למה הדורות האחרונים?
במפקד אוכלוסין שנערך ב – 1900 ביחס לנתונים שונים התגלה שתוחלת החיים הממוצעת של נשים היה 46 שנים! זה היה בתקופה בה ההגיינה רק התגלתה, לפני שתי מלחמות עולם איומות, שהכחידו מיליוני בני אדם וככל הנראה פגעו גם בנתון זה והורידו אותו אף יותר. ניתן בקלות לומר כי התופעה של חיים אחרי גיל הפוריות אצל נשים, היתה נדירה באותן תקופות מורכבות. בעולם המערבי תוחלת החיים עלתה בהדרגה אך במדינות העולם השלישי והרביעי – תוחלת החיים של נשים נותרה נמוכה ורק בשנים האחרונות עולה בהדרגה.
רגע, אז גיל המעבר זו תקופה ותופעה חדשה יחסית?
בהחלט! לפני מאה שנה עדיין לא היתה קיימת בכלל. ניתן לומר שכל המחקר בתחום החל ככל שנשים האריכו חיים והחלו להתלונן על תחושות משונות בגוף. בהתחלה ניתן היה לייחס זאת לעובדה שנשים דעתן קלה, הן הפכפכות, היסטריות, ללא שיקול דעת וכן הלאה וכן הלאה. סטריאוטיפים קשים שלקח מאבק אדיר מימדים של נשים להשתחרר, לקבל זכויות הצבעה ולהתחיל במהלך לשיוויון זכויות שהביא בעיקר שיוויון חובות. הזכויות עדיין לא השתוו במלואן. המהלך הזה עדיין לא הסתיים.
נו, איך זה קשור לשינה רצופה?
חשוב לדעת שלאורך העידן הקודם, נשים היו רכוש הגבר, היו בעיקר שפחות ומותר היה לעשות בהן מה שרוצים. גם נשים בנות מעמד גבוה יותר לא עמדו בזכות עצמן ורק בודדות ועוצמתיות במיוחד זכו לחיי חירות ועושר מופלגים. אך באותם ימים, עדיין לא זכו לאריכות ימים.
שינה היתה מותרות והיא עד היום כמעט נעדרת, במקומות בהן על הנשים מוטל עיקר הנטל של הבית, הפרנסה וגידול הילדים. כאשר נשים החלו לצאת לעבודה מחוץ לבית, זה כבר היה מדיר שינה במיוחד. עוצמת הנטל והאחריות שהוטלה על כתפי הנשים היתה גדולה בהרבה מעבר למה שכל אדם אמור לשאת לבדו אך הן יכלו לה. במחירים כבדים מאד. אך החיים גם השתפרו לחלק מהן, ההגיינה עלתה, הרפואה השתפרה, הלידות עברו לסביבה של בתי חולים ולא בבית והן החלו להרויח כסף של עצמן ולהצליח להפוך את החיים לנוחים ונעימים. גם השינה השתפרה המיטות הפכו נעימות ותומכות נכון בגוף, החדרים מאווררים וממוזגים. כיף!
ואז הגיע גיל המעבר…
כמו בכל התחומים שטרם נחקרו לעומקם, משפטים כמו: "אין מה לעשות" או "ככה זה", או אפילו "אין לזה מרפא או תקנה" – הם פשוט לא נכונים. פעם חשבו שסרטן זה בהכרח גזר דין מוות. ולאט לאט החלו הסיפורים של המחלימים והמנצחים לגבור על הסטיגמה והיא השתנתה. זה לא שאנשים לא מתים מסרטן. עדיין יש. אך יותר ויותר מתגלה שיש מה לעשות ולא הכל אבוד.
יש תקווה:
היא נמצאת בהבנה של הגיל המיוחד אותו בכלל אנחנו אמורות לחגוג. להתכונן מבעוד מועד ולהכין את גופנו לשינוי המיוחל, כן, כן, מיוחל ממש. ולהתחיל את השנים המבורכות המיוחד שלפנינו ללא סבל, בשינה רצופה ונינוחה, אני מעיזה לומר וזה אולי לא כולל את כולן ובטח לא מיד – מניסיוני האישי גם ללא גלי חום ואמבטיות קרות ותוספים הורמונליים ועוד ניסיונות כנים לטפל במה שהוא ממש לא רק הורמונלי אלא מסע התפתחותי אישי הנוגע בשוליו של מסע רוחני. נשמע "ניו אייג'י, רוחניקי כזה של מחבקות עצים"… לא נראה שחובה לשים סטיגמות. ההבנה תביא תובנות ותבונה עצומה ואיתה החלמה שלמה, של מה שכבר ממש לא גזירת גורל. לייעוץ אישי או קבוצתי יש לפנות במייל לכתובת: goldensleep21@gmail.com בואו בהמוניכן יקרות ותביאו חברות טובות. אנו בנות השבט הנשי, יכולות לעבור שינוי עוצמתי זה ביחד. אתן לא לבד.
הוספת תגובה