נחלשה, מאחר שהם מפורדים בין העמים, ועל כן זו שעת כושר להוריד אחת ולתמיד את העם היהודי מבימת ההיסטוריה…

הלקח הנלמד לדורות ממגילת אסתר הוא הצורך בחיזוק אחדות העם. רק כאשר שוררת אחדות בעם היהודי, הוא מסוגל לפרסם בעולם את בשורת האמונה של א-ל אחד. באופן זה יוכל הבורא להגן עליו ולהצילו מכל רע. לכן, נצטווינו לדורות להדק בפורים את הקשר הקיים בין היהודים, לשלוח משלוח מנות איש לרעהו מתוך שמחה ואחדות ולהרבות במתנות לאביונים, כדי לחזק את השכבות החלשות של עמנו ולהביא שמחה לליבם.

צילום:pexels

כל החודש חשובה מצות צדקה, החל משבת מברכין חודש אדר שקוראים פרשת שקלים, שהיא להשמיע על מצות שקלים לצדקה, ואחר כך בערב פורים נוהגין כל ישראל לתת מחצית השקל לצדקה בפועל ממש, וביום פורים עצמו כל מצוות היום קשורות לצדקה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, סעודת פורים ביחד עם בני משפחתו ואוהביו ומרעיו, וגם מיום פורים, שהוא שלושים יום לפני חג הפסח, מתחילים לאסוף מעות חטים לצדקה לעניים לפסח, נמצא, שכל חודש אדר נשמות ישראל עסוקים ביותר במצות צדקה.

פרשת צו, מה בפרשה?

הפרשה שנפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ " משלימה את כל העניינים מהפרשה הקודמת ומוסיפה לפרט בעניין הקורבנות, על חלקם של הכהנים בכל קורבן ומה תפקידם בכל אחד מהם.

צילום:pexels

שאלה: מהו קורבן עולה?

תשובה: קורבן עולה הוא הקורבן המשובח מבין הקורבנות. זהו קורבן שמביא האדם מתוך נדבה או מתוך נדר. קורבן עולה מוקרב כולו לקב"ה והאדם המקריב אותו לא נהנה ממנו  בשום דרך. יש בידי קורבן העולה לכפר על ביטול מצוות עשה וכן על הרהורי עבירה.

את כל הקורבנות מקריבים ביום.

שאלה: מדוע על העולה נכתב שהיא עולה על המזבח כל הלילה ?

תשובה: קורבן העולה בא לכפר על הרהורי עבירה. אצל האדם עיקר הרהורי עבירה הם בלילה, ככתוב: "עון יחשוב לו על משכבו" (תהלים לו, ה). במהלך היום אנשים טרודים בענייני הקיום ואין להם זמן להרהורים. כשהם מתפנים הם פנויים לחשוב על עוונות. קורבן העולה שבא לכפר על הרהורי עבירה שנעשים בלילה, מוקרב על המזבח גם בלילה.

שאלה: מה הכוונה בפסוק ו': "אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" ?

תשובה: כאשר מקריבים קרבן יש להקטיר על המזבח את כל חלקיו הפנימיים. במשך כל הלילה הם נשרפים עד שהם הופכים לאפר הנקרא: דשן. התורה מצווה כי לעולם אין לכבות את האש.

במהלך היום והלילה מקריבים קורבנות וכתוצאה מכך מצטברת כמות גדולה של אפר, אותה יש לפנות כבר בעלות השחר, ככתוב: "וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. " הכהן החליף לבגדים פחות מהודרים, ככתוב:  "וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים"; ופינה את הדשן: "וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר. "

צילום:pexels

פינוי הדשן היה סגולה לעשירות, ולכן בכל בוקר נערכה הגרלה בין הכהנים מי יזכה לפנות את הדשן. בהמשך הפרשה נכתב: "אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינָי:  בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה–בְּמִדְבַּר סִינָי. "

שאלה: מה הטעם בכל עניין הקורבנות?

תשובה: הרמב"ם הסביר שבני ישראל ישבו במצרים והיו רגילים להקריב קורבנות. הם האמינו שזה הקשר לאל. מאחר שאי אפשר היה לגמול אותם מהקרבת הקורבנות, הקב"ה מיסד את עניין הקורבנות כדי להוציא אותם מעניין האלילות. כאשר הקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים הוא לא ציווה עליהם להקריב קורבנות ולא היה כל תכנון שהם יעשו זאת. אדרבא, הקב"ה רצה שהם יפסיקו עם זה. אולם, לאחר שבני ישראל חטאו בחטא העגל, הסתבר שזה חזק מהם. זאת הסיבה שהקב"ה מיסד את עניין הקורבנות והגדיר באופן ברור מה מותר ומה אסור.

מהם המסרים בפרשה?

איסור אכילת דם

"וְכָל-דָּם לֹא תֹאכְלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לָעוֹף, וְלַבְּהֵמָה. כָּל-נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר-תֹּאכַל כָּל-דָּם–וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ. "איסור נוסף שמצווה הקב"ה את בני ישראל הוא האיסור לאכול דם. זהו איסור חמור שמוצמד עליו העונש של מי שמפר אותו והוא עונש כרת.

בהמשך מפרטת התורה פרטים נוספים על קרבן המנחה: "וְזֹאת תּוֹרַת, הַמִּנְחָה:  הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי-אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה, אֶל-פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ, מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ, וְאֵת כָּל-הַלְּבֹנָה, אֲשֶׁר עַל-הַמִּנְחָה; וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ, רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ–לַיהוָה וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה, יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו; מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, בַּחֲצַר אֹהֶל-מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ. "

שאלה: מהו קורבן מנחה?

תשובה: קורבן מנחה הוא קורבן מן הצומח, כגון: יין, שמן או תוצרת דגנים. המנחה היא קורבן שמביא העני, שידו אינה משגת להביא בהמה. התורה חוזרת שוב ומפרטת את דיני  קורבן המנחה כדי להדגיש בפני הכהנים שאין לזלזל במנחה זו ושהיא חביבה לפני הקב"ה. באופן זה מראה הקב"ה כמה הוא חס על כבודם של העניים. חשוב שניקח מוסר השכל גדול ונאמר לעצמינו שאם הקב"ה ככה חס על כבודם של העניים, איך אנחנו צריכים להתנהג כשאנו פוגשים עניים בדרך הפושטים יד לקבל צדקה ועל חובתנו המוסרית לסייע לעניים.

הוספת תגובה

הוספת תגובה