לראייה, על פי השמות של בני האדם ניתן להיווכח שדיברו בשפה העברית וכולם נגזרים מלשון הקודש, כפי שמופיע בטבלה הבאה:
| השם | המקור לשם | ציטוט |
| אדם | “וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה” | בראשית ב, ז |
| חוה | “וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה: כִּי הִוא הָיְתָה, אֵם כָּל-חָי.” כינוי לחוה, אשת האדם הראשון | בראשית ג, כ |
| קין | וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה. | בראשית ד, א |
| שת
| “וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן.” | בראשית, ד, כה |
| נח | “וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה.” | בראשית ה, כט |
| אישה | וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. | בראשית ב, כג |
בני האדם דיברו בשפה אחת מבריאת האדם הראשון ועד לבניית מגדל בבל. אז החליטו בני האדם לבנות מגדל גבוה ובראשו פסל המניף בידו חרב כלפי מעלה, לסמל את מרדם בקב”ה כפי שמופיע בכתובים: “וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם” (בראשית יא, ב-ד).
בתגובה לכך ירד הקב”ה לבדוק את פשר העניין: “וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. ” (בראשית יא, ה) ותגובתו בפסוק ו’ הייתה: וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. ”
פנה הקב”ה אל מלאכיו, פסוק ז: “הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ”. פירוש המילה “נבלה” הוא: נבלבל. העונש לא איחר לבוא: “וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ”. (בראשית יא, ח-ט).
זוהי העדות לכך שמבריאת העולם ועד מגדל בבל דיברו כל בני האדם בשפה העברית, היא לשון הקודש, עד שחטאו במגדל בבל וניסו למרוד במלכות שמיים. על כך נענשו בבלבול שפתם לשפות אחרות כדי שלא יוכלו לתקשר ביניהם ופוזרו על פני כל הארץ.
הוספת תגובה