בלפסט של קנת בראנה, הוא סרט התבגרות בצל מה שאינו אלה סכסוך דמים, אינתיפאדה דוברת גאלית אירית, וככזה הוא עוסק כל העת בלהציב את הצופה בקיץ שנת 1969, וכל האמצעים הקולנועיים הופכים את המציאות של אותו קיץ לאירוע עוצמתי, חושי, ונוכח במלוא עוזו.
הסרט שמצולם ברוח התקופה ההיא בשחור לבן פותח ביום שבו ילד מתבגר, כמעט ומאבד את חייו בסכסוך שהוא עדיין איננו חלק ממנו, אבל הסכסוך הזה, עומד להיות החוויה המכוננת של חייו ושל יתר הדמויות. הילד כסמל התום שנאלץ להתבגר מהר, לוותר, לאבד, להכשל, להפרד.
ואכן חווית הצופה את סוף שנות השישים היא חוויה של התנגשות מתמדת של תפישות עולם: מן העבר האחד, ילדי הפוסט-וור, כלומר באלה שנולדו ובגרו לאחר מלחמת העולם השניה, תפישה שעמה הייתה אופטימיות רבה, מדע מתקדם, נחיתה על הירח לאחריה האנושות כבר לא תהיה אותו הדבר [אירוע שמקבלת ביטוי נוכח בסרט במובנים רבים – ויזואליים, ספרותיים, תיאטרליים], ועם כל אלה – תרבות אמריקאית שמשתלטת על העולם ככח הפאקס-אמריקנה המעצמה המשכינה שלום עולמי בכח הזרוע. לעומת כל אלה, ניצבת ההתפכחות המרירה מן העולם מבטיח הטוב הזה – בני אדם זאבים זה לזה, לאומנות אלימה, בעיקר כזו שאינה חסה על ילדים וקשישים כאחד.
את שני הקצוות האלה, מביא קנת בראנה שגם כתב את התסריט וגם ביים, בדרכו הייחודית, יש שיאמרו יומרנית משהו, (שכן בראנה עוסק כל העת בריפרורים – מובאות של שירה, קולנוע, טלויזיה מוקדמת ונאיבית, תיאטרון, והשחקנים שלו נעצרים לרגע ומדקלמים שורות מטרגדיות שייקספיריות). הקצוות האלה מציבים סיפור של ילד שמאוהב במלכת הכיתה, ומקבל עצות חיזור מסבו הקשיש, כשברקע האירועים הפוליטיים האלימים שמובאים באופן הפלסטי ביותר לצופה, שחש שהוא באמצע זירת הקרב.
בקיצור – בלפסט, סרט התבגרות נפלא אך לא קונבנציונלי – סרט למיטיבי לכת; חוויה מפעימה למי שמוכן להתרגש מאירועים הסטורים, ומבמאי ותסריטאי שלא יכול שלא להתגבר על הצורך שלו כל העת, ליצור רבדים הנערמים אלה על אלה של הקשרים תרבותיים, פוליטיים ואמנותיים.
זוכה פרס חביב הקהל היוקרתי ביותר בפסטיבל טורונטו
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש הפודקאסט “משפט חוזר” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה