אנו, מדינת השכול, חווים את המשבר הלאומי הזה באופן הכי אישי שיכול להיות. אנשים מדווחים על קשיי שינה, חרדות, קושי בתפקוד והתקפי בכי. הבעיה היא שמדובר בפרק זמן הולך ומתארך שנותן את אותותיו בכולנו. בתוך החוויה הקשה הזו, אנשים מתקשים לחזור לשגרה ולהרגלים שהיינו טרום המלחמה. הומור למשל, נתפס בעיני רבים כלא לגיטימי בתקופה זו, ואכן קשה מאוד לייצר סיטואציות שיגרמו לנו לצחוק.
יחד עם זאת להומור חשיבות רבה בחיי היום יום ובמיוחד בשעת משבר. כן, דווקא כשקשה לנו, ההומור יכול לשמש מפלט ומזור לנפש. הומור הוא למעשה כל מה שגורם לנו לצחוק, ולכולם יש חוש הומור, אך לא כולם משתמשים בו. הומור משחרר את הורמוני האושר, אוקסיטוצין, דופמין וסירוטונין, ההורמונים המופרשים במוח בעת צחוק וגורמים לנו להרגיש יותר טוב. זו הסיבה שהומור מחזק את בריאות הגוף והנפש. מחקרים שנעשו בכל העולם בקרב חולי סרטן העלו שחולים אשר נחשפו לתכנים של הומור באופן קבוע, הצליחו לשמר את מצבם הפיזי ואף להחלים טוב יותר מאשר חולים שלא נחשפו להומור. בעת חרדה ולחץ, הומור בשם קורטיזול מופרש וגורם לנו לכל התופעות המוכרות של חרדה ולחץ: הזעת יתר, פעימות לב מואצות, עליה בלחץ הדם ותחושת פחד. הומור הוא אחד המנגנונים הטובים ביותר להפחתת הורמון הקורטיזול.
אז איך עושים זאת? איך משתמשים בהומור דווקא בעת משבר?
האמת שזה לא פשוט, אבל אפשרי. הכל עניין של זווית ראיה ומינון. בעת משבר, נלקחת מאיתנו הלגיטימציה לצחוק, וזו הבעיה. יחד עם זאת, כולנו מכירים הומור שחור שמטרתו לטפל דווקא בנושאים המפחידים ביותר, כגון מוות ופשוט לצחוק עליו במקום לפחד ממנו. מי מאיתנו לא ביקר בניחום אבלים? כולנו יודעים, ללא קשר למוצא התרבותי, שביום או יומיים הראשונים של האבל, כולם כאובים, בוכים ומתמודדים עם ההלם. לקראת סוף ימי השבעה, לא פעם מי שיקלע לניחום אבלים עלול לחשוב שמדובר במסיבה לכבודו של המת. אנשים צוחקים, מעלים זכרונות ומחייכים. מדוע זה קורה? ההומור הוא מנגנון טבעי המאפשר לנו להתמודד אפילו עם שכול ועם מצבי לחץ וחרדה. צ'ארלי צ'אפלין, הגאון הקומי אמר מספר משפטים אייקוניים המתייחסים להומור כמנגנון מפחית לחץ:
"בסופו של דבר, הכל איננו אלא הלצה"
"ההומור הוא סם חיזוק המקל על הכאב"
מקרוב טרגדיה, מרחוק קומדיה"
למה התכוון צ'אפלין? צ'אפלין מתבונן על העולם במבט קומי וזאת על אף ילדותו הקשה מנשוא. הוא בחר מגיל צעיר לסגל לחייו הומור כדי להינצל. הוא חווה את החיים כהלצה על אף העובדה שלא הכל מצחיק בחיים. מדובר בעניין של בחירה מודעת שמסייעת להתגבר על קשיים. המשפט השני מתייחס לסגולות של הומור כסם חיזוק. אכן, ההומור מתפקד כמו "תרופת הרגעה" במצבי קיצון ולא בכדי צחוק ודמע הולכים זה לצד זה. כולנו מכירים את הביטוי :" בכיתי מצחוק". איך אפשר לבכות מצחוק? ובכן, גם צחוק בריא ומכל הלב וגם בכי גורמים לבלוטת הדמע לפעול. מי מאיתנו לא ראה אנשים מוחים דמעות לאחר שצחקו. המשפט השלישי מתייחס לעיתוי של הצחוק. צ'אפלין טוען כי בעת שאנו חווים קושי, מאוד קשה להתבונן עליו מן הצד ופשוט לצחוק. לעומת זאת, במרחק הזמן אנו עושים לקושי הזה סובלימציה, עידון, ואז אפילו מסוגלים לצחוק עליו. אם חולף מספיק זמן, אפשר גם לצחוק על נושאים שבעת התרחשותם נראו לנו קשים מנשוא.
האמת היא שצ'ארלי צ'אפלין צודק, אולם בעידן הנוכחי בו הכל קורה מהר, אנחנו לא תמיד מחכים למרחק הזמן כדי לצחוק, אלא מנסים לצחוק כאן ועכשיו. זה מה שעושים סטנדאפיסטים למשל. הם לוקחים סיטואציות יום יומיות, גם סיטואציות קשות, ומתבוננים עליהן מהצד, פעולה שרובינו לא מסוגלים לעשות. הקהל מגיע וצוחק על הנושאים שהוא חווה בו זמנית בעת התרחשותם. במשבר הקורונה זה עבד מצוין.
נכון, כאשר מדובר בטרגדיות ושכול זה לא פשוט, ובכל זאת אנו רואים ניסיונות לצחוק על המצב, על החדשות, על כתבי החדשות, על טעויות בשידור, ועל תגובות מטופשות בעולם על המצב. אחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם מצבי לחץ ומשבר באמצעות הומור היא הומור עצמי. מותר וכדאי לנו לצחוק על עצמינו ועל ההתמודדות שלנו . למשל, זה יכול להיות מצחיק להתפס עם חלוק אמבטיה וסבון בעיניים בעת אזעקה ולהצטופף ככה עם השכנים בחדר מדרגות, או לראות איך אותם שכנים שלפני חודשיים רבו על החניה כעת מדברים זה לזה בלשון נקיה, בתקווה שזה יחזיק מעמד….ובקיצור, לא חסרים מצבים יום יומיים שניתן לצחוק עליהם גם בעת מלחמה, וכך לשמור על החוסן הנפשי והפיזי, ולקוות שיחד נעבור את זה.
מאת ענת אביעד, סטנדאפיסטית, מרצה ומומחית להומור.
הוספת תגובה