סביר להניח שאנחנו בתור הורים ניתקל בילדינו משחקים עם הפין או הפות שלהם מדי פעם, ממש בתום לב. כשהם יגדלו, הם גם יתוודעו לאוננות. אני אמנם אדם דתי, והיחס של הדת לאוננות צריך ביאור נפרד, אבל אינני טומן את ראשי בחול ובטוחני שגם ילדיהם של הרבנים הגדולים יגיעו מתישהו לצורך הזה לאונן וכנראה שהם גם יהפכו את הצורך הזה לפעולה בשטח.
אני נכנס כאן לאזור מסוכן עבורי, חינוך מיני לילדינו הינו מסוג הדברים שבדרך כלל במגזר הדתי הוא דיסקרטי יותר, מסוג הדברים שמטאטים מתחת לשטיח ולא מדברים עליהם, אבל גם אצל הרבה זוגות לא דתיים פשוט לא מדברים על זה.
התפיסות שלנו חייבות להשתנות. כשאנחנו רואים את ילדינו הקטנים נוגעים בעצמם אנחנו לרוב יוצאים מעצמנו וחושבים מיד שכנראה הם חושבים על פנטזיות מיניות סוערות. אז זהו – שלא. הם פשוט נוגעים במקומות שמאד נעים לגעת בהם, מבלי ללכת צעד אחד קדימה. חשובה מאד דרך התגובה שלנו לסיטואציה. תגובה כמו: "לא נוגעים שם", "תורידי את היד משם מהר", תעשה את ההיפך הגמור. ההתנגדות מגבירה את העמדה שלנו ויוצרת יותר סקרנות – "למה ההורים שלי כל כך החלטיים סביב האיסור לגעת שם"? לרוב, גם תגובה כזאת תעשה נזק, ההסתכלות של ילדינו על מין תהיה על כדבר אסור ומגעיל. מה שעלול להשפיע על הסגירות המינית שלהם בעתיד – בעיקר של הבנות.
זה לא אומר שצריכים להיות ליברלים מדיי, מין בסופו של דבר הוא מעשה שנעשה בהצנע בחדרי חדרים. גם אם אתם מאלה שאוהבים את הסקס במכונית או בלב היער הנטוש, אתם ממש לא הייתם רוצים שיתפסו אתכם על חם או יתקינו מצלמה בצימר שלכם, צריך לתת למין את הכבוד הראוי ולהסביר לילדים שהמין בין גבר לאישה הוא דבר מקרב, הוא מעשה אהבה, אבל הוא שייך למקומות הסגורים שבהם בני הזוג חולקים את אהבתם רק ביניהם ולא עם הכלל.
אוננות של ילדים להורים פרימיטיביים נתפסת בעיני הילדים כסוד שצריך להסתיר. אני די מתחבט עם עצמי אם בחברה החרדית עדיף שכך או לא, כי תכל'ס ייסורי המצפון שילוו נער שמתעסק בדבר אסור הם לא נעימים. אבל כשמדובר בסוד, כנראה שגם במגזרים הלא דתיים נגלה אצל רבים ייסורי מצפון, בעיקר כשמגיעים לגיל שהאוננות נגמרת בפליטת זרע ולעולם לא דיברו על זה בבית.
אני דוגל בשיטה שמ-סודות יכול לצאת רק רע, זה לא משנה אם אתם דתיים או חילונים, אוננות זה דבר שצריכים לדבר עליו. אפשר להסביר את הצד ההלכתי אם אתם דתיים או את הסכנה הכפייתית התמכרותית, אם אתם לא דתיים – אבל כדאי לדבר על זה.
אז באיזה גיל כדאי להתחיל לדבר עם הילדים על כל הנושא הצנוע הזה? הרי אנחנו רוצים ילדים שיתייחסו למין כטבע אנושי ולא כעל סטייה ואובססיביות.
אומר את דעתי וזאת דעתי בלבד. כדאי מאד שכבר מהגיל הצעיר מאד תקראו לילד בשמו, כלומר, לאיברים בשמותיהם. אבל לא בלשון מלוכלכת של 'זין' ו'כוס', (סליחה כן…), אלא בלשון מעולם האנטומיה כ-פין ופות, אשכים ונרתיק. ולא רק של בני אותו מין אלא גם של בני המין הנגדי. בפרט כשיש אח ואחות בבית. אני פחות מתחבר לכינויים מעולם הבובות כ: "בולי" ו "פוסי" (למרות שה'פוסי' הוא שם חזק באנגלית, אני נאמן לשפת האם).
