החלטנו דווקא לצאת מעתיקות קיסריה לכיוון צפון, התחלנו את המסלול בביצורי העיר הצלבנית של קיסריה.
המעוניינים לבקר באתר העתיקות עצמו יצטרכו לשלם דמי כניסה הביקור מומלץ. אנחנו החלטנו לוותר הפעם וובגלל השעה המאוחרת יחסית התקדמנו צפונה לאורך הטיילת החדשה והמקסימה של קיסריה.
הדרך עוברת בסמוך לבית הכנסת העתיק של קיסריה, בית הכנסת זה נזכר על ידי יוסף בן מתתיהו המתאר את המריכה שהתחוללה בו ערב המרד הגדול מריבה שהניעה כדור שלג שסופו המרד הגדול וחורבן בית המקדש בירושלים. בית כנסת זה הוא אחד הקדומים בעולם והוא אחד מבתי הכנסת המעטים הידועים לנו שהתקיימו גם במקביל למקדש בירושלים.
וזה מה שמספר יוספוס:
"ליהודים בקיסריה היה בית כנסת שגבל עם חלקת אדמה שהייתה שייכת ליווני בן אותה העיר: הם השתדלו ללא הפסק לרכוש את המקום הזה. והציעו מחיר שהיה הרבה יותר מכדי שיוויו. בעל הקרקע לא נתן לבו לבקשותיהם, הוא הוסיף לבנות על השטח בדרך זלזול והקים בית מלאכה והניח ליהודים מקום צר מאוד ולא נוח למעבר.
בתחילה באו כמה בעלי חמה צעירים וניסו לעכב בעד הבנאים את עבודות הבניה, פלורוס שם קץ לאלימותם. הנכבדים בין היהודים וכן יוחנן המוכס, הציעו לפלורוס שמונה טלנטי), על מנת שיביא לידי הפסקת העבודה באין מוצא אחר. פלורוס שעינו היה אל ביצעו הבטיח כול עזרה שהיא. אבל לאחר שקיבל את תשלומו- עזב מיד את קיסריה בדרכו לסבסטי והניח למהומות להתפרץ לבלי חוק. כאילו מכר ליהודים את הרישיון לערוך קרב.
למחרת, בשבת, כשנאספו היהודים לבית הכנסת, בא אזרח אחד שוחר ריב מקיסריה, הפך קדרה בסמוך למבוא והתחיל מקריב עליה ציפורים. מחזה זה עורר זעמם של היהודים ללא נשוא, כי ראו בזה עלבון לדתם וכן חילול המקום. בני הכנסת המתונים והשלווים היו סבורים כי יש לחפש מחסה אצל אנשי הרשות, אבל בעלי המחלוקת והצעירים המשולהבים רתח ליבם אלי קרב. אבל שוחרי המהומות שבין אנשי קיסריה כבר היו במצב הכן, שכן שלחו לפי תוכנית מוכנה מראש את האיש ההוא להקריב את קורבן-הליגלוג וכך נטושה מיד התנגשות מזויינת." (מלחמות היהודים, ב, יד')
בגלל אירוע זה זכה בית הכנסת לכינוי "כנישתא דמרדתא" בית הכנסת של המרד, למעט רצפת בית הכנסת רוב הממצאים ממנו נמצאים במוזיאון קטן אך עשיר בקיבוץ שדות ים הסמוך. בבית הכנסת התגלתה הכתובת הבאה: "כרילוס ראש בית הכנסת ואמטרופוס בן יוסטוס עשה רצפה של הטרקלין מכספו שלו"
לאחר ביקור קצר בשרידי בית הכנסת ירדנו ישירות אל החוף והתחלנו לצעוד צפונה בשעת צהרים חמה המלווה ברוח נעימה מהים.
ההליכה עוקבת אחרי תוואי אמות המים לקיסריה אשר נבנו עם הקמת העיר בימי הורדוס ועד הריסת קיסריה על ידי הממלוכים המאה ה 13 יחד איתנו נמשך צפונה גם שביל ישראל רצועת החוף רחבה ויפה עם חול בוהק ומשתרעת באין מפריע.
לא רחוק משם נמצא חוף הקשתות הפופולארי אשר יהיה רצועת החוף האחרונה הנגישה לרכבים עד לחוף הציבורי של ג'יסר א זרקא, ההליכה בתוואי נוחה ומציע שפע של נקודות חמד לטבילה מרעננת במים.
לאחר הליכה של מס קילומטרים הגענו אל החוף הציבורי של הכפר ג'יסר א זרקא. חוף צנוע המזכיר חוף ישראלי טיפוסי משנות ה 60.
החוף הציבורי של ג'יסר
כשהגענו החוף היה ריק לגמרי חוץ משני תושבי ערערה שהגיעו לביקור. אב קשיש ובנו בשנות ה 40 לחייו שהיה טרוד כל משך הביקור בחוף בשיחות בטלפון הסלולארי.
כאשר שאלנו את המציל מדוע החוף ריק במהלך חודש יולי טען זה שאחרי 1600 מגיעים תושבי הכפר לא נשארנו לבדוק והמשכנו צפונה אל נמל הדייגים הזעיר והמקסים של הכפר. כאשר ניגשנו למבנה שהיה נראה הכי קרוב לבית קפה וקיווינו למשקה קר גילינו הפתעה נוספת הביצ'האב. ( (Beach hub חלל עבוד שיתופי המציע לנוודים הדיגיטליים מקום עבודה עם 4 כיווני אוויר ים קריר ונעים, שולחנות עבודה, חשמל, אינטרנט אלחוטי מהיר שתיה קלה חופשית וכל זה בתשלום של כ 25 ₪ ליום.
מכפר הדייגים הזועק "גלו אותי" המשכנו אל תוך הכפר .
הכפר המונה 15,000 תושבים צפוף מאוד ולמרות שזהו אולי הכפר הערבי היחיד אשר נבנה בצורה מתוכננת על ידי הסוכנות היהודית כפיצוי לתושבי ביצות הכבארה שיובשו על ידי הסוכנות בשנות ה 20 של המאה ה20 במקום היום צפוף ורחוק מלהעיד על כך שראשיתו בבניה מתוכננת.
ג'יסר א זרקא שקיבל את שמו מגשר שהוקם על נחל תנינים הסמוך במאה ה 19 לכבוד ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם נמצא היום באשכול סוציואקונומי נמוך (2 מתוך 10).
במרכז הכפר הוקמה מלונית שמציעה לינה צנועה בכפר ומהווה את הסנונית הראשונה לתעשיית התיירות שמשום מה עדיין לא פורחת בכפר.
הוספת תגובה