בספר המרהיב שראה אור לאחרונה, היא ליקטה פיסות עבודה וחיים ומאפשרת לקוראים ללמוד את מאחורי הקלעים של עולמה המקצועי. לצד כך, מתוודע הקורא גם אל מסע ההתפתחות האישי שלה, שמקפל בתוכו עולמות שלמים של רגש, יצירה והשראה. תמר מאמינה כי למידה מתאפשרת לא רק מהתבוננות בתוצרים אדריכליים סופיים, אלא בעיקר מתוך התבוננות סקרנית ומעמיקה בתהליכים עצמם. זהו ספר אדריכלות ייחודי ויוצא דופן, שעוסק לא רק בתכנון בתים – הוא מעין מדריך לאיתור הגרעין הפנימי של כל אחד מאיתנו אל מה שעושה לו טוב.
ספרי קצת על עצמך ועל הבית שבו גדלת – איך הבית והילדות עיצבו אותך להיות האישה שאת היום?
גדלתי בבית בחיק משפחתי. בסביבה עוטפת אך גם מאפשרת חופש, אתגר והתמודדות. בדוגמא אישית למימוש עצמי וליצירתיות פותרת כל. מקום לביטוי אישי ולהומור. גדלתי בבית בשכונה צנועה יחד עם שני הורים ואחות קטנה. בחצר צמח עץ אורן גדול והים היה במרחק הליכה ברגל. עץ האורן משמעותי, אחותי ואני זכינו למרחב פרטי על ענפיו הוא גם חישל אותנו בטיפוס ומציאת שיווי משקל בשכיבה על ענפיו. זוכרת חבר לכיתה, עולה חדש מארצות הברית, שבא לבקרני לראשונה, קראתי לו ממרומי העץ. הוא נשא ראשו מעלה ונדהם. לא האמין שבת מטפסת על עצים. ההליכה ברגל (יחפה) לחוף הים לבד, מרחבי שקיעות והרהורים היו לי משמעותיים מאוד בנעורי. שדות הבר וגבעות החול בסביבה היו מרחב נפלא לחבורות הסודיות, תעלולי לילה שגם הם אפשרו עצמאות, התמודדות עם ניחוח הפחד, התחשלות.
בחרתי וזכיתי להשתייך לחבורות הסודיות של הבנים. פחות הסתדרתי עם הבנות אז…שני הורי לימדוני כנות, אחריות, חריצות, יוזמה, פתרון בעיות, קשר טוב עם אנשים אתם באו במגע (הירקן, הקצב, השכנים) גם ריקוד והומור טוב למדנו מהם. שניהם ידעו ליצור ולתקן. כל אחר מהם בתחומים שונים שכיסו תחומים רבים: לסרוג, לתפור, לטפל בגינה, לבשל, לתקן את הרכב, לבנות בעץ, לצלם, להדפיס תמונות, לצייר.
אבא עבד כמהנדס מכונות, אמא כקצינה בכירה בצה"ל – הגיעה לדרגת סגן-אלוף כשהיא הייתה בקורס הקצינות השני בצה"ל. גדלנו על סיפורים מהשרות הצבאי של אמא בפיקוד דרום ובבית הדין לערעורים, ועל סיפוריו של אבא מסיורים ומבצעים בפלמ"ח. טיילנו ברחבי הארץ ולמדנו אהבת הטבע והתרבות.אבא אימן אותי ואת אחותי בניווט, זיהוי כוכבים, בזיהוי שביל עיזים, בצילום והדפסה, בטיפול ברכב כולל החלפת גלגל, בשרטוט מפות ואיורים ובבישול.אמא למדה אותנו סריגה ותפירה, הקפידה על דיבור וכתיבה ללא שגיאות. ההורים תמכו בלימודי תואר. סמכו על כישרוני. נרשמתי ללימודי אדריכלות בטכניון. אבא היה מגיע לראות את עבודותיי בטכניון.
האמינו בי ואפשרו לי לצמוח. קיבלו את מיוחדותי…ומה שפחות קיבלו – פרצתי דרך.
מה משך אותך למסלול האדריכלות בסופו של דבר?
בילדותי ציירתי ופיסלתי, כתבתי וחיפשתי תחום יצירתי שתהיה בו גם פרנסה. במכון לבחירת מקצוע המליצו לי על אדריכלות. זה היה נשמע גדול עליי (ציירתי אז ציורים קטנטנים) אך עם הכניסה אל המים והתחלת הלימודים, התלהבתי ממשימות היצירה והפחדים נשרו מעליי.
