הצגה: 100 שנים להולדתה של חנה סנש

משפחתי ואני הגענו, ביום שני לתאטרון המדיטק בחולון. חייבת לציין שהתרשמתי מההקפדה על התו הירוק השמח בכניסה.

נכנסנו להצגה על "חנה סנש" בבימויה של צביה הוברמן ולראשונה לא דאגתי. הכסאות הנוחים והנעימים של התיאטרון עטפו אותנו בנינוחות מיטיבה ונושא ההצגה – משובח ממדרגה ראשונה. בני עשרה נוהגים להתלונן לא מעט, בעיקר כשזה מחוץ למסך הקטן. הפעם ידעתי שהם לא יתלוננו על שעמום והרגשתי שהם יהנו מאד. מה שבאמת התגשם. כמונו גם הקהל היה מעורב אנשים מבוגרים נערים/ות וכמה ילדים. חושך באולם, ההצגה מתחילה.

בודפשט, הונגריה:

משפחה אמידה, אריסטוקרטית, מהבוהמה ההונגרית, אנה, תלמידה מוכשרת, מנגנת בפסנתר, ציונים גבוהים, כותבת שירה, ראש מחלקה ספרותית, מחוזרת על ידי נערים בני גילה. כישרונה היה כל כך גלוי לעין, שאנה התפרסמה דרך כתבה עליה ועל אביה, בלה סנש, עיתונאי, מחזאי וסופר ספרי ילדים, איש מאוד מפורסם בזכות עצמו. צפון לה עתיד מובטח באירופה, הכול היה מושלם.

אך, אז הגרמנים פלשו להונגריה וחלו איסורים על יהודים.

גופי הצטמרר, ברגע שאוזני קלטו את המילים שאין מקום ליהודים להיות בתפקידים בכירים בחינוך. ליבי התכווץ וחשבתי לעצמי, האם ילדיי מרגישים את מה שאני מרגישה כשאני שומעת זאת? לחלוחית בעיניי מיהרה להגיע והדמעות זלגו להן מעצמן.

פלסטינה – ארץ ישראל:

העלילה נמשכת עד שאנה סנש מגיעה לפלסטינה, הארץ המובטחת ליהודים ובה היא מככבת בהצלחה בפטריוטיות שלה. מידי פעם אנה, שכעת כבר קוראים לה חנה, מתמרדת לנוכח חלוקת התפקידים בחווה החקלאית בנהלל, שם למדה שנתיים. משם עוברת חנה להדרכה בקן הנוער העובד והלומד בקרית חיים ולקיבוץ שדות ים. מכאן הדרך קצרה לגיוסה לפלמ"ח ולצבא הבריטי.

אלי, אלי:

לאורך כל ההצגה אני רואה את חנה סנש שמחה, נועזת, בעלת ביטחון ואמונה להציל את היהודים בהונגריה ונלחמת להתקבל לתפקיד מרגלת בריטית, מעבר לקווי האוייב, בצוות שיציל את היהודים בהונגריה, כולל אמא שעדיין חיה שם.

חנה כותבת שיר מרגש ונמצמרר לנוכח מצבם של היהודים בהונגריה:

"אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות, אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות"

אני זוכרת את השיר מילדותי בטקסי יום השואה, אין שנה אחת שלא שרו את השיר וזה הרגיש כאילו הזמן עמד מלכת והחזיר אותי לילדותי בבית הספר. במקביל לשיר בהצגה, כדי לתת דגש  עוצמתי יותר, הוקרן השיר על קירות התפאורה, בכתב ידה המקורי. דרך הכתיבה של חנה, באמצעות האותיות האש שלה על הקיר, בקטעי וידאו, הלב שלי ניצת בבערה של העוצמה הנשית והציונית שלה. לאורך כל ההצגה היה קל להבחין באופטימיות של חנה סנש, אהבתה למולדת ותרומתה ואומץ ליבה למען הצלת העם היהודי.

שלא יגמר לעולם:

השחקנים והשחקניות עשו זאת בחן ובאומנות מקצועית וגרמו לי להתפעם כל פעם מחדש מכל אחת מהדמויות, הביגוד המשתנה ללא הרף נותן עומק לכל זמן ומקום. ההצגה שמחה ונוגעת לכל אחד ואחת בלב. איתן סנש, האחיין של  חנה, שוחח עימי ואמר לי כשנפגשנו על הבמה "אני שמח שסיפורה של חנה מסופר על דרך החיים שלה ומה עשתה לכל אורך כל הדרך ולא רק על הסוף שלה".

חנה סנש היתה רק בת 23 במותה, אך הותירה חותם חי לדורי דורות. את היא שהציתה את ליבנו  – ואנו לך אנה -חנה, בני חורין, חיים במדינה יהודית – נושאים אותך בלבנו כלהבה של נר תמיד. אשרינו.

בואו למדיטק בחולון, מחכה לכם מתנה אנושית נשית מרתקת, מההסטוריה של העם היהודי.