שני חלקי המשפט ביטאו את ההערצה והיראה שחשו המוסיקאים היהודים היושבים בציון לציוני הגדול שעשה קריירה גדולה בברודווי, וכמנצח בינלאומי על בימות התזמורות הסימפוניות הטובות בעולם. ואכן, היה זה ברנשטיין שאמר שבכדי להצליח בברודווי צריך להיות יהודי או הומוסקסואל, ואני, אמר ברנשטיין, אני שניהם.
המופע של אייל שרף, שציטט בקריצה את המשפט האחרון הזה של ברנשטיין, כמו מופעים אחרים של שרף שסיקרתי בעבר, הוא מופע אינפוטיינמנט פנטסטי – הרצאה ומופע תיאטרון ומוסיקה משולבים יחדיו. הנאה צרופה לתאבי דעת וסקרנים. שרף, כשרון של איש רנסנאס, זמר, שחקן, כותב, ופרזנטור, אולי כמו ברנשטיין בעצמו, וריתק אותי למשך שעה וחצי של רכבת הרים מוסיקלית והיסטורית, כפי שהייתה דמותו הססגונית של ברנשטיין.
>>>מה הקשר בין סיפור משקפיים ושיפוטיות?
המופע, הוא חלק מסדרה שעוסקת במחזות הזמר הגדולים של המאה הקודמת, ובה שרף, לצד הפסנתרן הווירטואוז קובי ליליאן, שר בקול נפלא ומדויק את הלהיטים הנפלאים של סיפור הפרברים, מלחים בחופשה ועיר נפלאה, לצד הקרנת ראיונות שונים של ברנשטיין החל משנות החמישים ועד לשלהי חייו בסוף שנות השמונים.
בתודעה הישראלית, ברנשטיין, שהיה מנצח של כבוד בפילהרמונית הישראלית, הרגיש חובה לעמוד לצד המדינה בשעותיה המכוננות, וכך במהלך מלחמת השחרור הגיע להופיע עם הפילהרמונית בחודשי אוקטובר 1948, וניצח על הקונצרט ביוני 1967 על הר הצופים, ונותר בתודעה כיהודי ציוני נלהב, ואולם זכורות לי הטרוניות של וותיקי הפילהרמונית על העבודה הסיזיפית שלהם עמו, ויש שגם כינו אותו סדיסט. ואכן, ביכולת הביצוע של המקצבים המטורפים והמתחלפים בלהיטים המתוחכמים ועדיין בעלי קו מלודי קליט, ניכרת הייתה הירידה המקצוענית של ברנשטיין לפרטים – בכל אלה שרף עמד בהצלחה בדיוק המוקפד שלו על פרטי הפרטים של המקצבים, בדיוק כמו הכתיבה הנפלאה של הטקסטים לאורך המופע שהועלו בתזמון מושלם לצד המצגות.
בקיצור, בעבור חובבי מוסיקה, היסטוריה, וסתם אנשים סקרנים ותאבי-דעת, המופע של אייל שרף, הוא תענוג גדול. אני סקרן לראות גם יתר מופעי הסדרה. בקיצור – לכו לראות!
מאת אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן" [בקישורית https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222/], ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה