הפנים של צרפת בישראל: ד"ר מאיה גז מביאה לארץ את השיק הצרפתי. ראיון לקראת פרסום ספרה החדש "הפיה האמיתית"

מאיה גז נולדה בתל אביב אבל ידעה מאז ומתמיד שהיא לא שייכת לכאן. "הייתי בת 12 כשהתחלתי ללמוד צרפתית", היא מספרת. "כבר בשיעור הראשון הבנתי מה לא בסדר איתי. נולדתי בארץ אבל עמוק בלב אני צרפתיה. מאז גיל 12 אני לומדת את השפה ואחרי שעשיתי תואר ראשון בארץ, טסתי לפריז עם כרטיס לכיוון אחד ופשוט השתקעתי שם. חייתי שם עשור".

גז הגיעה לעיר האורות עם מזוודה עמוסת מילונים וספרים והחלה ללמוד בסורבון. במקביל ללימודי הדוקטורט שלה בספרות צרפתית, החלה להסתובב בעיר, הייתה כתבה "גלובס" ויצרה חברויות חדשות כולל עם מעצב האופנה קנזו טקדה שהלך לפני כחודשים לעולמו מקורונה.

"פגשתי את קנזו במסיבה שעשתה חברה שלי. הוא היה חבר משותף של שתינו. קנזו עמד לבד בצד ואכל וכולם התלחששו סביבו. בתואר הראשון למדתי את השפה היפנית. קנזו נראה כל כך משועמם ובודד וחשבתי לעצמי שאוכל לדבר אתו ולתרגל את השפה. יש לי מבטא איטלקי ביפנית וקנזו היה משועשע. הוא מיד הזמין אותי לבוא להתארח בפנטהאוז שלו סמוך למלון לוטסיה וכך ראיינתי אותו לשער של "ליידי גלובס". מאז נשארנו מיודדים וכשהגעתי לפריז נפגשנו לקפה או אכלנו יחד. מותו העציב אותי מאוד. הוא היה אדם מתוק ובן שיח מרתק, שסיפר לי על החברות שלו עם פיקאסו וקארל לגרפלד וסוניה ריקייל".

היה ראיון שיצר נקודת מפנה מבחינתך?

"הראיון עם איב סן לורן ופייר ברז'ה המנוחים. הראשון הוא מעצב על שכולם מכירים והשני הוא בן זוגו ומי שהקים לו את אימפריית סן לורן. התקשרתי אל איב סן לורן אחרי שהוא פרש וביקשתי ראיון. הוא כל כך התלהב שמישהו מתעניין בו והזמין אותי לבוא לפגוש אותו כבר באותו אחר הצהרים. מאותו הרגע הדרך הייתה סלולה. ישבתי בשורה הראשונה בתצוגה של ויויאן ווסטווד בבית של קארל לגרפלד, ראיינתי את בנו של השאה של איראן, אכלתי ארוחת ערב עם אומה ת'ורמן, פגשתי את נעמי וואטס, ראיינתי פעמיים את בריז'יט בארדו. כל יום בפריז הסתיר ריגוש אחר".

מאז שחזרה גז לארץ היא הקימה את סדרת ההרצאות "הסודות הצרפתיים" על תחומים שונים מחיי הצרפתים (אוכל, נשים, מקומות סודיים, מופע שאנסון בעקבות אדית פיאף ועוד) והיא מתראיינת כאוטוריטה בטלוויזיה וברדיו בכל הנושאים הקשורים לצרפת.

גז הייתה ילדה עיתונאית והחלה לכתוב ב"מעריב לנוער" כשהייתה בת 14. "אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי. הייתה לאבא שלי מכונת כתיבה וניכסתי אותה. ישבתי ותקתקתי עליה בחריצות. מאז ילדותי אני מאוד חרוצה".

מה משך אותך לכתיבה?

"הייתי ילדה בודדה שיצרה לעצמה עולם דמיוני. עד היום טוב לי בחברת עצמי. אני יכולה להרהר ולחשוב מחוץ לקופסא, ליזום רעיונות, להמציא סיפורים שישעשעו אותי ואת ילדיי".

חייה השתנו ב-180 מעלות מאז חזרה לארץ והקימה משפחה. כיום היא אמא לשני ילדים. "בזכותם התחלתי קריירה של סופרת. ילדים הם מעיין טהור ואני מקשיבה להם ומתבוננת בהם בהערצה. החיים עדיין לא קלקלו אותם. החיישנים שלהם פועלים נהדר!"

ספרה הראשון "המגדל של גוסטב" (פורסם ב-2018 בהוצאת רימונים) עוסק בהקמתו של מגדל אייפל וספרה השני, שהתפרסם ממש עכשיו "הפיה האמיתית (הוצאת סיגליות), מספר על פיים ופיות שמבקרים ילדות וילדים בלילה. "בסוף הספר הילדים מגלים שהפיה האמיתית היא אמא. זה ספר מתנה לאימהות. לא משנה במה את עובדת, אמא זאת העבודה הכי קשה שיש לאישה בחייה אבל זאת העבודה שהכי תתגמל לך את הלב. פעם חשבתי שזה לא סקסי להיות אמא, אבל הצרפתיות שינו את דעתי. הן אימהות טובות וממשיכות לטפח את עצמן מבפנים ומבחוץ ולאהוב את עצמן כנשים. זה הדבר הכי גדול שהן לימדו אותי, איך להיות אישה שלמה עם עצמה".

איזה טיפ את יכולה לתת למי שרוצה להגשים את חלומו?

"נחישות והתמדה. שני דברים שההורים שלי הנחילו לי ולאחי הצעיר. אמא שלי תמיד אמרה 'התחלת משהו-תסיימי' ואבא שלי לימד אותי להציב מטרה ולהשיג אותה באלגנטיות. ההורים שלי לא עשו בשבילי ולא עזרו לי, אלא לימדו אותי איך להיות עצמאית וחרוצה. לימדו אותי לאהוב את מה שאני עושה כדי שלא ארגיש שאני עובדת. זה הסוד".