ככה אני עובד, ככה השגתי את כל מה שהגעתי אליו בתחום שלי. לא בכדי אני נחשב לאחד מסיפורי ההצלחה בתחום קרנות הגידור, ככה עשיתי את הוני ויצרתי את שמי ואת המוניטין שלי, שהולך לפני שנים כה רבות. זה קשה, זה סיזיפי,זה שוחק ולכן בבית אני בדיוק הפוך- הכי דולפין, הכי אוהב, מעניק, משחרר,כי אם לא בשביל אשתי היקרה ילדי, והיום גם נכדותיי הקטנות- אז בשביל מי ובשביל מה כל זה?'
הוא פתח את ישיבת הגישור במונולוג מרשים כשאשתו יושבת לידו במיטב מחלצותיה, יהלומיה ובפנים קפואות
ככה יצאנו לדרך
ניהלנו מספר פגישות גישור ענייניות וכל פעם הופתעתי מחדש כמה נדיב הוא היה בכל בקשה שעלתה מטעמה היא בקשה להיפרד,היא טענה שהיא לא מרגישה כלפיו כלום, אין שם כעס, אין שנאה, אבל היא פשוט מרגישה ריקה,ריקנות כזו שלא ברור מה ימלא אותה,זה ניכר לכל אורך התהליך.
ישנם אנשים שבמכוון מחבלים בכל ניסיון פשרה, אפילו המוצלח ביותר שיוכלו להשיג תמיד יהיה שם משהו שישבור את הכלים ברגע האחרון-פעם זו הנימה בה הוא הציע את הדברים ופעם זה פשוט לא מספיק ופעם זו לא הדרך ופעם יעצו לך אחרת וכל פעם למרות שנראה שקיבלה כמעט כל מה שהגיוני לתת ואף מעבר – אי אפשר היה להגיע להסכם מוגמר.
בשלב מסויים שזיהיתי את זה, זימנתי אותם לפגישות נפרדות, אותה זימנתי ראשונה ואת כל הפגישה ניווטתי לעיקר מבחינתי באותו שלב- להבין על מה זה יושב, נתתי לה לדבר חופשי, ל'שפוך' הכל כמו שאומרים, משם כבר ידעתי לקחת את מה שחיפשתי.היא תיארה איך הכל הגיע לה בקלות יחסית בחיים. היא בעצמה בת למשפחה מאוד אמידה.
כסף היה חשוב אבל לא קנה אהבה ולא מילא את הלב החסר ואת תשומת הלב שכל ילד צריך ואז היא התחתנה איתו בגיל צעיר יחסית והוא עבד ועבד ועבד במקצוע ובתחום שדרש ממנו את הכל והוציא לו את הנשמה.הוא אהב אותה מאוד אבל הגיע הביתה מרוקן, עייף, סחוט, בלי אנרגיות ושיגרת החיים הזו לא תרמה הרבה למה שלה היה חסר היא לא אמרה לו כלום לא ביקשה שינוי לא העלתה את מה שחסר לה בפניו לעולם.כי ככה גדלה- לא מדברים הרבה על רגשות ותחושות וצרכים ורצונות. היא אף פעם לא טיפלה בעצמה ולכן לא בדקה לעומק מה שורש הבעיה
עד שנגמר לה והיא החליטה להתגרש. אבל גירושין הם לא התרופה למחסור ולריק שלה, גירושין לא ימלאו לה את הלב ולא יספקו לה את תשומת הלב, החם והאהבה שהיא צריכה, לי הדברים היו מאוד ברורים בתם אותה פגישה נפרדת עימה.אבל היא היתה רחוקה מלהתחיל להקשיב אפילו שום ניסיון שלי להקפיא את הגישור ולשלוח אותה לטיפול לא עזרו.
היא בשלה- גירושין נקודה ועכשיו!
ו…כמובן….חוסר הסכמה להגיע להסכם סופי למרות ההכרזה המאוד נחושה שלה, קראתי לו לפגישה נפרדת מיד אחריה, לא סיפרתי לו כמובן את מה שתיארה וסיפרה על ילדותה ומשפחתה כי יש חסיון אבל לדעתי הדברים היו ידועים לו. פשוט שיקפתי לו את מה שאני רואה מהצד כאשת מקצוע.לא כמטפלת. אבל כעורכת דין ומגשרת עם כל כך הרבה שנים של ניסיון, הסברתי לו שלצערי במקרה הזה כלום לא יעזור והוא צריך להפסיק את הגישור ולסרב לשתף עם זה פעולה.
אם לא בוער לך, אמרתי, להתגרש, תהיה פאסיבי-או שיעבור לה,או שהיא תטפל בעצמה ואז תטפלו בעצמכם יחד בזוגיות שלכם, או שהיא תגיש נגדך תביעת גירושין. בבימ"ש, היא תקבל הרבה פחות ממה שהצעת לה פה בהסדר. אבל לפעמים אדם חייב להרגיש שהוא נלחם, שהוא יצא לקרב גם אם התוצאה בסוף פחות טובה.
לדבר אחד רק אל תסכים יותר אמרתי בנחרצות – אל תלכו לעוד גישור ועוד גישור ועוד …..זה בדיוק המשחק שהיא משחקת, לא במודע, אותו משחק שפוגע בך אבל בה עוד יותר. אולי אילו נשואים שצריכים להסתיים ומשפחה שצריך לפרק, אבל התשובה האמיתית תהיה נהירה לשניכם וכך גם התהליך, רק אחרי שהיא תהיה באמת סגורה עם עצמה שזה הפתרון שנכון עבורה
וכל עוד אצלה זה מגומגם, ככה נראה גם תהליך הפרידה שלכם: מקרטע, לא הוגן, ארוך, ולאט לאט גם הופך למכוער.תהיה כריש הפעם! שים את זה ברור על השולחן! אל תטרוף אותה, אבל אל תגרר לדרך שלה, תפעיל את התחכום שלך, התושיה, ותמצא את האסטרטגיה הכי נכונה להוביל אותה לשם!
זו אולי המתנה הכי גדולה שתתן לה ממך.
הוספת תגובה