בימים אלו מתגוררים הסופר ארנולד איחייב משדרות ומשפחתו באופן זמני בבית מלון באילת, לשם פונו מיד לאחר ה-7 באוקטובר. עם תחילת הלימודים במערכת החינוך בשדרות יוכנסו לגני החובה בעיר עותקים מספר הילדים החדש שלו "הפרפר והפר" (גלילי הוצאה לאור, עורכת לשון וניקוד: דרורית חן, מעצבת גרפית: דיאנה שמעון, הדפסה: פרינטיב, ירושלים) ומספר הילדים הראשון שלו "סוד המפתח והכי גדול זה להיות קטן" ("גלילי הוצאה לאור", איורים: ילנה סקריפצ'נקו, הדפסה: פרינטיב, ירושלים). שני הספרים נמכרים בחנויות הספרים ברחבי הארץ, ולפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית החליטה מחלקת הקדם יסודי בעיריית שדרות לרכוש עשרות עותקים מהם ולהכניסם לתוכנית הלימודים של גני החובה בעיר בשנת הלימודים הנוכחית.
ארנולד עובד כנגר, נשוי ליוליה ואב לארבעה ילדים: ליאל, מייקל, מירל ועילאי, תושבי שדרות. עד כה הוציא לאור ברוסיה שלושה ספרים ברוסית: "שלושה צדדים של הרוח", "הסיפורים של אבא" ו"הכוורת".
ארנולד: "יומיים אחרי פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר לא היה לי ולמשפחתי אישור להתפנות משדרות. למרות זאת ארזנו עם המשפחה חפצים, נכנסו לרכב המשפחתי ובדרך אמרתי לאשתי שהפעם צריך לקחת בחשבון שזה עלול לקחת זמן. בהתחלה גרנו במשך שבוע ימים במוטל באילת והיינו צריכים לדאוג לעצמנו מבחינת אוכל ושאר הדברים. בהמשך, לאחר שהתפנו לאילת תושבים רבים מעוטף עזה, קיבלנו אישור מהמדינה לגור בבית מלון, שלאחרונה התחלתי לעבוד בו. מאז שהתחילה המלחמה המוח שלי עצר מלכת במקום מוגן כמו בית המלון ולא יכולתי לחבר משפט אחד. לקח לי יותר מחודש להמשיך לכתוב ספר ילדים חדש, שבסופו של דבר סיימתי את העריכה שלו בצורה הטובה ביותר. השתדלתי שלא לצפות בסרטונים המזעזעים שרצים ברשתות החברתיות, כי אם הייתי נחשף אליהם המוח שלי היה חווה סוג של טראומה שהייתה משפיעה עליי".
הוא החל לכתוב לאחר שנולדו ילדיו. "התחלתי לכתוב ספר למבוגרים בשפה הרוסית, אך בשלב כלשהו הפסקתי לכתוב אותו מכיוון שהייתי עסוק בסיפורי ילדים ובטקסטים אחרים שהתחלתי לכתוב. את הסיפור הראשון שלי לילדים כתבתי לאחר שילדיי ביקשו שאקריא להם סיפור לפני השינה. הכתיבה לילדים היא בעצם לכולם, כשבין השורות אפשר למצוא פילוסופיה ותובנות והסיפור יכול להיות יפה וגם מצחיק גם מבלי להשתמש במילים בוטות ובלשון הרע".
"הפרפר והפר" מתאר מפגש מפתיע בטבע בין שני בעלי חיים, שלכאורה אין כל קשר ביניהם ומגלה איך מפגש מרתק זה קשור למחזור החיים בטבע ומה מגלים כל אחד מהם על השני. הספר מעביר באמצעות דיאלוג מעניין וקולח ואיורים מרהיבים ומקוריים של הציירת דיאנה שמעון סיפור חיים מרתק על פָּר גְּבַרְתָּן, מֶלֶךְ מְעוּטָר, שֶרָמַס שְדוֹת מִרְעֶה רַבִּים, עָבַר רְפָתוֹת וְהָיָה הַשַּר שֶל הַפָּרִים וּמַלְכָּן שֶל הַפָּרוֹת, ועל פַּרְפַּר, זְנַב סְנוּנִית, נָאֶה וּמְיוּחָד, שֶעָבַר שִינּוּי יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת.
יוֹם אֶחָד נָעִים וְחַם
רָעָה בָּאָחוּ פָּר,
לְפֶתַע עַל אַפּוֹ הָרָם
הִתְיַשֵּב לוֹ פַּרְפַּר.
