יוצרים ואמנים בתחום המחול והתיאטרון מציגים שם את יצירותיהם וזה הבית שלהם. המקום הטבעי והחמים של תרבות המחול בישראל. איזה חזון מהמם, שקרם עור וגידים, הרבה לפני שמישהו בכלל העלה על דעתו שישראל תהפוך למעצמת מחול עולמית בזכותו.
יעל שילר:
רקדנית וכוריאוגרפית ומנהלת אמנותית, גלוריה היא המופע השני שהיא מעלה. יעל היא רקדנית וירטואוזית, רב גונית. ניכרת השקעה עצומה במופע ובהמון הפרטים הכרוכים במופע שכזה. אמנות כמו אמנות מטבעה, איננה מדברת לכולם באופן שווה, אך עצם קיומה מעניק לחיים טעם ומשמעות. לפיכך אין זה מובן מאליו שאשה מיוחדת זו, המביאה את ביטויה לעולם בדרך של מחול, תשתף אותנו בעולמה הפנימי המיוחד.
הרקדנים:
רכס יצחקי, שמואל חלפון, איתי ביבס, ג'ונתן בוקשטיין, גל מחזרי ואיתי בר – ממש ענקי ביצוע וביטוי פיזי, המחוללים קסמים תרתי משמע. כל ההופעה שלהם ביחידים וביחד, עם יעל ובזכות עצמם, מהפנטת וכובשת במיוחד. קשה בכלל לדמיין עושר תנועתי וירטואוזי כמו שלהם.
גלוריה:
כשמה של אחת היצירות המשולבות בפס הקול המוזיקלי המלווה את המופע כולו, הוא מופע מחול שיש בו גם תנועה הרמונית המספרת תמונות חיים. היצירה נפתחת ביעל, המחוללת באדום בוהק עם תפוח ירוק (אולי קריצה ליצירתו של רנה מגריט, "בנו של האדם"), והמון שאלות הנשמעות ברקע. השאלות אישיות, פרטיות, פונות אל הקהל ואי אפשר שלא לחושב עליהן לאורך כל היצירה. אישית היה בי משהו שחיפש תשובות בתוך היצירה אך אישית לא כל כך הצלחתי למצוא אותן.
נשארתי עם המון סימני שאלה ואולי זה גם טיבה של אמנות. לשלוח את המתבונן עם מחשבות שממשיכות לפעול הרבה זמן גם לאחר שהמופע עצמו מסתיים. זה מה שקרה לי. היו גם חיוכים, קריצות ורמיזות מוזיקליות ל"אגם הברבורים" ול"צ'רדש" ושילובים מוזיקליים מעניינים אחרים. הבחירה במוזיקה שרובה בויולה ובכינור – יצרה מעט כובד ורצינות. התפוחים חזרו והופיעו גם בקטע אחר ובהקשרים מעניינים. הריון, לידה, זוגיות וקשרים בינאישיים כאלה ואחרים. בכל היצירות ניתן היה לגלות הרבה תחומי חיים, כמעט מלידה ועד מוות וכל מה שביניהם. רומנטיקה, תשוקה, להט, זוגיות וחברויות, ילדות, התבגרות, בגרות ואפילו מעט צבאיות וכל קשת המרקמים המהווים חלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית.
כל מעגלי החיים ניכרו בהרבה תנועה מעגלית, רובה בכיוון השעון, דבר היוצר התמדה וחזרתיות שממש קשה להפסיק. המעברים בין החלקים רכים והרמוניים ובכל קטע ישנו איזה סיפור. אולי רק לי, היתה קצת חסרה כותרת, לכל קטע על מנת לעגן את ההתבוננות בהקשר מסויים או סיפור שאותו מבקשת היוצרת הפיוטית לספר. ללא עוגן כזה, המופע הופך ללוח קנבס השלכתי, שבו כל אחד יכול לראות מתוך ליבו וליצור את היצירה הפרטית, השונה מאדם לאדם. אם זו הכוונה – ההצלחה תלויה בפרשנות אישית.
גלוריה היא מופע אמנותי, אישי, בו היוצרת מציירת את עולמה הפנימי המיוחד.
התפאורה מינימלית. וילון שהתנועה בו מצטרפת לתנועה של הרקדנים. הלב שמככב בהתחלה על קוליסה שמשמש חלק מהתפאורה – מינימלי ומדוייק. יש אליו התייחסות כמו גם אל השולחן עם הגלגלים. הכל משתלב באופן מעניין. מערכת בה שותפים רבים ודקויות רבות. תודות לכולם.
הערה שולית לסיום:
לאחר שהכל הסתיים, הגיע חלק של מחיאות הכפיים, ההודיה וההשתחוות, הפרחים והחיבוקים. המוזיקה של להקת קווין, הטמפרמנט התוסס של הרקדנים, שהיו כבר משוחררים מלחץ ההופעה, ברגע הזה פרצו מכולם שמחה ואור גדול מאד שנבעו מהם. אהבתי.
הוספת תגובה