בעוד כמה ימים יגיע סולימאן הצעיר לרגע החשוב בחייו: ראיון ברשות ההגירה. עד אז הוא חוצה את פריז על אופניו כשליח במירוץ נגד הזמן, מתאמן על סיפור חייו כדי שיוכל לשכנע את המדינה להעניק לו זכויות של מבקש מקלט –הדרמה לוז'קין, שלא עוצרת לדקה ומשאירה מעט מאוד מקום לנשימה. הסרט מצולם על הגיבור ב קלוז אפ (CLOSE UP), בעברית "תקריב", הוא צילום מקרוב, בדרך כלל של פני הדמות. צילום כזה מאפשר הבחנה בפרטים.
הבמאי ז'אן לוק גודארד אמר פעם ש"כשאתה מצלם פנים אתה מצלם את הנשמה שמאחוריהן". צילום הפנים יכול להעביר רגשות, מצב רוח ועוד.
>>> הא יש קשר בין חוסר שינה ….
הקלוז אפ על הגיבור מאפשר לחוש ממש לחיות את הגיבור. אתה לא בסרט, אתה חי את חייו של הגיבור, יש לצילום בסרט זה, עוצמות.כאשר אתה רואה את המאבק של הגיבור, אתה שואל את עצמך כמה אפשר לסבול? הכל מתקלקל. המשכורת שאמור לקבל כשליח, לא ניתנת לו. האופנים שזה בעצם מקור הפרנסה התקווה שלו עוברות תאונה. הוא צריך את הכסף, כדי לקבל המסמכים לראיון ההגירה, שזה תקוות חייו. החברה שלו עוזבת אותו. הוא מפספס האוטובוס למחסה עובדים זרים שגר בו, ונשאר בלי מקום לינה. רק פעם אחת, עת הוא זוכה לנחת זרועו של מי שהיה אמור לתת לו המשכורת, הגיבור נשבר. גם ראיון ההגירה, מתנהל בצורה עקומה, והסיפור שחיברו עבורו ולעוד שלל מהגרים ( אותו סיפור ), לא עומד בציפיות, והמראיינת מבינה גם הגיבור שהוא נתפס בשקר.
אני מעדיף ללכת לסרט שמנתק אותי מהמציאות ומאפשר לי להפליג למחוזות כאלה ואחרים. הסרט, הוא סרט שעשוי כהלכה, אבל הוא סרט קשה של מציאות קשה.
יוטיוב: באדיבות קולנוע חדש בע"מ
החל מן ה 16 בינואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.
מאת אריאל דרור, עו"ד מומחה לירושה, כתב תרבות.
הוספת תגובה