בגילאים מתקדמים יותר של אזור השבע עד עשר השיח ביניכם ובין ילדיכם צריך להיות סביב ההתפתחות המינית שלהם שמחכה להם בעוד כמה שנים. דברו איתם על שינויים פיסיולוגים של גיל ההתבגרות שהם עתידים לעבור. זה חשוב מאד כדי לתת להם לעבור את התהליך ברוגע ולהבין שזה נורמאלי.
ספרו להם על שיער בית השחי והערווה, על צמיחת השדיים, על כאבי הדדים הזכריים שקורים לפעמים בהתפתחות, על שינוי הקול, פצעי בגרות, הכאבים הפיסיים סביב הגובה, הווסת, נוזל הזרע, וכל מה שעולה על דעתכם. חשוב שהם יידעו שהם נכנסים לשלב הבגרות, שהם בדרכם הבטוחה להפוך ל'גבר ו'אישה'.
בגילאים המתקדמים יותר של שלב ההתפתחות המינית, שילדיכם ממש בתוך התהליך זהו הזמן הטוב ביותר ללמד אותם כיצד באים ילדים לעולם – ולא, שזה לא מהחסידה שכבר קיבלה כאבי צוואר מכל הילדים שהיא נשאה במשך חייה. חשוב שתדגישו בפני ילדיכם שמין הוא ביטוי אהבה ולא רק כלי להבאת ילדים. שזוגות אוהבים מביאים לידי ביטוי את אהבתם בעירום מלא, כי זאת הדרך הכי אינטימית שלהם להביע אמון וביטחון בקשר. השתמשו במילים יפות של 'עושים אהבה', אפילו 'שוכבים', אבל לא במילים זולות כמו 'זיון' (שוב סליחה…)
אם אתם הורים לבנות, בכל מה שקשור לווסת של בנותיכם יש לכם חלק חשוב מאד לגבי עתידן. אתם אלו שיש בידם היכולת להפוך חוויה לא נעימה ומלוכלכת, לפעמים אף טראומתית, לחוויה מעצימה עם הרבה משמעות. לא נתפסת אצלי הגישה של כמה מההורים שפשוט מחליטים לא לדבר על זה ושכזה יקרה לה – זה יקרה לה. אתם מתארים לעצמכם מה עובר על נערה בת 12-13 שיום בהיר אחד תחתוניה ומכנסיה מתמלאים בדם ללא הכנה מוקדמת? איזו חוויה טראומתית של חרדה ושנאת גופה ועצמה יכולים להיות לה?!
ווסת זה דבר שחייבים לדבר עליו קודם. בעיקר האמא עם בתה. בגיל ה11 זה הזמן להכין את הבת לקראת מה שהיא הולכת לעבור. להסביר לה שזה לא לכלוך, אלא ניקיון שעושה הגוף לאיברי הרבייה, שזה הזמן שמתחיל הביוץ ושהיא כבר הופכת לאישה שתוכל להביא ילדים בעתיד. אם עד גיל 12 הבת עדיין לא קיבלה את הווסת הראשון שלה, מה שקורה בדרך כלל, כדאי מאד שבגיל 12, בנוסף למתנת הבת מצווה, תלכנה האם והבת יחד לקנות את הטמפונים הראשונים ואת התחבושות ההגייניות. את הדרך המלווה את התכשירים הללו עשי יחד עם בתך, הסבירי לה עליהן ואפילו תייעצי לה להתחיל להשתמש בהם עוד קודם הווסת – להקדים תרופה למכה, סוג של מכה שמוציאה דם, שתבואר היטב בלשונך כניקיון.
החינוך המיני שתתנו לילדיכם ישרת אתכם ואותם גם בעתיד. מלבד שזה יחזק מאד את הקשר ביניכם בכל הנוגע לאמון, זה יתן לילדיכם כתובת הכי קלה ונגישה לגבי השאלות שיתעוררו בחייהם לגבי המיניות שתהיה להם בעתיד עם בני הזוג שלהם. לדעתי בד בבד מתפקידנו להיות הורים ולהציב גבולות, מוטל עלינו להיות חבריהם של ילדינו, שיוכלו לבטוח בנו ולגלות לנו את הלבטים בסודות הכי כמוסים שלהם. אני יכול להיות בטוח שבגלל שאני רוצה את טובת ילדיי לא אמנע מהם אף פיסת מידע שתשרת אותם. והכל כמובן בגבול הטעם הטוב.
אלעד קויאטק,
כתב סופר ומרצה על מערכות יחסים סקסולוגיה וגירושים
אתר: www.elad-kwiatek.co.il
הוספת תגובה