אצטט מהספר:
"לאחר סיום השירות הצבאי עלתה השאלה המוכרת: "מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?" לא הייתה לי תשובה. הניסיון שצברתי בעשרים שנות חיי כלל ילדות עשירה בטיולים להכרת הארץ עם הורי, מלווים בסיפורים של אבא ממסעותיו בפלמ"ח, כמה שנים בחוג חלילית עם המורה הדגול אפרים מרכוס, שעות על המצוקים מעל הים וטיולים עם חוג הנוער של בית ספר שדה בשדה בוקר. צברתי ניסיון בהדרכה בתנועת הנוער, ובצבא ניווטתי יפה בלילות גשומים וגם פיקדתי על חמישים בנות בבסיס סגור בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.
ידעתי שיש בי כישרון יצירתי. אני זוכרת שהצטרפתי לשיעורי פיסול עם חבר מוכשר, קטפתי מגוש החֵמר כמות חומר שיכלה להכיל כף ידי, ובשקט מהורהר לשתי בכפותי את החומר. ידי יצרו כמו מעצמן אישה קטנה יושבת כפופת ברכיים, מרפקיה על ברכיה, ראשה מורכן. לצידי הטיח חברי ברצפה שוב ושוב גוש חֵמר גדול מאוד והחל בפיסול פני אישה עזות הבעה, שתווי פניה הותוו בדיוק מדהים. הסקתי שאני לא מתאימה. כעבור שני שיעורים פרשתי.
בבית הייתי מציירת בשולי מעטפות ציורים עדינים קטנטנים של גבעולי חצבים מנוקדי תפרחת על גבעות קטנטנות. ידעתי שיש בי גם יכולת כתיבה. כתבתי מכתבים עשירים בתיאורי טבע ואהבה וגם יומנים נרגשים.בקיצור, יצירתיות מבוישת, מחוברת לטבע, יכולת תפקוד גבוהה, ים של רגש וצורך בביטוי עצמי.
הורי שלחו אותי למכון לבחירת מקצוע. שעות של מילוי שאלונים, ולסיום ריאיון קצר שבו שיתפתי שיותר מכול אני רוצה ללמוד ציור ופיסול, אבל שאני חוששת ש"מאומנות לא מתפרנסים." זכרתי סיפורים על ציירים ומשוררים מוכשרים שמסתובבים בלויי סחבות, רעבים ללחם, בסמטאות פריז וניו יורק. הציעו לי ללמוד אדריכלות. אדריכלות? האסוציאציה היחידה שעלתה בי אז הייתה הספר "כמעיין המתגבר" של איין ראנד. היו שם עוצמה ואדריכלות גברית נועזת. יצירותיי עד כה היו עדינות וקטנטנות, בקצות מעטפות מכתבים… איך אעז ליצור מבנים שהם יותר גדולים ממני?"
מה החוויה המשמעותית ביותר שהייתה לך בחיים, ולמה דווקא היא המשמעותית?
הביקור בהודו היה משמעותי עבורי מאוד. פגשתי שם את השונה שלא ניתן היה להשוותו לתרבות שבה גדלתי. עוצמת סאון החיים, הקולות, הריחות, הצבעים, הטקסים, התכשיטים. אדריכלות ארמונות מהרג'ה היא חגיגית ומרהיבה ואדריכלות פשוטה – אך צבועה צבעים עזים בשילובים לא מוכרים.הודו פתחה את נחירי ואת תשוקתי ואפשרה לי התרחבות: להתלבש בצבעוניות, ליצור יצירות אדריכליות משוחררות מכבלים.הודו המחישה לי שחוקים וכללים של תרבותי אינם חוקים מוחלטים – ופתחה בי את האפשרות לבחור.
אצטט מספרי:
" הביקור בהודו והלידה של בתי
סחררוני והשיבו אותי אל ביתי,
פרמו חוקים וכבילוּת לשאלות פתוחות,
המסו אי־אמון בקסמי ניחוחות
שחררו אותי לקולות רמים,
לצבעים עזים במיני שילובים
לתבשילים בריחות משכרים
להשתטות ולריקוד עד כלות החושים,
לקריאת הלב לברוא
לבכי הגדול לבוא
להולם לב עז ומתרגש
המנתץ איסורים מיותרים בלהט אש."
מה מניע אותך להרגיש רלוונטית ומשמעותית עבור אחרים, בחיי היום יום שלך?
