הבימאית קתרין ברייה, עוסקת, כמו פרוייד, בצדה האפל של המיניות המצויה לכאורה בתוך הבית השמרן והשגרתי של בני מעמד הביניים הגבוה באירופה, כאלה הטרודים בענייניהם האזרחיים השגרתיים והמשמימים. הסרט, כמו השערורייה שחולל פרויד לפני מאה ועשרים שנה, מביא אל המסך מיניות אנושית בתוך מבנה המשפחה הקונבנציונלית, במובן המופשט מכל יופי, חיטוב, עיצוב אסתטי, ומספק הצצה אל אנשים אפורים, משמימים בחייהם, ריקניים משהו, וגופניים במובן הגרפי, רופס הבשר, נאלח בקיא, עוטה רוק ושאר הפרשות גוף של בן תמותה.
>>> קרקוב הינה הבירה הגסטרונומית של אירופה 2019
אבל אל תוך השגרה המשמימה של מיניות בורגנית, דוחסת הבימאית דרמה המגיעה עד הקצה עם יחסים שאותם פרויד הייטיב לנסות ולחקור ולנתח כמו בנתיחת גופה, כשהביט בסטייה מן המוסכמות המיניות והתרבותיות בעולם ניאו שמרני, כמו בפאריס של אמצע המאה העשרים ואחת.
התוצאה הויזואלית היא ללא ספק פנטסטית, תוך שכל פריים ומיזנסצינה מעוצבים, מוקפדים, תוך עבודה נפלאה עם אור עמום, צל וחשיכה, ואי פה אי שם, מתכתבת הויזואליה עם יצירות אמנות אירופיות המקודדות פנימה אובייקטים של ואניטס, כלומר אובייקטים השונים בקולו של ספר קוהלת – "הבל הבלים הכל הבל", ו"זכור את יום מותך". הבשר הרופס של הגיבורים בסרט, כנגד אותה אמירת קוהלת השונה –" שקר החן והבל היופי", עולים כל העת ולא נותנים לצופה מנוח.
זהו סרט מטלטל, מאתגר, בוטה אבל בעיקר מעורר מחשבה על המרחק שבין פאסאדה בורגנית והעמדת פנים ולבין תשוקות חייתיות אפלות והצורך של בן האנוש החי בחברה מודרנית, לתמרן באופן מניפולטיבי ושורד בין הקטבים הללו.
סרט לאוהבי מחשבה מאתגרת ובלתי שגרתית.
עכשיו בקולנוע סינמטק תל אביב
מאת אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש סדרות הפודקאסט "משפט חוזר" ו "ישראל הראשונה" בתאגיד השידור "כאן" [בקישורית https://www.kan.org.il/content/k,an/podcasts/p-8222/], ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה
הקלה.
הוספת תגובה