הַפָּר לְרֶגַע הִתְבַּלְבֵּל,
הִבִּיט עַל הֶחָצוּף מְעַט,
"וּמִי כְּבוֹדוֹ"? הַפָּר שוֹאֵל
"אֱמוֹר לִי אֶת שִמְךָ מִיָּד"!.
"וְכֵן מַמְלִיץ לְךָ לְהִסְתַּלֵּק
מִמֶּנִּי לאְלַתְַּר,
אֶת מֶרְחָבִי אֵינִי חוֹלֵק
בִּפְרָט לֹא עִם פַּרְפַּר".
"אֲנִי הוּא פָּר, נַגְחָן מוּכָּר,
קַרְנַי כַּחֲנִיתוֹת,
גְּבַרְתָּן וּמֶלֶךְ מְעוּטָּר
וּבְנָקֵל רַגְלַי רוֹמְסוֹת".
מהספר "הפרפר והפר" מאת ארנולד איחייב
ארנולד הוא אומן של מלים, מגלף, משייף, מקציע ומעבד אותן לכלל יצירה מקורית. ספרו החדש מכיל תובנות חשובות ובהן: חשוב להשתמש במוח והרבה פחות בכוח, להתנהג בנימוס כאשר משוחחים עם אחרים ולנצל כל דקה בחיים כדי להכיר את העולם הנפלא שסביבנו. הוא עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1995 כשהיה בן 14 ומגלה כי הצליח למצוא את מקומו בישראל רק לאחר שהתחתן עם יוליה אשתו.
הוא גדל באוקראינה כילד די מופנם וחסר ביטחון, אך זוכר שהיה ילד יצירתי ושמח שלא היה יכול לשבת רגע אחד מבלי לעשות דבר. לעולם הוא לא ישכח את החורף האוקראיני, שבו הוא וחבריו היו משחקים בשלג או גולשים על אגם שקפא ובשאר העונות היו קוטפים את הפירות מהעצים שגדלו ברחבי העיירה. "כילד לא היה דבר כיפי יותר מהחורף. גם כשבחוץ היה קור של מינוס 20 מעלות לא היה לנו קר, כי לא הפסקנו לזוז ולשחק. השלג הגיע בקלות עד למותניים, האגמים קפאו ונטיפי הקרח קישטו את גגות הבתים. מכיוון שבבית לא היו ברזי מים, כשקמנו בבוקר נאלצנו לשפוך מים רותחים, שחוממו מראש, על ברז המים בחצר שהיה מקור המים היחיד. היינו מסתכלים על החלונות של הבית כדי לראות מה הטבע צייר עליהם בלילה", הוא נזכר.
עיסוקו המקצועי כנגר אומן היוצר בעץ, כולל יצירות אומנות כמו: מעמדים מיוחדים לשופרות ולסכינים ושולחנות אומנותיים שהוא יוצר בימים אלו, קשור בהחלט לכתיבה ספרותית. "יש הרבה חופש ויופי בעבודת הנגרות, אך למרות זאת הייתי רוצה להאמין שבעוד כמה שנים תהפוך הכתיבה למקצועי העיקרי", הוא אומר.
וְהִנֵּה מוֹש, שֶסּוֹף-סוֹף נִרְדַּם,
חָלַם חֲלוֹם,
וּבַחֲלוֹמוֹ נִיגַּש אֵלָיו אָדָם,
הִילָּה סְבִיבוֹ, "שְמִי רוֹם"
אָמַר הָאָדָם בְּקוֹל רְצִינִי,
וּמוֹש מִיָּד נִרְתַּע,
"הַקְשֵב לִי טוֹב, בְּנִי
וְאַל תִּהְיֶה מוּפְתָּע".
פָּתַח הָאָדָם אֶת שְתֵּי יָדָיו,
וְהַיֶּלֶד בָּהֶן הִבִּיט,
בִּשְתֵּיהֶן הָיוּ מַפְתְּחוֹת זָהָב,
שֶאוֹתָם בִּיקֵּש הָאָדָם לְהַבְלִיט.
בְּיָד אַחַת פְּרִיטִים שְלוֹשָה,
זֵהִִים הֵם בִּדְמוּתָם,
וְיָד שְנִיָּה קַלָּה אַךְ נְחוּשָה
בָּה רַק אֶחָד יָתָם.
