גאיה הגיעה עם חולשה גדולה לפגישה. סיפרה, שיש לה כאבים בגוף כנראה מזיהום ולכן, החלה לקחת אנטיביוטיקה. בכל זאת, אך על פי מצבה היה לה מאוד חשוב להגיע לפגישה שלנו היום. היא התיישבה על הכורסא. מזגתי לנו תה צמחים טעים. נתתי לה קצת להירגע ולנוח רגע מהדרך למרות החולשה, היא נראתה נסערת.
עלו לי המון דברים מהעבר שהעלו בי המון כעס, אמרה ונראה היה שמשהו עמוק מבפנים מטלטל אותה. גם היה לי חלום מאוד חזק. חשוב לי לדבר איתך על כל הנ"ל. טוב שבאת, למרות החולשה עניתי לה. תנשמי רגע, אני כאן, מקשיבה לך, נדבר על הכל. עלו לי זיכרונות, מההפלה שעשיתי בעבר. ומתקופת הטיפולים לנסות להיכנס להריון, בתקופה שטל כבר הלך לגן. אלו תקופות, שכאילו מחקתי מהחיים. אני מצטערת על הבחירה שעשיתי אז – הבחירה הזאת העלתה בי המון כעס – לכן רציתי למחוק את התקופה הזאת.
בזמנו, עשיתי את הבחירה, של לעשות טיפולי פוריות, מתוך מחשבה על הבן שלי. שיהיה לו אח או אחות. זאת הייתה הגננת שהכניסה לי את זה לראש. אלו היו ארבע שנים של טיפולים נוראיים, מלווים בסטרס לא רגיל. והגננת שהטריפה אותי, נכנסה באותה תקופה פעמיים להריון. אני הייתי אז על הקרשים. הרגשתי כישלון, אכזבה מעצמי כל פעם מחדש. הייתי מלאה כעסים על הרופאים, על הגננת ועל עצמי. זאת הייתה תקופה נוראית. גם עכשיו כשאני נזכרת בזה, עולה לי המון כעס.
רגע של שקט
היה רגע של שקט בחדר. נתתי לגאיה להיות עם הכעס שעלה. הלילה, היה לי חלום. חלמתי שאני בסוג של בריכה ענקית עם טל הבן שלי. פתאום הגיעו מלא תנינים, ולא היתה אפשרות לברוח. תנין אחד היה ממש קרוב אלי. נתתי לו שניצל, וככה ברחתי וניצלתי. טל, הבן שלי נשאר שם עם התנינים. לא היה לי אומץ לחזור לשם. פגשתי רופאה. נתתי לה שניצלים, כדי שהיא תציל את טל ואת שאר האנשים שהיו שם. וכך הם ניצלו.
הבנתי, שבחלום הצלתי את עצמי, לפני שהצלתי את טל בני. ועלתה לי התובנה : אם לא תדאגי לעצמך, לא יהיה מי שידאג לטל בנך.
הבנתי שעכשיו זה הזמן שלי, לטפל בי. שזה יותר חשוב מכל דבר אחר כרגע.
תובנה נכונה, הסכמתי עם גאיה. עכשיו זה ממש הזמן שלך. כל החיים, דאגת לאחרים קודם כל, ומה יגידו, מה יחשבו. מה הם צריכים. עכשיו, הגיע הזמן, לדאוג קודם כל לעצמך, להבראה שלך. למדיטציה, גאיה ביקשה שנעשה תהליך של סליחה לעצמה, על הבחירה ההיא שהיא עשתה. בקשר לטיפולי הפוריות המתישים, שהיא בחרה לעשות, כדי להביא אח או אחות לטל.
תוך כדי המדיטציה, גאיה הרגישה שיש לה כעס עצום שיושב בבטן. זה נראה היה כמו כדור שחור גדול בבטן. ביקשתי מגאיה, לדמיין אור של אהבה וריפוי, שעוטף את הכדור השחור. ולהתבונן בתהליך הזה. לתת לו זמן. לאט לאט, קצת אור הצליח לחדור לכדור השחור. עלה כעס אצל גאיה עם השאלה : למה הייתי צריכה את זה בכלל?
שאלה טובה, אמרתי. למה באמת היית צריכה את זה?
התשובה שעלתה מגאיה הייתה: זה היה חזק ממני. הייתי כמו בובה על חוט – שלטו בי – כמו רובוט שעושה מה שאומרים לו לעשות. למרות שהייתה לי תחושה פנימית, שזה לא נכון לי. אבל לא הקשבתי לתחושות שלי. דמעות רכות ירדו על לחייה. נתתי לרגע הזה, להיות. בלי לאמר דבר.
לאחר כמה דקות גאיה אמרה, הכדור השחור, עכשיו נראה קטן יותר. ביקשתי מגאיה של היום, לחבק בדמיון את גאיה של אז, חיבוק של קבלה, הבנה, סליחה. תאמרי לה, שזה היה חזק ממנה. לאחר כמה דקות של שקט ביקשתי מגאיה,
תשאלי את הכדור השחור, אם יש לו מסר בשבילך?
המסר של הכדור היה:
תקשיבי לגוף. לקולות הפנימיים שלך. תסמכי על זה.
לאחר המסר הזה, הכדור השחור התמוסס. ותחושת שחרור והקלה הורגשה בבטן ובחדר. ביקשתי מגאיה להישאר במדיטציה, ולשלח אור של קבלה, סליחה והבנה לבטן ומשם לכל הגוף. להגיד תודה לעצמה על עבודת הריפוי העמוק שהיא עושה. על ההתמדה. לחייך, ולראות את עצמה בריאה ומרגישה טוב.
בסוף הפגישה גאיה אמרה, הבנתי עכשיו שזה לא משהו שסתם עשיתי. אלא שהיו שם עוד ועוד דברים ושזה היה בלתי נמנע.
עכשיו, אני יכולה לסלוח לעצמי, על כל התקופה ההיא. זה מרגיש כמו משהו שהיה בלתי נמנע אז, אבל כבר לא קשור אלי יותר היום. וזה נותן לי תחושה טובה של תקווה ושחרור. התחבקנו, גאיה ואני. נראה היה שתהליכים מאוד עמוקים קורים לגאיה. בדרך שלה לריפוי שלה. נפרדנו בחיוך.
הוספת תגובה