בזכות התגייסות מרגשת של אנשים טובים, המשפחה הצליחה להשיג את התרופה הניסיונית, אך למרבה הצער היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. לאחר שבעה שבועות של תקווה מהולה בכאב עמוק ומאבק ממושך וקשה, נפטר חנן בכ”ח בשבט תשפ”ד. “חנן היה חובב מושבע של אהוד בנאי”, מספר דביר בכנות. “ביקרנו יחד במספר הופעות שלו והשירים של בנאי היוו חלק בלתי נפרד מפסקול חייו של אחי. כשהגיע יום השלושים לנפילתו, הזמנו את אהוד להופיע בטקס בהר הרצל. לאחר האזכרה, אהוד ניגש למשפחה שלנו. שיתפתי אותו בתחושה העמוקה שחשתי – שיחד עם לכתו של חנן, נדמה כי נפסקה גם מנגינת חיי שלי, והמוזיקה שהייתה לי תמיד למקום מפלט פשוט כבתה”.
“אהוד השיב לי משפט שנחרט בי”, ממשיך דביר, “הוא אמר שמבחינתו הנגינה והכתיבה הן אפשרות לקיום קשר גם אחרי לכתם של האהובים עלינו. משפט זה ליווה אותי רבות לאורך השנה החולפת. מתוך עומק הכאב והבדידות, ומתוך הכמיהה למפגש כלשהו עם אחי, נולד השיר”. השיר, שנקרא “גן הבדידות”, מתאר מפגש מיוחד בין האחים. הוא מצייר רגע של חיות, שמחה וכאב הכרוכים במפגש הזה. המפגש האינטימי מתאפשר רק בתוך אותו מרחב פנימי ובודד שבו האח שהלך עדיין נוכח. “אהוד היקר הסכים להצטרף אליי ולשיר את השיר”, מספר דביר בהתרגשות, “מחווה שריגשה אותי ואת משפחתי עד מאוד. באדיבותו ובאדיבות הניהול של אוסי שילוח משילוח הפקות, הקלטנו את היצירה המשותפת הזו”.
מילים גן הבדידות
אם אפגוש אותך שוב
בגן הבדידות
נורת הרחוב תהמהם געגוע
אבני דרך רטובות
יאירו ברוך באורו של ירח
תוציא מהכיס משב רוח של בית
וריח ימים אהובים יפתח לרווחה
ואם אפגוש אותך שוב
בגן הבדידות
אבכה ואצחק
וליבי שוב יפעם רק לרגע
לא אזכיר את החושך
ואת הכאב
ואחביא את ידיי הלמודות מלחמה
אשאיר מרחוק שועלים שבלילה
רק אחבק ואשמח ואנשום שוב אותך
לא אפגוש אותך שוב
מחוץ לגן הבדידות
ומה אעשה כשאהיה בגילך
עוד ערב חוזר
והחושך כבר בית
תחת אור כוכבים שגוועו כבר מזמן
תוציא מהכיס משב רוח של בית
וריח ימים אהובים יפתח לרווחה
אשאיר מרחוק שועלים שבלילה
רק אחבק ואשמח ואנשום שוב אותך
דביר מתאר את השיר כביטוי של געגוע וכאב, לצד תחושת מפגש וחיבוק. “אני מאמין שיש עוד רבים שיכולים להתחבר לתחושות האלה”, הוא מסכם, “במיוחד בתקופה הנוכחית שבה הגעגוע חודר בכאב ללבם של אנשים כה רבים”.
הוספת תגובה