"המורה שהבטיח את הים" הוא דרמה היסטורית ועכשיו כאחד, העוסק בתהליך הגילוי, ריפוי הפצעים, ונסיונה של ספרד במאה העשרים ואחת, להתמודד, להתעמת וגם קצת להכיר בעוולות עברה, בחברה שחירות מחשבה ויצירה לא רק שזרים אלה, אלא הופכת את עצם ההרהור בהם לעבירה בת מוות.
מלחמת האזרחים הספרדית, כך עולה מן הסרט המשקף את ספרד העכשווית, מדינה שעדיין חיה את ביעותיה וסיוטיה חרף התפתחותה לכלל מדינה מודרנית וליברלית. המלחמה שהתרחשה בין השנים 1936-1939, הותירה את ספרד במשטר פשיסטי ארוך ימים תחת שלטון הרודן פרנסיסקו פרנקו. העובדה שספרד נותרה מדינה ניטרלית במלחמת העולם השניה, לא התירה לה לזכות בתיקון כואב כיתר המדינות הפשיסטיות שהלכו פקוחות עיניים אל מלחמת העולם.
ספרד, שלא זכתה לתיקון זה אחרי המלחמה, נותרה אפוא סגורה ומסוגרת כנגד תהליכים דמוקרטיים מערביים שהתרחשו סביבה. גם לאחר מותו של פרנקו בשנת 1975, זחילתה של ספרד אל עבר דמוקרטיה מערבית וליברלית ארכה כשני עשורים. זו אולי הסיבה שספרד, רק כיום, יכולה ביתר פתיחות להביט נכוחה בעברה, ולחסל חשבונות עם עידן של פשיזם דורסני, עידן שבו אדם שלא נשתייך לאידיאולוגיה המתאימה, הוצא להורג ללא הנד עפעף, ועד היום, איתור קברי אחים המוניים, הנו פרוייקט לאומי מתמשך בניסיון של הדור השלישי והרביעי לאתר ולקבל מידע אודות הסבא והסבא-רבא שעקבותיו נעלמו בשנים האיומות ההן, בידי בני עמו, אחיו, ספרדים כמוהו.
הסרט שמספר סיפור אמיתי מגלגל פרשת התחקות כזו של נכדה החיה בעידן שלנו, אחר המורה הנערץ של סבה, מורה שמביא באמצע שנות השלושים לבית הספר בעיירה הספרדית הקטנה, בכיתה בת כעשרה תלמידים, רעיונות מתקדמים, כאלה שנראים כלקוחים מעולם הערכים דוגמת אלה של יאנוש קורצ'ק, כאלה התופשים את הילד כמיקרוקוסמוס שלם, בניסיון לעודד את היצירתיות והעצמאות שבילד. המורה הצעיר בעל הרעיונות החדשניים, כמובן שמוצא את עצמו על מסלול התנגשות מיידי עם הכוחות השמרניים המאפיינים את ספרד של שנות השלושים, החל מאנשי הדת והכנסייה במקום, וכלה באיכרים שמבקשים לשבור שבר רעב כשלתפישתם, ילד צריך לעבוד בחווה המשפחתית במקום לחבוש ספסלי בית ספר.
ההתחקות אחר הדמויות מוכות הטראומה והתעלומה האופפת את הטרגדיה האנושית והספרדית בכללה, מניעה קדימה סרט עוצר נשימה, מעלה חיוך של הנאה צרופה מן האופן שבו מורה אוהב אדם מעצים את תלמידיו ומותיר בהם חותם בל יימחה, וגורם לצופה לדמוע שעה שעולם הילדים המופלא, נתקל בעולמם האכזר של המבוגרים שנכנעים כדרכם של מבוגרים, לאידיאולוגיה שלא אוהבת את האדם, מתעבת את נשמתו החופשית של הילד, ובזה לחירות המחשבה, היצירה ולחירותו הפיזית של האדם.
ומכאן, אולי אבקש לרגע לסגור מעגל עם אותו זועק אלמוני בסופו של הסרט: – המחשבה שישראל עשויה להיראות כך, כספרד הפשיסטית, היא אכן סיוט של כל ישראלי. אני מרשה לעצמי להיות אופטימי מעט יותר ולומר שהתרבות הדמוקרטית זורמת בעורקינו בשצף קצף בל ייעצר כבר קרוב למאה שנה, גם כשהיא דמוקרטיה קולנית ומיוזעת. הזועק ההוא, לא שותף מן הסתם לאופטימיות הזו שלי. אני מניח שהוא שייך לאלה שסוברים שההיסטוריה כאמרתו הנודעת של קארל מרקס חוזרת על עצמה פעמיים – פעם אחת כטרגדיה ופעם שניה כפארסה. אין כמו הצצה על טרגדיה של עם ומדינה אחרים בכדי להציב תמרורי אזהרה. מה נעשה איתם וכיצד נדאג שהיסטוריה כזו לא תחזור על עצמה כאן אצלנו? זו כבר שאלה אחרת. כבר סיבה מצוינת לצפות בסרט המטלטל וטורד המנוחה הזה.
יוטיוב: באדיבות סרטי נחשון
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש סדרות הפודקאסט "משפט חוזר" ו"ישראל הראשונה" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה. ניתן להאזין לפודקאסטים, ב"כאן הסכתים" בקישוריות:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284/ https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222/
השמאל הפשיסטי הישראלי מוביל לאסון דומה ויותר גרוע!!