תומאס גילוביץ' פסיכולוג מאוניברסיטת קורנל שחקר רבות את נושא השפעתן של רכישות חומריות על חיינו, טוען שהחפצים שאנו רוכשים יכולים לשמח אותנו ולגרום לנו אושר רק לפרק זמן קצר מאוד, לאחר שאנו מסתגלים לקיומם האושר שהפקנו מהם הולך ומתמעט עד שנעלם. לעומת זאת תחושת האושר שנובעת מהמעשים שלנו ומהחוויות שאנו צוברים, עולה וגדלה ביחס ישר לרמת התרומה שלהן להתפתחות האישית שלנו.
גילוביץ' מצא גם במחקריו שסטודנטים נהנים לדבר יותר על ההתנסויות שהם חוו יותר מאשר על מה שהם רכשו, מה שעולה בקנה אחד עם ממצאי מחקר שערכתי באוניברסיטת בר אילן, כשנשאלו המרואיינות מה גורם להן אושר? הן שיתפו כי הגורם העיקרי לאושר שלהן הוא החוויות וההתנסויות שהן חוות, אף אחת מהן לא ציינה שחפצים חומריים או רכישתם מהווים עבורן גורם אושר משמעותי בתפיסת האושר שלהן.
סוג ההתנסויות והפעולות שאנו בוחרים לעשות משפיעים רבות על ההתפתחות שלנו ועל האינטראקציות האישיות והבינאישיות, כשאנו פועלים מתוך מודעות להטיב עם עצמנו ועם הסביבה אנו מעלים את רמת הרגשות החיוביים שלנו, ובמצטבר תורמים לתחושת אושר מתמשכת יותר. דמיינו שהלב שלנו הוא כמו מיכל, שכל חוויה טובה שנחווה או כל מעשה טוב שנעשה, ימלאו אותו ברגשות חיובים שירפדו את המיכל בשכבות של רגשות חיוביים שצברנו, וככל שהלב שלנו יהא יותר "מרופד", אנחנו נרגיש טוב יותר, וככל שנרגיש טוב יותר, כך נרצה להמשיך להתפתח ולצבור עוד מעשים טובים ועוד חוויות טובות שימשיכו ליצור עבורנו שכבות נוספות במיכל שלנו.
לעומת זאת, השפעתן של רכישות חומריות היא זמנית, מה שנכנס לרגע קצר, יוצא בלי להשאיר חותם ולא מצליח להשתרש בלב. ראיין הוואל, מאוניברסיטת סן פרנסיסקו, מצא במחקריו, שככל שאנשים הם יותר חומרניים הם נוטים לסבול יותר מבעיות במערכות היחסים שלהם ומתפיסה שלילית יותר על החיים, הוא גם מצא שרמת האמפטיה שלהם נמוכה יותר מאילו שהם פחות חומרניים, מה שמחזק את ההבנה שמוטב לנו לעסוק פחות בחומרנות ויותר במה שגורם לנו "לרפד" את הלב שלנו.
ישנו סיפור זן, על תייר שאיבד את דרכו ומצא את עצמו ליד בית קטן שבפתחו ישב איש זקן, הזמין הזקן את התייר להיכנס אל ביתו להתרענן ונתן לתייר להרגיש כמו בבית, התייר שנדהם מטוב ליבו של הזקן לא יכול היה להתאפק ואמר לו: "אני ממש מופתע שאין לך חפצים בבית ואתה חי בכזאת צניעות ויחד עם זאת אתה נראה כל כך מאושר". ענה לו הזקן בשאלה: "היכן החפצים שלך?", ענה לו התייר: "אני תייר אני לא זקוק לחפצים רבים כשאני מטייל". אמר לו הזקן: "גם אני תייר בחיים ואינני זקוק ליותר מדיי".
כולנו תיירים בצורה כזאת או אחרת, עוברי אורח במחזור החיים הנוכחי שלנו, חיים בממוצע כ- 80 שנה. וכשיבוא היום ונלך לעולמנו לא ניקח איתנו דבר לקבר. ואם נזכה לכך שיספידו אותנו, סביר להניח שאף אחד לא ידבר על סוג האייפון שלנו, או על סוג הרכב שנהגנו בו, אלא ידברו על המהות שלנו.
ולמרות שכולנו יודעים זאת, עדיין קשה להחזיק את המחשבה הזו בחיי היום יום, במיוחד אל מול המציאות התובענית ברשתות החברתיות, שמציפות אותנו במידע על מה כדאי לרכוש בכל רגע נתון. ולכן כפי שאני רואה את הדברים, חשוב מאוד שנחזק את הידיעה הפנימית שלנו בדבר היותנו עוברי אורח זמניים כאן, ככל שנצליח לדבוק במחשבה הזו ולעלות אותה למודעות שלנו, נעזור לעצמנו להשתחרר בקלות יותר מהצורך לרכוש חפצים ולצבור אותם.
כשאנו מבינים את הצורך לשחרר את עצמנו מצבירת חפצים, ומאפשרים לעצמנו לחשוב יותר על צבירת התנסויות וחוויות שמטיבות איתנו ועם הסביבה, אנחנו עוזרים לעצמנו להתפתח ולצמוח, וליצור בתוכנו תחושת אושר מתמשכת יותר, ועם כל התנסות טובה וכל מעשה טוב, אנחנו הופכים להיות קצת יותר שמחים וקצת יותר מאושרים בחיים.
כלנית פילו, A..M, מתמחה בייעוץ והדרכת כלים לטיפוח מיינדסט חיובי עבור ילדים ומשפחות, ומחברת הספר סוד המילים הקסומות.
ליצירת קשר: calanit@maagalim-m.com
לאתר: www.maagalim-m.com
הוספת תגובה