מהספר "סוד המפתח והכי גדול זה להיות קטן" מאת ארנולד איחייב
בספר הילדים "סוד המפתח והכי גדול זה להיות קטן" מאת ארנולד איחייב מופיעים שני סיפורים עם ציורים אומנותיים רבים, פי יצירתה של הציירת והאומנית ילנה סקריפצ'נקו המתגוררת ברוסיה. "על מנת שהספר יהיה מספיק מעניין עוד לפני שיקראו אותו ושהציורים יהיו יפים ומלאי חיים. בספר יש שני סיפורים, שבהם מופיעות מחשבותיי על דברים שבהם נתקלתי פעמים רבות ביומיום. כך למשל, בסיפור הראשון 'סוד המפתח' היה חשוב לי להעביר מסר חשוב כאבא לארבעה ילדים. לעיתים קרובות אנו מלמדים את הילדים שהם צריכים ללמוד על מנת שכשיגדלו הם יהיו עשירים ובעלי כוח רב, אבל פחות משתמשים במילים כמו: מאושר ובעל חוכמה. בסופו של דבר אף כסף לא שווה אם הגעת לסוף של הסיפור של עצמך מבלי שזכית לשמוע: 'אבא יכול הכל', 'אבא הכי חכם', 'אבא הכי חזק' ועוד מחמאות כאלה. הסיפור השני 'הכי גדול זה להיות קטן' מציג סיטואציה מוכרת להורים: לשמוע מילדינו אומרים: 'אוף! מתי כבר אהיה גדול?'. לעומת זאת פעמים רבות רוצים הגדולים לחזור להיות שוב קטנים. הגדולים יודעים ומבינים שצריך לחיות כמו ילד, לדעת לשמוח, ללמוד לסלוח ופשוט לאהוב את החיים, אבל מצד שני לא יכולים לעשות עם זה דבר".
בספרו החדש "הפרפר והפר" מופיע דיאלוג מעניין וקולח בין פרפר לפר שנפגשים באחו. ארנולד מודה כי הישווה את הפר לאדם שיש לו פחות שאיפות בחיים. "כל הזמן הוא הולך עם הראש למטה, פחות מחפש להרחיב אופקים ואין לו יותר מדי שאיפות בחיים. לעומתו הפרפר ההפך ממנו: הוא חייב לעוף – אם כפרפר או כשפירית ורוצה להיות הכי מהיר בעולם כמו שפירית. למרות שהפרפר לא מנומס, הוא תמיד רואה לטווח רחוק ויודע שהחיים חייבים להסתיים – במקרה שלו אחרי כשבועיים שבמהלכם הוא חייב לראות את העולם, ללמוד ולהגיע לחלום שאליו הוא שואף. הפר עם כל הכוח העצום שיש לו מגיע מקסימום לקופסת שימורים או כסטייק שמכינים על גחלים או במחבת. ואינו יכול לעשות כלום אם פרפר יושב לו על האף".
העובדה שבתחילת הספר מתיישב הפרפר על האף של הפר מראה לא רק שהוא נולד לא מזמן ואינו מכיר את הלכות הנימוסים, אבל מבחינת הפר שהוא גדול יותר המשמעות היא שכל הניסיון שצבר בחיים אינו מועיל כי זה לא עוזר לו לעשות פעולה פשוטה מסוימת. "לכן עצבים לא תמיד עוזרים ויש הרבה אפשרויות רבות לצאת ממצב מסוים בחיים, אבל כשאתה הולך עם ראש למטה ומנפח שרירים זה לא יעזור לך. מנגד הפרפר קטן, קל וההפך המוחלט מהשור ובהחלט יכול למצוא את נקודת תורפה של מי שחושב שהוא הכי חזק בעולם. הפרפר גם מפרה את הפרחים וחשוב מאוד בביולוגיה של הצמחים. בסיפור הזה יש משהו ששווה להתעניין בו או לחקור אותו, מעין רעיון פילוסופי שיעניין את הקטנים וגם את הגדולים".
לדבריו, ממבט ראשון קשה למצוא דימיון בין שני ספרי הילדים שהוציא לאור, "אבל אם קוראים את הסיפורים בשני הספרים בזה אחר זה אפשר לזהות אותה רמת כתיבה של פילוסופיה, שבה אפשר לראות את הדמיון. בספר החדש השפה שבה משתמשים בעלי החיים היא הרבה יותר ילדותית, אבל אם נכנסים בין השורות ומחפשים את הנרטיב של הסיפור אפשר לזהות אותם רבדים פילוסופיים כמו בספרי הקודם".
מאת יהורם גלילי
הוספת תגובה