השנה שנת ה-73 לעצמאות ישראל, אנו מציינים כי 3,333 שנה חלפו מאז יציאת מצרים, אותה אנו מציינים מאז באמצעות חג הפסח הוא חג החירות, לבין הקמת הבית השלישי, אותו אנו מציינים באמצעות חג העצמאות. כמדי שנה חודש ימים מפריד בין שני המועדים. אלא שמתברר שאותה הסמיכות שבין 2 החגים איננה מקרית כלל וכלל.
לא רק זאת. כמו שיציאת מצרים ארעה אחרי שעבוד וסבל, כך גם מדינת ישראל הוקמה אחרי השואה הנוראה.
המצווה הראשונה שהצטווה עם ישראל כעם היא לזכור את אשר ארע ולספר לדורות הבאים, ככתוב בספר שמות פרק כ"ג פסוק ח' "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא". כך יש גם להמשיך ולספר על האירועים השחורים באירופה החל משנת 1933 ועד 1945 כ"נדרו" של שלונסקי " נָדַרְתִּי הַנֵּדֶר לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל, לִזְכֹּר וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ!"
אם כך, מהו הקשר הקבלי העתיק בין פסח ליום העצמאות?
לפי חז"ל, ישנם שני עקרונות מנחים בכל הקשור לעיון ולימוד הכתובים. ראשון הנו כי אין מוקדם או מאוחר בתנ"ך. העיקרון השני גורס כי אין דבר כזה הנקרא "מקרה", שהרי אותיות המילה "מקרה" בסידור אחר שלהן הם "רק מ-ה' " או "רקם ה'". כלומר, הכול צפוי והרשות נתונה. והרי, הן לבני ישראל בעת יציאת מצרים והן לעם היהודי בעת החדשה, עמדה הבחירה. בין להישאר בסיר הבשר של העבדות לבין היציאה לחירות. בין להישאר בגלות לבין לתקוע יתד ולהקים מדינה יש מאין פה בארץ. היה זה שלמה המלך, בספר קהלת המיוחס לו שפסק כי " אֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א' ט') וכי " לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג' א'). בחינה מדוקדקת של הסודות שבין האותיות תחשוף בפנינו את הקשר "הצפוי" והנתון שבין חג החירות לחג העצמאות.
כאמור, שבעים פנים לתורה, והחכמה זה לדעת להביט בה בפנים הנכונות. במקרה שלפנינו, נשתמש בצופן המוכנה " אתב"ש". זהו צופן שמושתת על עקרון פשוט למדי. את האות הראשונה באלף-בית, א' מחליפה האות האחרונה ת'. את האות השנייה ב' מחליפה האות השנייה מהסוף, כלומר ש'. במקום האות השלישית ג' תבוא האות ר', במקום ד' תבוא ק' ובמקום ה' תבוא צ'. וכן הלאה.
אם נשוב לבחינת הקשר שבין חגי החירות והעצמאות ונתבונן בהם מבעד לצופן ה- "אתבש", תתגלה לפנינו התמונה הבאה:
ימי השבוע בהם חל חג הפסח מתאימים לימי השבוע בהם חלים מועדים וימים חשובים ומשמעותיים באותה שנה.
א'-ת' =תשעה באב. באותו היום בשבוע שבו חל היום הראשון של פסח, יחול גם תשעה באב של אותה שנה. כלומר אם א' של פסח יוצא ביום ג', כך גם תשעה באב באותה השנה יחול ביום ג'.
ב'-ש'=שבועות. באותו היום בשבוע שבו חל היום השני של פסח, יחול תמיד חג השבועות שלאחריו.
ג'-ר'=ראש השנה. באותו היום בשבוע שבו חל היום השלישי של פסח יחול תמיד ראש השנה שלאחריו.
ד'-ק'=קריאת תורה. באותו היום בשבוע שבו חל היום הרביעי של פסח יחול תמיד יום קריאת תורה, היום השני של שמחת תורה.
ה'-צ'=צום יום כיפור. באותו יום בשבוע שבו חל היום החמישי של פסח יחול תמיד צום יום כיפור.
ו'=פ'=פורים. באותו יום בשבוע שבו חל היום השישי של פסח יחול חג הפורים.
היום השביעי של חג הפסח נשאר מיותם לאורך שנים רבות, למרות שהיה יום מאד חגיגי.
מדוע זה כך? אף אחד לא ידע. שנים על גבי שנים ניסו החכמים לנסות ולפענח את התעלומה ללא הצלחה.
והנה, בחלוף 3,260 שנה, קמה לה מדינת ישראל. הכרזת המדינה הייתה בה' באייר. מתברר, כי ה' באייר יחול תמיד באותו יום בשבוע שבו חל היום השביעי של פסח. כלומר, יומו השביעי של חג החירות יחול תמיד באותו היום שבו יחול יום הכרזת המדינה, המוכרז כחג העצמאות. וראו זה פלא, על פי קוד ה"אתבש" ז'=ע' והמעגל נסגר.
אלא שבמקרה הנ"ל, הסוד הנגלה איננו מסתכם רק בהקבלת המילים של ה"אתבש". אם נתבונן מבעד לצופן אחר, הנומרולוגיה, נגלה קשר נוסף בין 2 המועדים. כך שאם ניקח את אותיות המילים "חג הפסח" ונסכמם, נקבל לאחר צמצום את המספר 11.
כאשר ניקח את אותיות המילים "יום העצמאות" ונסכמם, גם כאן לאחר צמצום נקבל את המספר 11. כלומר שני המועדים, אף על פי שהתרחשו בפער של מעל ל-3,333 שנה, חולקים באורח פלא את אותו קוד נומרולוגי.
והנה, אם נתבונן בצד אחד בעשרת הדיברות שהוענקו לנו באירוע השיא של יציאת מצרים, הלא הוא מעמד הר סיני, ובצד השני במעמד השיא של הקמת המדינה, הלא היא הכרזת העצמאות והחתימה על מגילת העצמאות, נגלה את אותם העקרונות.
המספר 11 מייצג את ההובלה וההשגחה העליונה להתוויית דרך. את אנרגית המורה הרוחני הגדול , האנרגיה של רדיפת שלום וצדק. את היכולת לגשר על פני פערים חברתיים. את האנרגיה של הדאגה לרווחת הכלל, של ההתפתחות רוחנית והייחודיות.
הן יציאת מצרים והן הקמת המדינה נתפסים כניסים שהתרחשו בניגוד לכל היגיון ורציונל. בשני המסמכים, בעשרת הדיברות מחד ובמגילת העצמאות מנגד, דובר על עקרונות של צדק חברתי, שוויון וכמובן מסגרת מגוננת לעם היהודי. אז לפני 3,333 שנה, זכינו להגנה בעת המנוסה והנדודים, בעת החדשה זכינו להגנה בעת השיבה למולדת והקמת בית של קבע בארץ ישראל.
לא נותר לי אלא לאחל לכל בני העם היהודי ולכל אזרחי ישראל, חג עצמאות שכולו חגיגה של חירות, תקומה ותקווה.
הוספת תגובה