ביומיים הראשונים הרגשתי את אותו כעס, תסכול, חוסר אונים ובושה. הייתי בקשר רציף עם חברות ומתאמנות מהקיבוצים שנפגעו קשה בדרום. אחת המתאמנות שלי שלחה לי לב בצבע לבן פעם בשעה לווטסאפ רק כדי שאדע שהיא בחיים. היא חולצה אחרי 24 שעות בממ"ד ואני התחלתי להודות על החיים שלי, על הבית, על הבריאות ועל המשפחה שלי. ואז נזכרתי בהודיה הכי גדולה, היתה עליי שמירה. יום קודם לכן היינו בטיול ג'יפים שהסתיים בפיקניק מחוץ לקיבוץ בארי. בגלל החג, רציתי לחגוג עם המשפחה שלי בבוקר למחרת, ובגלל זה לא נשארנו לישון בשטח.
ביום השלישי של המלחמה בחרתי לקום, לחזור אל שולחן העבודה שלי ולהתחיל לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי לפרוץ את מעגל הכאב. התיישבתי על המחשב, הגלגלים התחילו לנוע קדימה ובחרתי לקחת אחריות. התחלתי מהזמנה של כל מי שאני מכירה למפגש זוּם פתוח, כדי לא להיות לבד. כל העבודה שתוכננה לי בעסק התבטלה באותו השבוע ואני הכי טובה בהקשבה לאנשים, אז נתתי להם מוטיבציה וכוח, תוך כדי שאני שואלת את עצמי "מה עוד אפשר לעשות כדי לעזור?"
ואז הבנתי שהתשובה בגוף השאלה. מפגשי הזום התחילו להתקיים פעמיים ביום. אכלנו ושתינו ביחד, בכינו וצחקנו, שיתפנו רגש ותמכנו אחד בשני, ואז ביקשתי מכל מי שהיה במפגש להוציא דפים וכלי כתיבה והנחיתי סדנאות כתיבה אינטואיטיבית. כך יצא שהקמתי את "החמ"ל המנטלי" שפועל בינתיים למעלה מחודשיים ומשמש כפתח לשיתוף ומקום בו נשים, אחיות, בנות של חיילי מילואים שהוקפצו דרומה, ונשים בכלל שחשו מועקה מצאו נחמה ושיתוף חופשי.
אז הנה כמה מדרכי ההתמודדות עם הלחץ והחרדה שתוכלו לקחת וליישם גם אתן בחיים שלכם:
הדבר הראשון והברור ביותר הוא לא להיות לבד. עצם ההימצאות עם מעגלים קרובים ורחוקים, והיכולת להיתמך בהם ברגעי הקושי, הם הכוח המניע. עשרים שניות של חיבוק יפרישו בדיוק את ההורמונים שדרושים לנו כדי להרגיש קצת יותר טוב. רוב האנשים מחבקים בין 3-7 שניות, אז אם אתן אוהבות לחבק, פשוט תשהו שם עוד קצת ותרגישו את ההבדל.
ועכשיו, בואו נתמקד במה שיש לנו שליטה עליו. זו הכותרת של כל הדרכים הבאות שאציע לכם להתמקד בהם. עד מתי המלחמה תימשך ומה יקרה מחר אין לאף אחד מאיתנו מושג. אבל לשמור על רוטינה יומית קבועה שתייצר לנו יציבות וביטחון, תעלה לנו את הוודאות היא כן בשליטה שלנו. בין אם נכניס ללו"ז שלנו עוגנים קבועים ותוכניות לכל יום, או שנציב לעצמנו יעד יומי, מטרה אחת או שתיים שיש לנו היכולת להשיג אותן הן יניעו אותנו קדימה מכוח האנרציה.
בתחילת המלחמה שאלה אותי מישהי שבנה התגייס למילואים, מה היא יכולה לעשות כשנמצאת בחרדה גבוהה כל כך ולא יוצאת מהפיג'מה כבר כמה ימים. ביקשתי ממנה להציב מטרה אחת – לצאת מהמיטה ולהחליף לבגדי עבודה או ספורט. שלושה ימים לאחר מכן שלחה לי תמונת סלפי אחרי אימון בוקר עם חברה וסיפרה שניקתה את הבית ואת פינת העבודה שלה. היציאה הפשוטה מהמיטה "העירה את הלביאה שבה" לדבריה, ותוך פחות משבוע חזרה לפעילות, מה שהוריד ממנה את העומס הרגשי שחשה קודם לכן.באופן כללי – תנועה ועשייה תעזור לכן לא לשקוע למחשבות שיובילו לחרדות ולחצים. ככל שתמלאו את היום שלכן בפעילות: עבודה, התנדבות, קריאה,, למידה, יציאה לטיולים רגליים בסביבת הבית, כך תרגישו יותר טוב. באחריות.
אחד הכלים האהובים עלי הוא כתיבה אינטואיטיבית. לא רק בזמני משבר ומלחמה אגב. כתיבה אינטואיטיבית היא כתיבת רצף, כזו שמתחילים ולא עוצרים, לא עורכים או מוחקים ולא שופטים ומבקרים את עצמנו עליה. כל המטרה שלה היא "ניקוי המוח" ממחשבות שתקועות בתת המודע. בשנים האחרונות פיתחתי שיטה בה הכתיבה הופכת להיות משחק "פינג פונג מילולי" בין שני אנשים או יותר והוא הולך ככה:
שימו לעצמכן זמן קצוב, בדרך כלל בין דקה לעשר, ותתחילו לכתוב בלי לחשוב. אחרי סיום הכתיבה תתרחקו מהדף לזמן מה, כמה שעות אפילו. כשתחזרו אליו תגלו מילים שיכולות להעלות רעיונות ודמיונות נהדרים. סמנו לעצמכן אותן בצד. הפינג פונג יתחיל כאשר תשתפו חבר קרוב, איש משפחה או אשת מקצוע במה שיצא לכן בכתיבה. אותו שותף יוכל לזהות דברים שאולי חמקו מכן ויאפשר נקודת מבט חדשה. אפשר לשתף את כל הטקסט או רק חלקים ממנו, מה שבא לכן, אין חוקים. על בסיס התרגיל הזה יש תרגילים נוספים ששייכים לכתיבה המנטלית שאני מתרגלת ומלמדת כבר שנים.
דרך נוספת להתמודדות היא תרגול נשימות, מדיטציה ודמיון מודרך, שעוזרים להפחית סטרס וחרדה. יש הרבה טכניקות ורק צריך ללמוד מה הן ולנסות.
כולנו נושמים בכל רגע נתון אבל, מתי יצא לכם לאחרונה באמת להתמקד בנשימה?
גילוי נאות: אני מתרגלת נשימה מעגלית (טיפול "ריברסינג") באופן קבוע אצל הראל מדר, המטפל הריגשי שלי שמאפשר לי לעצור ולתת לעצמי מקום לעבור תהליכי מודעות וחיבור. בעיני כל מאמן או מטפל באשר הוא חייב להמשיך ולעבור תהליכי תודעה והתפתחות, בשגרה בכלל ובמלחמה בפרט, אבל על כך נדבר בפעם אחרת. אפשר לשלב גם את תרגילי הנשימה ביחד עם הכתיבה, ואז גם התוצאות והגילויים יתבהרו. סשן קצר של מדיטציה או תרגילי נשימה ומיד לאחר מכן כתיבה אינטואיטיבית חופשית יכול לנקות לכן את הראש והלב בצורה מרגשת. תבדקו אותי.
אז מה היה לנו? בואו נסכם:
התחלנו עם כמה חשוב לא להיות לבד ולא לתת ל"שדים" מקום.
להעניק ולקבל חיבוק של 20 שניות לפחות לאדם אהוב יגרום להרגשה טובה יותר.
להתמקד בביצוע פעולות פשוטות שיש לכן שליטה עליהן כמו שגרה יומית והצבת מטרות ופעולות פשוטות שיעזרו לכן להעסיק את הראש.
תרגלו נשימות באופן קבוע, עמוקות ומרגיעות. עם מדיטציה או בישיבה שקטה וניקיון המחשבות, זה יאפשר לכן לראות את החיים בצורה יותר רגועה.
וכמובן, נסו לכתוב. גם אם אתן לא מאלו שכותבות, תרגול ואימון על זה יעזרו לשבור את המחסום. זה שריר שצריך לעבוד עליו.
ההמלצה שלי היא להתחיל בכתיבה חופשית רק לעצמכן בשלב הראשון, ובשלב השני שתפו ושחקו "פינג-פונג מילולי" של הכתיבה המנטלית.
בהצלחה ואם תרצו את עזרתי ביותר מזה, זמינה לכן בכל אחת מהדרכים הבאות:
מאת טל הורוביץ, מאמנת מנטלית שמתמחה בעבודה עם נשים ונערות, עוזרת להן לפרק מחסומים רגשיים, פחדים וחרדות, לצאת מתקיעות ולחיות את חייהן בצורה בטוחה, מאושרת ופרודוקטיבית יותר.
אפשר למצוא אותי בעמוד האינסטגרם: https://www.instagram.com/talhorovitz/
בפייסבוק: https://www.facebook.com/talhorovitz.hamentalistit
לכתוב לי מייל ל: horovitztal@gmail.com או לוואטספ: https://wa.me/525777024
ואם תרצו להצטרף לחמ"ל שלי, כתבו לי הודעה ואצרף אתכן לשם בכיף ובאהבה.
תודה על כלים חדשים ליום חדש ותקופה חדשה
לקחתי את הטיפים שלך ואשמח עוד יותר להיפגש איתך ❣️
תודה, כאן תמיד לעזור ופה בשבילך יקרה.
מעולה
טיפים חשובים ממש! תודה!!
תודה רבה!
טל את פשוט השראה!!!
תודה רבה 😀❤️