(השאלה מחייבת את הנחתום להעיד על עיסתו…) יש בי יכולת הקשבה והכלה, וחוכמה לפרום הסתבכות בכבלי הנפש.באים אליי, אחד אחד, ילדיי, חברותיי, הבן הצעיר של השכנים – פורשים בפניי רגשות כאב, התלבטויות… ומתוך הקשבה עמוקה ושאלות פתוחות, אט אט מתאפשר לשנות זוויות מבט, להקשיב עמוק פנימה ולגלות את הצורך האמיתי, ומתוכו לכבד אותו.
לאחרונה אני מגלה שיש לי "ארגז תרופות" לכל מיחוש. יש לי סיפורים כתובים על חוויות אישיות בנושאים רבים, (התמודדות שלי כאמא לילדים מתבגרים, התגברות על פחדים, זיהוי עצמי ומוכנות לייחודיות, תהליכי התמקדות להקשבה פנימה, מאמרים על הרמוניה ביחסי אנוש, על יכולת ההקשבה הסקרנית לכעס ומה יושב מאחוריו, על רגעי משבר עם בן זוג והזמנה לקשר).לאחר שיחה עם מי שבא אליי לשתף או להיוועץ בי – אני שולפת סיפור מתאים לנושא ומקריאה אותו. הוא משמש השראה, מכניס הומור וקריצה.
איזה ויתורים עשית בחיים בכדי לצמוח באופן אישי?
ויתרתי על משכורת בטוחה בעבודה כשכירה והפכתי לאדריכלית עצמאית. בשלב שבו בקשו ממני לתת שרות גם בעיצוב פנים בהתחלה לא גביתי תשלום, עד לשלב בו חשתי מיומנת. וויתרתי על הישמעות לפחדים מצמיתים – וצעדתי קדימה. הייתי מוכנה להיתפש כמוזרה ויוצאת דופן – כדי להיות נאמנה לייחוד שלי.
מה מעורר בך פחד?
האמת, היום הפחדים פחות מפחידים אותי. בשנה האחרונה ליוויתי את הגבר האהוב שלי (שחלה במחלה סופנית) אל מותו. בבית. מסע החניכה הזה הכשיר אותי לחיות בחיות נוכחת גם בדרך את הפרידה, דרך הגסיסה, המוות.גם בספר אני מתארת איך הפחדים הופכים לאתגרים, מעוררים את היצירתיות והחיות שבי.
בשעות הפנאי, מה את אוהבת לעשות?
פנאי? אין לי פנאי… אני רוקדת, שרה, מציירת, כותבת, מגדלת ירקות ופרחים, נפגשת עם אנשים יקרים, קוראת, מטיילת בשדות ובחוף הים.
כתבת ספר שהוא במובן רב גם מדריך – מעשי, רוחני… מדוע בחרת דווקא בקונספט הזה?
לא בחרתי, הוא בחר בי. לפני כתשע שנים הגעתי למלוות כתיבה (שגית שיראי אמת) עם כמה סיפורים כתובים. היא מצאה בהם ערך עמוק יותר ממה שיכולתי לראות בעצמי. היא ראתה את הדחף והיכולת שלי ליצור יחסים הרמוניים, את התגייסותי לפתרון אתגרים תכנוניים בלתי אפשריים – לאפשריים. פחדתי לראות את העוצמה הזו. אצטט מסיכום פגישה איתה:
תמר: "שגית, אם לא היית עבורי הייתי חוששת לטבוע. אני כותבת ים של חומר על דפים ופתקים תוך כדי בישול ותוך כדי נהיגה. אני מתעוררת כמה פעמים בלילה ומזנקת לכתוב…אני גמורה מעייפות, מהתרגשות וגם מבוהלת … אני מגלה שזה יותר גדול ועמוק ממה שדמיינתי. "הלכתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה" חשבתי שאתאר פתחים, חצרות כניסה וכמה סיפורי מסע מעניינים. אך ככל שאני מתבוננת בעשיה שלי. אני רואה פחות קירות ויותר אהבה…
כבר שמעתי ממישהו "אלוהים בתוכך"… זה מרגש אותי. אפילו מפחיד…"
שגית: "אל תדאגי את לא תפרפרי לאורך כל התהליך. זה כמו תחילת נישואין, זה יירגע.
זה יהיה מרגש. זה יהיה מדהים. אבל את כבר תוכלי לשאת את רמות המדהימות האלה."
איזה מהסיפורים את אוהבת שם במיוחד? ומדוע?
"מריקוד פראי למחול מזרחי" – יש בו הרבה נושאים משמעותיים העולים לשאלה: ביטוי הייחודיות אל מול ההיטמעות בנורמה החברתית.חיים מקצועיים וחיים אישיים-פרטיים – שמירה על גבולות ברורים או אפשור פעפוע?האומץ לחצות את הפחדים (הסוגיות הנ"ל) – ומציאת תנועה, גמישות, חדווה, שמחת החיים הגדולה.
