הקול נשבר, בדיוק ברגע שניסית לשדר חוסן למי שנמצא לצידך. הגרון יתכן ויבש, או שיהוק שלפתע צץ והנשימה קצרה. תגובות אוטומטיות של הגוף לפריקת אנרגית מתח שהצטברה – מעידות שהמערכת שלנו מתפקדת באופן מיטבי. ועדין, לא מצליח למנוע תחושה של חרדה לא נוחה.
מאז 7 אוק', שהחמאס עט על יישובי עוטף ישראל, כולנו חולקים חוסר שקט ברמות שונות. קשיים להעביר את הלילה, מקרי התעוררות מרובים ושינה קלה, עד חוסר שינה כלל. חוסר תאבון או ההפך תאבון מוגבר, ריכוז ירוד, עוררות יתר וכאמור אי שקט כללי, מאפיינים את רובנו בדרגות שונות.
זהו שלב מוכר בטראומה, וודאי אקוטית קולקטיבית, שכולנו חולקים. כזו המלווה בצער קורע לב וסבל בל יתואר, מהזוועות שהנבלות ביצעו. עברנו הלם!
חלקנו חווים אותו במעגל ראשון, באיבוד בני משפחה/ נעדרים/ חטופים ובתים שאינם עוד, שנשרפו נבזזו ונכתשו. אין לאן לחזור, אין מקום בטוח כפי שהיה מוכר עד כה. חלקנו במעגל שני. כולנו שותפים לתחושת חוסר אמון שחלחלה פנימה וסדקה מסגרות מוכרות ואתוס שכולנו חלקנו. לא אגזים אם אומר שאותו הלם מזעזע, הוא גם זה שאיחד את כולנו באותה תודעה שמגבירה מורל ומייצרת הושטת יד איש לרעהו.
אחרי שבוע של טלטלה מזוויעה אנו מגיחים לעבר שלב ההתאוששות, עם רמות שונות של תקווה לצד כעס וזעם עז וכמובן ברקע לא שוקט אותו פחד תהומי מהלא נודע. רבים חוששים מהפוסט טראומה, שנפלה על המדינה. אציין שאין זה מחייב כלל, שנקלע כולנו לפוסט טראומה ולכן אמליץ להמעיט להשתמש במושג בעת הזו.
להלן מספר דגשים להתמודד עם המצב:
- שימו לב, לפנינו מלחמה שעלולה להיות ארוכה, מאירועים קודמים שהכרנו. ההסתגלות תפעפע במקצבים שונים, כל אחד לסנכרון הקצב שלו להסתגל לשינויים.
- עלינו להבין שבמהלך המלחמה יהיו לכולנו רגעי משבר. כמו במשפט: "אני נשבר אמר האור והפך לקשת". תהליך של טראומה, כולל נגיעות ברסיסי זיכרון קשים וטראומתיים ויציאה מהזיכרון למשאבים שיש לכל אחד מאתנו. חשוב להתחבר לאותם משאבים – מי שמתקשה לעשות זאת לבד – רצוי לפנות לאיש מקצוע.
- צמצמו חשיפה למידע תקשורתי ויתר מכן, אל תתנסו בפתיחת סרטונים. הנפש שלנו אינה מורגלת לזוועות האלה והנזק עלול להיצרב, באופן שיעורר קושי לצאת ממנו. האמינו לי שמבינה את גודל השעה והצורך בהסברה, אך יש שעה גדולה יותר – להסביר לנפש שצריך לשמור עליה.
- אנשים זקוקים כעת לתמיכה מרובה אך לא לרחמים – רחמים מייצרים לנו תחושה של חולשה. שימו לב לאופן הפניה שלכם לילדים/ מכרים/ קהילה באופן תומך ולא מקטין.
- הכניסו שיגרה לחייכם – זוכרים שתרגלנו זאת בקורונה?! כמו תרגולת לפני מצב חירום. חזרו לדברים שסייעו לכם אז, כמובן תוך שמירה על הנחיות פיקוד העורף. היו בפעילות שאתם מסוגלים עבודה/ התנדבות / סידור הבית– תנו לעצמכם משמעות בעשיה.
- פעילות גופנית, פעילות גופנית, פעילות גופנית – חשוב תמיד גם בעת חירום. פורקן חשוב למערכת העצבים.
- תמיכה – משפחתית, קהילתית או כל מעטפת שעושה לכם נכון וטוב כעת. בחנו היטב איזו היא התמיכה הנכונה עבורכם. יש רגעים שקשה לנו עם המשפחה הגרעינית, התאווררו כשצריך. כל אחד זקוק לתמיכה, כולל אנשי טיפול, כולל ילדים/ נשים/ גברים/ לוחמים/ות / ניצולי שואה וודאי ניצולי הטראומה והעוטף – כולם!
- שימו לב לשפה שאתם משוחחים שמגבירה אצלכם קושי – מילים קטנות שמייצרות קושי גדול ומעצימות חולשה מיותרות בשלב זה. כשאתם חשים שקשה, הוסיפו – זה עכשיו למשפט, זה זמני, זה הגיוני למצב שאינו הגיוני.
- בואו במגע עם בע"ח/ מגע פיזי טיפולי /חיבוק /מוזיקה – מסייע בהורדת חרדה, מסייע לקרקע את עצמנו.
- שימו לב בעיקר – להימנעות מוקצנת מפעילות שהייתה עבורכם כשגרה – שם הרימו טלפון ובקשו עזרה מקצועית.
- קחו נשימה והכי חשוב נשיפה… ארוכה ומשחררת.
אסיים במילה לגבי שגרת לימודים. הורים רבים מודאגים ובצדק מהחזרת תלמידים לשגרת למידה פיזית. אחד הנזקים הגדולים של הקורונה היה חוסר למידה פיזית, שגבתה נזקים שעד היום מורגשים. במקומות שניתן, מומלץ בהתאם לתנאים, אם מאפשרים, להיפגש פיזית עם התלמידים (בהתאם לפרסום פיקוד העורף).
שנחזור לימיי שקט ושגרה במהרה ובהחלמה.
מאת מיה קדוש מטפלת CBT ,מומחית לטיפול בחרדות ובנית חוסן הקול-בראש מיה קדוש
מוזמנים לעקוב בפייס בוק: הקול- בראש מיה קדוש, מטפלת CBT
הוספת תגובה