הטבע, המבוסס על חוקי הבורא, מנחה את בריותיו להישרדות והתרבות בין בקרב בני האדם ובין בקרב בעלי החיים. גם לגברים וגם לנשים ישנו הדחף המיני המולד הפנימי, להתחבר זה לזאת בצורה פיזית, להנות ממגע, מחדירה ולחוות חוויות מיניות מעצימות.
גברים ונשים פועלים עם אותו דחף הישרדותי וממילא לשניהם יש את אותם יצרים. רק שישנו הבדל מהותי בין אופי העוררות המינית שבין השניים וכמו כן ניתן בקלות לכבות אותה. אצל הנשים העוררות המינית היא הדרגתית יותר בדרך כלל ביחס לגבר, ולעומת זאת, כיבויה של העוררות המינית הנשית נעשה מהר יותר אצל האישה לעומת הגבר. אני מדבר על כיבוי עוררות מינית בגלל דברים חיצונים כמו הסחות דעת או פגיעה מילולית הנתפסת כמעליבה, שנאמרה על ידי הגבר, לפעמים בטעות, תוך כדי האקט.
גם בקרב הנשים הנראות לעין במבט חטוף כמופנמות וסולידיות, שוררת חיית מין שרוצה להתפרץ החוצה כאשר יתקיימו התנאים המתאימים.יחד עם זאת, הנשים עדיין נתפסות כפחות מיניות ויצריות מבחינה סטראוטיפית ויש לכך סיבה. במשך ההיסטוריה, הגברים היו השליטים כמעט הבלעדיים, לא רק בממלכות ובמדינות, אלא גם בחברה ובמשפחה.
הגברים שרצו כנראה לשמור על נאמנות האישה כלפיהם, יצרו תפיסה חברתית שאישה מינית היא סוג של חולי, פריצות, זנות וכיו"ב. גם הדתות השונות מחמירות יותר עם האישה מאשר הגבר. היהדות רואה בבגידה של אשת איש דבר חמור בהרבה מאשר בגידה של גבר נשוי עם אישה אחרת. כמו כן לגבי האיסלאם ומדינות ערב, בטוח שנתקלתם במושג – רצח בשל כבוד המשפחה. הנצרות הביאה לעולם את מושג הנזירים והנזירות (שהוא מושג שאינו ברוח היהדות בהיבט הכולל).
התפיסות הנוקשות כלפי מיניות נשית, נאמרו לא רק לגבי נשים שהיו 'מזנות' בפועל, אלה חלחלו גם לתוך מערכות יחסים זוגיות מונוגמיות. בתרבויות חשוכות יותר, ייחסו לנשים מיניות תכונות של מכשפות או שדות, ויש מהן שהענישו נשים בחומרה על הפגנת מיניותן ואף הוציאו אותן להורג.
נשים במהלך ההיסטוריה נאלצו לדכא ולהסתיר את החשק המיני שלהן ולראות בו סוג של מום וחולי.
מכיוון שחוקי החברה דאז לא התבססו על קביעות מדעיות אלא על הנחות יסוד חסרות בסיס, שהמניע שלהן היה שלטון הגבר, זה גרם לחוסר המודעות לצרכיה ורצונותיה של האישה ונוצרו סטיגמות שלגברים יש דחף מיני גדול יותר מהנשים.כיום, למרות המהפכה המינית, קידום מעמד האישה, התקדמות המדע והרפואה, עדיין התפיסה הקדומה כלפי הדחף המיני הנשי נמצאת בקרב חלק מהנשים שעוד לא הצליחו להיפטר ממנה.
נשים רבות לא מרגישות נוח ליזום סיטואציה מינית, לא מספיק פתוחות עם בן הזוג שלהן לדבר על מה שנעים להן ומה לא, מרגישות מובכות להתלבש בצורה סקסית למיטה, וחשות לא בנוח לעשות דברים נועזים במיטה – בשביל בן הזוג ובעבור עצמן. הן מסתפקות בסקס אפרורי ומשעמם, יודעות בסתר ליבן שזה לא מה שהן רוצות, אך פעם אחר פעם ממשיכות להתבשל עם עצמן. הזמן עובר, הן לא מרוצות ואז התסכולים יוצאים החוצה מחוץ לחדר המיטות וגורמים למשברים זוגיים.
אלו שכן אוזרות אומץ ומנסות דברים חדשים, לעיתים מרגישות רגשי אשמה, בדיעבד ומייסרות את עצמן על כך שהן כנראה נתפסו כזולות, זנותיות, ופרוצות מדיי בעני בני זוגן. קשה להן לקבל את ההפרדה בין האישה שבפנים, זאת שבתוך חדר המיטות, לזאת שמחוצה לו, למרות שזאת הפרדה לגיטימית, נורמאלית, ומתבקשת. כדי להיות יותר משוחררת מינית, נדרש קודם כל חיבור של האישה אל עצמה. כיצד היא תופסת את חייה, כמה היא מרוצה מעצמה, מגופה, מאיך שהיא נראית. כמה היא משקיעה ומטפחת את עצמה – למען עצמה.
השחרור המיני הוא החיבור העמוק ביותר לעצמנו, רק אדם השלם עם עצמו, כאשר הפרטנר נותן לו להרגיש מושך, נחשק, וטוב כפי שהוא, יכול להרגיש מספיק פתוח לבטא את מיניותו, ללא מעצורים ומבלי להרגיש בושה או מבוכה.בסופו של דבר, הדחף המיני הוא זהה אצל הגברים והנשים, והנשים שמודעות לכך לא מתביישות ליזום מין עם בן הזוג שלהן, ליהנות עד כמה שאפשר ולחקור כיצד אפשר להנות יותר, תוך כדי כך שרבות מהן חוקרות את גופן ואת מיניותן בשם החיבור העצמי העמוק לנשיות שלהן.
הוספת תגובה