ספרי לנו מעט על האיזון שבין הנפש והחומר, הפילוסופיה והפרקטיקה ואיך הם באים לידי ביטוי בעבודה שלך?
הנפש והחומר מתערבבים זה בזה בתוכי. כך גם הפילוסופיה והפרקטיקה. הפרקטיקה שהתפתחה מתוכי גילתה לי את המצפן הפנימי, את הפילוסופיה שלי. היום הפילוסופיה משמשת מצפן לפרקטיקה. הנפש וצרכיה הם עבורי חומר לפיסול החללים האדריכליים ועיצובם. החללים האדריכליים – משרים על הנפש רכות, נעימות, חדווה, עניין, השראה, מקום בטוח.הנפש שלי קשובה לצרכים ולייחודיות של לקוחותיי. אני אוספת מהם הגדרות מופשטות לבית הנכון עבורם וצילומי השראה למה יפה ונכון לתחושתם ושוזרת מהם בית ייחודי להם, מתאים עבורם.
בחרת לכתוב בספר על זוגות, משפחות, נחלות, אתגרים, ספקים, קבלנים… איפה את רואה את ההשתקפות שלך בסיפורים של כל אחד מאלה?
זה יותר מהשתקפות, זו נוכחות אני רואה את תפקידי כמבארת ללקוח את שפת הבנייה שאינה נהירה לו, אני מסבירה לו את שלבי העבודה ואת הנושאים הטכניים, אני מגשרת בין לקוחותיי בינם לבין עצמם (חילוקי דעות בין זוגות) ובינם לבין בעלי המקצוע והספקים. לעיתים מגשרת בין בעל מקצוע אחד לשני.
ספרי מעט על המשמעות של בית שמעוצב נכון, להיות בית גידול איכותי למשפחה.
בהובלה לגיבוש הצרכים אני מזמינה לראות את שלבי החיים השונים. הולדת ילדים נוספים, פריחת הילדים מהקן, תקופות בהן נדרשת מחשבה על נגישות. התכנון נותן פתרונות למצבים אלה. יש חשיבות לכך שבני הבית ירגישו בבית. שהבית לא ישדר תחושת איפוק וריחוק, אלא חמימות. שיהיה מאוורר ומואר עם מבטים החוצה מכל חלל. שיהיה בהם מקום ליצירה, לתחביבים.שיהיה מקום נוח להתקבצות בני הבית יחד, אך גם מרחבים אינטימיים המופרדים זה מזה. מרחבים שונים בתוך חללי הבית וחללי חצרותיו. ושהיה כבגד יפה ונוח ההולם את הלובש אותו, מתאים לאישיותו וטעמו.
מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו? מה הדרך שאת מקווה שהוא יעשה בעולם עבור אנשים?
אצטט מהספר:
אני מקווה שהספר יעודד את החתירה ליצירת קשר אנושי מיטיב, שיזמין להתחבר לכוח היצירה הרענן, שיחזק אמון בתבונת הלב, שיעורר מודעות לחוכמת הטבע השואף להתפתחות למלוא הפוטנציאל – ויזכיר שבכל אלה ניתן לפגוש קסם.
עם איזה חומר את הכי אוהבת לעבוד ולעולם תשלבי בבית של לקוחות, ומדוע?
אין קיבעון של "לעולם". אקשיב לצרכים, אשקול, אחוש ואחליט אז.
איזה חלום עדיין לא הגשמת?
*לשיר פלמנקו / פאדו על במה.
*להקריא את הספר שלי – מול קהל / הקלטת הספר כספר שמע בקולי.
*להפליג ביאכטה בין איים טרופיים / ים תיכוניים קטנים, בנחת.
*לעשות מסע רגלי של כ 10 ימים בטבע פראי בעולם.
*להוציא את ספר סיפורי האישיים על צמיחתי האישית (הכל כתוב, רק צריך עריכה).
*להוציא לאור את יומן המסע שכתבתי כשליוויתי את הגבר שלי אל מותו,
שמו של היומן "על החיים ועל המוות."
*להוציא לאור ספר לימוד אדריכלות בו פרוט מסע התכנון של 10 בתים השונים זה מזה, שבו מפורטים בקשת הלקוחות, זיהוי טעמם, סקיצות, תכניות וצילומים איכותיים.
הספר "המסע הביתה – אדריכלות חוצה קירות", שראה אור בהוצאת "כריכה – סוכנות לסופרים" זמין באתר המחברת
www.tamar-hamasa-habayta.com
הוספת תגובה